לימוזין
והנה תובנותי על רגל אחת: יצאנו אחרי ישיבה ארוכה ומשמימה בעפולה, בירת העמק, שבמהלכה טחנתי את כל סוגי העוגיות והעוגות המעופשות השמורות לאירועים אלו במיוחד. היינו כבר די מלאים מזבל מתוק, אבל זקוקים נואשות למעט מזון שירגש אותנו כדי לסדר את הקיבה, כמעט הגענו לצרפתיה הקטנה, אבל בסוף שמנו פעמנו לימוזינה, בוכאה רמת ישי. המקום: נו, נחמד אבל אין סגנון אחיד מהסוג שנותן אווירה יחודית למקום. לטעמי גם רצוי שבמקום עם כל כך הרבה חלונות, עדיף, שמי שמנקה אותם ילמד דבר אחד או שניים על הטכניקה, ולא שאני חולת נקיון, אבל אי אפשר להתעלם מהדקורציה של הפסים של המטליות על חלונות בגודל שני מטר על מטר... הציעו לנו לשבת במעשנים כי בלא מעשנים מלא, עד שעזבנו היה שם רק חצי מלא, ולא שאכפת לנו, שיעשנו עלינו, קטן עלינו. השרות: אדיב מהיר, ומקצועי אבל לא ממש מתנחמד ומשתדל, חיוך פה ושם היה משמח אותנו. האוכל: כיוון שלא באמת היינו רעבים, הזמנו רק ארבע ראשונות, פילה, כנפיים, כבד, ונקניקיות הבית. ועוד תוספת – תפוח אדמה אפוי עד שהגיעו המנות קיבלנו לפתיחה לחם, טחינה, סלט קולסלאו, ומחמצים. שום דבר מאלו לא היה מרשים, לא בצורה ולא בטעם,הכל היה תעשייתי ונדמה שקנו הכל בסיטונאות, בטח לא תוצרת המקום...ובכלל זה קצת היה פתיחים של מסעדה מזרחית, וחוץ מטעימות ציפוריות קטנטנות השארנו את המגש בודד ועזוב בפינה, והגיע לו. המנות הגיעו ועשנו לנו קצת שמח. אחת מהן היתה מצויינת, קוביות הפילה ברוטב פילפלים, השניה היתה טובה מאוד, כבד עם בצל ופירה, השלישית – נקנקיות תוצרת בית היתה נחמדה אבל לא מרגשת, מרגזית משהו, והרביעית – כנפיים פיקנטיות, היו סתמיות, נדמה שכובסו בעוד מועד והושלכו על הגריל... התוספת בצורת תפוח אדמה היתה טעימה ועשויה היטב, רוטב הפסטו שלידה היה נחמד, אבל דגמתי טובים ממנו. הקינוח, מוס שוקולד טעים. המחיר: 150 ₪. סביר לחלוטין, אולי אפילו זול.... מסקנותי כדלקמן: היה טעים אבל לא מרגש, ביחס למחיר התמורה טובה. מתי להגיע? בארוע משפחתי, עם החבר'ה, או כשרעבים. מתי לא להגיע? לארוחה רומנטית, לחגוג ארוע מיוחד. המנה המנצחת? קוביות הפילה, טעים ומדוייק, אבל מנה שגרתית בהרבה מסעדות על הגלובוס... מסקנות אישיות? נדמה לי שאני הופכת להיות לקוחה מהגהנום, שום דבר כבר לא מרגש אותי, אולי הבעיה לא במסעדות, אלא בי, אולי אני צריכה להתנזר ממסעדות לחודש חודשיים, ואז אולי אני אמצא מחדש את הריגוש בטעימת מנה "מדהימה"..., לא עוד רפליקה חוזרת עד עייפה, מוקרמת, מעושנת ומסולסלת עד תום בעלי בייבי ... אוףףףףף
והנה תובנותי על רגל אחת: יצאנו אחרי ישיבה ארוכה ומשמימה בעפולה, בירת העמק, שבמהלכה טחנתי את כל סוגי העוגיות והעוגות המעופשות השמורות לאירועים אלו במיוחד. היינו כבר די מלאים מזבל מתוק, אבל זקוקים נואשות למעט מזון שירגש אותנו כדי לסדר את הקיבה, כמעט הגענו לצרפתיה הקטנה, אבל בסוף שמנו פעמנו לימוזינה, בוכאה רמת ישי. המקום: נו, נחמד אבל אין סגנון אחיד מהסוג שנותן אווירה יחודית למקום. לטעמי גם רצוי שבמקום עם כל כך הרבה חלונות, עדיף, שמי שמנקה אותם ילמד דבר אחד או שניים על הטכניקה, ולא שאני חולת נקיון, אבל אי אפשר להתעלם מהדקורציה של הפסים של המטליות על חלונות בגודל שני מטר על מטר... הציעו לנו לשבת במעשנים כי בלא מעשנים מלא, עד שעזבנו היה שם רק חצי מלא, ולא שאכפת לנו, שיעשנו עלינו, קטן עלינו. השרות: אדיב מהיר, ומקצועי אבל לא ממש מתנחמד ומשתדל, חיוך פה ושם היה משמח אותנו. האוכל: כיוון שלא באמת היינו רעבים, הזמנו רק ארבע ראשונות, פילה, כנפיים, כבד, ונקניקיות הבית. ועוד תוספת – תפוח אדמה אפוי עד שהגיעו המנות קיבלנו לפתיחה לחם, טחינה, סלט קולסלאו, ומחמצים. שום דבר מאלו לא היה מרשים, לא בצורה ולא בטעם,הכל היה תעשייתי ונדמה שקנו הכל בסיטונאות, בטח לא תוצרת המקום...ובכלל זה קצת היה פתיחים של מסעדה מזרחית, וחוץ מטעימות ציפוריות קטנטנות השארנו את המגש בודד ועזוב בפינה, והגיע לו. המנות הגיעו ועשנו לנו קצת שמח. אחת מהן היתה מצויינת, קוביות הפילה ברוטב פילפלים, השניה היתה טובה מאוד, כבד עם בצל ופירה, השלישית – נקנקיות תוצרת בית היתה נחמדה אבל לא מרגשת, מרגזית משהו, והרביעית – כנפיים פיקנטיות, היו סתמיות, נדמה שכובסו בעוד מועד והושלכו על הגריל... התוספת בצורת תפוח אדמה היתה טעימה ועשויה היטב, רוטב הפסטו שלידה היה נחמד, אבל דגמתי טובים ממנו. הקינוח, מוס שוקולד טעים. המחיר: 150 ₪. סביר לחלוטין, אולי אפילו זול.... מסקנותי כדלקמן: היה טעים אבל לא מרגש, ביחס למחיר התמורה טובה. מתי להגיע? בארוע משפחתי, עם החבר'ה, או כשרעבים. מתי לא להגיע? לארוחה רומנטית, לחגוג ארוע מיוחד. המנה המנצחת? קוביות הפילה, טעים ומדוייק, אבל מנה שגרתית בהרבה מסעדות על הגלובוס... מסקנות אישיות? נדמה לי שאני הופכת להיות לקוחה מהגהנום, שום דבר כבר לא מרגש אותי, אולי הבעיה לא במסעדות, אלא בי, אולי אני צריכה להתנזר ממסעדות לחודש חודשיים, ואז אולי אני אמצא מחדש את הריגוש בטעימת מנה "מדהימה"..., לא עוד רפליקה חוזרת עד עייפה, מוקרמת, מעושנת ומסולסלת עד תום בעלי בייבי ... אוףףףףף
