לימוד ילדות

[תמרה חבצלת השרון]

לצורצורית -לא מטח עגבניות רק נשיקות

לכל אחד כאן יש זכות להביע את דעתו (בתנאי שהיא נאמרת בצורה הוגנת ולא וולגרית) וזה מה שעושה את הדיונים למעניינים! כיום בכל ארוע יש מוסיקה מזרחית וכמעט כולם "מענטזים". ראיתי ילדות קטנות עד סבתות! ש"מנענעות" - האם תאסרי על ילדתך לרקוד ביחד עם כולם ? הרי אנחנו לא מדברים כאן על לימוד מחול מזרחי לצורכי הופעה, אלא רק לצרכים של התפתחות תנועתית במסגרת חוגית בלבד! "ישבנים ואגנים מתנועעים" יש גם בסוגים אחרים של חוגים לתנועה, כמו ג'אז, סלסה, ריקודי m.t.v. פלמנקו ועוד, האם תגבילי את ילדתך רק לשיעורי בלט? אני סבורה שככל שנלמד את הילדות "כיצד לרקוד נכון ריקודי בטן" כבר מגיל צעיר, זה יכול להיות לתועלת ולמה? לפחות הן ירקדו נכון! ראיתי כבר באין ספור הופעות שלי שילדות קטנות מצטרפות אלי בריקוד הן עושות זאת בצורה לא נכונה, ולמה הכוונה, החזקת הגוף, אופן הנעת האגן וכו' ולכן זה יכול להיות נהדר, עם הן ילמדו בצורה מסודרת איך לרקוד "רקוד מזרחי"! זוהי דעתי האישית בלבד. בברכה תמרה

 

[סביוני]

מה שמזכיר לי

ששימוש שעשיתי במלים לא נאותות (גם אם להעצים מסר אחר)- אין מקומו עימי יותר.

 

[סביוני]

עוד נקודה למחשבה

אני מקבל הכנעה אך לא בהבנה את נושא הפריזמות האישיות שכל מתבונן נותן למחול המזרחי. אחד יראה בזה אומנות השני יראה בזה חצי סטרפטיז (במקרה הטוב), אבל זה טבעה של מחלוקת על עניין כזה או אחר. אין אמת צרופה אחת, וכל שניחשף לאמיתות רבות יותר - מחשבתנו תתחדד ותהיה איכותית יותר. ובכל זאת נקודה נוספת: (מתייחס גם לטיעון של השושנה בהמשך): חברה טובה שלי ספרה לי, בעקבות חשיפה שלה לכל הדיון הנוקב והחשוב מאוד הזה את הסיפור הבא: היא עבדה במהלך לימודיה בבי"ח סורוקה, באר שבע, בכל מיני מחלקות עד שהיגיעה לחדר יולדות. בדואיות רבות פוקדות את המקום, לרוב ללא בעליהן. היא הוקסמה לחלוטין מהתקשורת של הנשים זו עם זו. מעבר לתקשורת המילולית, היא נדהמה והוקסמה מהתקשורת הלא מילולית: נגענות רבה, ליטופים; כשהיתה משוחחת עם אישה בדואית הכורעת ללדת או עם בת משפחתה - הבדואית היתה מחליקה את כף ידה על לחייה של ידידתי, ממשיכה בהחלקת כף היד או גף כף היד על צווארה, ומגיעה עד לאמצע החזה, כששורש כף היד נוגע ספק לא נוגע בתחילת השד. שאלתי אותה אם היא (הבדואית) רואה בזה אקט לסבי (גם אם סמוי) - והיא ענתה לי שממש ממש לא. אין ספק שזה היה מאוד סוציאלי לעשות זאת, אפילו אירוטי בולט, אבל בטח לא מיני או לסבי. ידידתי והנשים הבדואיות האלה רואות בזה משהו מאוד נשי, משהו מאוד בשל. ומסתבר שזה קוד התנהגות של תקשורת לא מילולית מאוד נפוץ בקרב נשות הבדואים בדרום. למה סיפרתי זאת? משום שזה מוביל אותי למחשבה הבאה: הסולידריות בין הנשים הערביות, הבדואיות בפרט, מגיעה לעתים למימדים כמעט ארוטיים בתרבות המזרח (חלק מהספרות הערבית של התקופה העבאסית אף נסב על כך). מתוך ההוויה הזו נולד המחול המזרחי, היסטורית: המחול המזרחי הוא ריקוד נשי, על כל המשתמע מכך. אישה שרוצה לרקוד, צריכה לעבור שלבים בחיים שלה בדרכה למקום שכזה, הנשי והבשל: ילדות, התבגרות ונערות, אהבה, דבר או שניים לדעת על החיים וכיו"ב. במקום הזה, נראה לי לא נכון ללמד ילדות. ילדה איננה אישה. ללמד אותה מחול מזרחי זה לנתק את המחול המזרחי מהבסיס הנשי הכי עמוק שלו. מה את/ן חושב/ות?

 

[n o a b i]

עוד פעם עם הבסיס הנשי...?

על פי אותו הגיון, גם ללמד גברים זה לנתק את המחול המזרחי מהבסיס הנשי הכי עמוק שלו. אז אולי אין טעם ללמד גברים אם רוצים לשמר את התמצית המזוקקת של המחול המזרחי.

 

[סביוני]

נהפוך הוא.

