עיין שיחות הר"ן
שיחה ע"ו, מענין לימוד: "ופעם אחד חשב רבנו זכרונו לברכה, מה שהאדם צריך ללמד בכל יום עד שאין היום מספיק דהינו לגמר בכל שנה ש"ס עם הרי"ף והרא"ש, וארבעה שלחן-ערוך הגדולים, וכל המדרשים כלם, וכל ספרי הזהר ותקונים וזהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאר"י זכרונו לברכה (קנה) גם צריכין ללמד איזה שעור ביום בקצת עיון ועוד חשב הרבה דברים גם צריכין לומר תהלים בכל יום, ותחנות ובקשות הרבה הרבה". ובעוד מקומות רבים מספור, בעלים לתרופה (מכתבי רבי נתן) ועוד ועוד ועוד, המדברים מענין החובה העצומה ללמוד מה שיותר, ובשיחות הר"ן י"ט: ואמר: נכספתי מאד להמשיך את העולם אל עשיה שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום ולא יעבור וכיוצא ואמר: שאפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדשה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעברות חס ושלום, רחמנא לצלן רחמנא לשזבן, אף-על-פי-כן הכח של התורה גדול כל-כך עד שיכולה להוציא אותם מן העברות שרגילין בהם חס ושלום ואם יעשו להם חק קבוע וחיוב חזק ללמד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה כי כח התורה גדול מאד וכל עקר מגמתו וחפצו היה תמיד רק לעבדות ועשיות של קדשה בלי שום חכמות כלל, רק שנעסק תמיד בעשיות של קדשה בפשיטות דהינו להרבות בלמוד התורה ולעשות מצוות הרבה בכל יום ולהרבות בתפלה ותחנונים תמיד והכל בפשיטות בלי שום חכמות והטעות והשטות שנשתרשה בכמה מקומות, השם ישמור, כאילו אין צורך ללמוד, או שהשמחה ועבודת ה' כלשהי באה כתחליף ללימוד, היא שטות, הבל, סילוף ורעות רוח שאין כמותם. ומצווה למחות ביד כל האומר כך, כי טעות זו רבים חללים הפילה והיא אחת הטעויות המסוכנות ביותר. וכל מעיין בספרי רבינו באמת, יראה בעיניו בבירור, כי דעה זו אין לה בסיס, והיא מנוגדת לחלוטין לדעת רבינו הקדוש, אלא להיפך! יש לעסוק בתורת ה' תמיד, ככל שיספיק הזמן. וכבר ליקט הרה"ח רבי שמואל צ'צ'יק ז"ל את השיחות והיוצא מהן מרבינו הקדוש ותלמידיו בענין מעלת הלימוד, והוציאן לאור בקונטרס "תורה אור", שאביאו תיכף בע"ה.