ליןלין..את כן..ולא..
בתגובה לשאלתך,נורמאלית,או,לא..נורמה היא תקן התנהגות המתייחס לכללי התנהגות המקובלים בתרבות בנסיבות מוגדרות.ולכן אלה שאינם נוהגים על פי הנורמה,נחשבים לסוטים,או לחריגים. אבל באותה מידה,מקובל להניח כי תוקפנות היא תגובה טבעית,ואוניברסאלית, בו אדם נחסם בדרכו להשגת מטרה כלשהיא..ולכן,מבחינה זו,גם תוקפנות היא נורמה...הנטייה לתוקפנות,מובנת כאשר הרגשת התיסכול היא מעבר לסף מסויים..כאשר היא חזקה מהנטייה להמנע מתוקפנות..מכאן שתגובתך,יכולה להחשב ``נורמאלית``,ועד סף מסויים אפשר להבינה,אם כי לא לקבלה.העובדה שחברך לשעבר,ניתק בפתאומיות את הקשר,והשאירך פגועה ומתוסכלת,יצרה לך את הצורך להגיב,כפי שהגבת,ועצם תגובתך,פעלה להרגעתך.ללא ספק,עדיפה,התנהגות כזו, על פני הפניית רגשות התסכול והתוקפנות,כלפי פנימה,כלפי עצמך, שהיא הרסנית לטווח ארוך..התנהגותו של חברך,בכל מקרה,היא במסגרת נורמה מקובלת מאד על ידי גברים (לא הגברים..),והסוטה,הוא דווקא זה שנשאר,וממשיך בקשר...אין בדברי משום לגטימציה,להמשיך לנהוג כפי שנהגת..אבל ראית,פעם נוספת,שבכל הנוגע לגברים,אין חדש תחת השמש...ואולי כדאי לך יותר,לבדוק קצת יותר עם מי,למה,ומדוע...
בתגובה לשאלתך,נורמאלית,או,לא..נורמה היא תקן התנהגות המתייחס לכללי התנהגות המקובלים בתרבות בנסיבות מוגדרות.ולכן אלה שאינם נוהגים על פי הנורמה,נחשבים לסוטים,או לחריגים. אבל באותה מידה,מקובל להניח כי תוקפנות היא תגובה טבעית,ואוניברסאלית, בו אדם נחסם בדרכו להשגת מטרה כלשהיא..ולכן,מבחינה זו,גם תוקפנות היא נורמה...הנטייה לתוקפנות,מובנת כאשר הרגשת התיסכול היא מעבר לסף מסויים..כאשר היא חזקה מהנטייה להמנע מתוקפנות..מכאן שתגובתך,יכולה להחשב ``נורמאלית``,ועד סף מסויים אפשר להבינה,אם כי לא לקבלה.העובדה שחברך לשעבר,ניתק בפתאומיות את הקשר,והשאירך פגועה ומתוסכלת,יצרה לך את הצורך להגיב,כפי שהגבת,ועצם תגובתך,פעלה להרגעתך.ללא ספק,עדיפה,התנהגות כזו, על פני הפניית רגשות התסכול והתוקפנות,כלפי פנימה,כלפי עצמך, שהיא הרסנית לטווח ארוך..התנהגותו של חברך,בכל מקרה,היא במסגרת נורמה מקובלת מאד על ידי גברים (לא הגברים..),והסוטה,הוא דווקא זה שנשאר,וממשיך בקשר...אין בדברי משום לגטימציה,להמשיך לנהוג כפי שנהגת..אבל ראית,פעם נוספת,שבכל הנוגע לגברים,אין חדש תחת השמש...ואולי כדאי לך יותר,לבדוק קצת יותר עם מי,למה,ומדוע...