בכל משל יש נמשל. ומה החשוב במשל? המשל עצמו או הנמשל? כמובן שהנמשל חשוב, כי הוא הדבר העיקרי שאליו חותרים הדימויים השונים שבמשל. ובעניינו הנוקב - הנשיות היא רק המשל. משל למה? משל לנמשל. ומהו הנמשל? הבשלות, הבגרות. ופחות עיקרי הוא אם הנשים רוקדות או הגברים רוקדים את המחול היפהפה הזה. אם הליצמד לתפיסתך, מין , על דרך המשל, צריך להתקיים רק בין גבר לאישה, אחרת נוגדים את התמצית המזוקקת של הטבע... אז מה? אין לפיכך לגיטימציה לחייו של אבו נוואס, משורר הח'ליפים הארון אל רשיד, אל אמין ואל מאמון?

 

[n o a b i]

תפיסתי?

כלל לא אמרתי מה היא תפיסתי, רק אמרתי שלמחול המזרחי אין בסיס נשי עמוק. וגם תמצית מזוקקת של משהו אין בו. כל אחד מחייה את הריקוד בדרכו.

 

[tzurtzur]

נהפוך הוא

זה נפלא אם אפשר לראות את החלק הנשי שבגבר רוקד. הרי כולנו בנויים מחלק נשי וחלק גברי (אם כבר נכנסים לחלוקות). לפי דעתי זה נפלא אם גבר מצליח להתחבר לנשי שבו דרך הריקוד. הרי כלכך הרבה גברים סובלים מהומופוביה ושוביניסטיות יתר.. זה יכול רק להועיל. חבל שאין יותר גברים שמנסים.

 

[שונטלי]

ילדות למופת - ראיתי לאחרונה פירסום

לחוג ריקודי בטן לילדות וזה השם שניתן לחוג - " ילדות למופת" אנחנו כנראה נלך לראות שיעור כזה בתל אביב - זה נשמע מעניין ומיוחד

 

[lydiamai]

כפסיכולוגית, ברצוני להביע את דעתי

המקצועית (ונא להתעלם מהשימוש בלשון זכר/נקבה): הוראה והדרכת ריקוד לילדים מצריכה ידע מקצועי רב, בתחומים רבים. המורה חייב להבין ולהתמצא בשלבי ההתפתחות הפיזיולוגית, הנפשית, הריגשית והחברתית של הילדים ובני הנוער, בהתאם לגילם ובהתאם למצבם האישי. הוא חייב להיות בעל יכולת אבחנה והבחנה גבוהה, ורגישות רבה. בנוסף, הוא חייב להיות מקצועי לחלוטין בתחום הריקוד הספציפי אותו הוא מורה, ובאופן ההוראה. בהסתמך על הידע והיכולות הללו, המדריך חייב לוודא, שתלמיד אינו "מדלג על שלבים בהתפתחות", ואינו גורם נזק פיזי לגופו או נפשו. בין אם הנזק הינו קצר טווח או ארוך טווח, הפיך או לא הפיך. הדבר חשוב ביותר, לאור העובדה, שהתלמידים בגילאים האלו, עדיין אינם בחזקת אחראים מלאים למוצאות אותם, ולתוצאות מעשיהם. בגילאים האלו, לא תמיד יודעים לקרוא נכון מה הגוף מאותת, או לפרש נכון מצבים שונים. משום כך חובת המבוגרים המטפלים/מדריכים אותם הינה לשמור על בריאותם. לפיכך זו אחריות כבדה ללמד את הצעירים, ושוגים כל אותם מדריכים אשר אינם מכירים באחריות גדולה זו. לגבי ריקוד הבטן עצמו, חשוב לזכור את השוני בין התרבות שלנו לבין אותן תרבויות בהן צמח ריקוד הבטן, ובהן הבנות יונקות את הריקוד עם חלב אימן. לתרבויות האלו יש מאפיינים שונים מהמאפיינים התרבותיים שלנו, ולכן, מה שיהיה נורמטיבי מבחינה התפתחותית ריגשית וחברתית באותן תרבויות, לא יהיה כזה בתרבות שלנו. אינני שוללת את הוראת ריקודי הבטן לילדים או בני נוער, אבל אני גורסת שהדבר חייב להעשות בזהירות רבה, במקצועיות רבה, ובאיטיות – תוך כדי בחינה מתמדת של ההשפעות על התלמיד. אולי מתוך הוראת מכלול רחב יותר של אומנויות המוסיקה והמחול.

 

[ה ש ו ש נ ה]

לידיה - היש עניין וסוגיה כלשהם

הנוגעים לילדים ולעולמם, שאינם דורשים זהירות ומשנה זהירות?! אני מסכימה עם דברייך, אך "פותחת" ומרחיבה את הסוגיה שאנו דשים ודנים בה. כאשת חינוך - עולמם של הילדים קרוב לליבי במאוד. היום אני זוכה לפגשם בתיאטרון הסיפור, המשחק, וחוגי המחול והאמנות. בעבר זכיתי לגעת בצורה יותר רחבה ולהיות שותפה לצמיחתם כמורה מחנכת. האחריות היא ענקית! ובכל מפגש של מנחה/מורה/מבוגר עם ילדים - האחריות תהיה מטריית הגג שמצלה, מנחה, ועוטפת את כל מה שבתוך המטרייה הזאת. גם כשלימדתי אותם מתמטיקה, תנ"ך, אמנות ושאר נושאים הנלמדים בביה"ס - שלמראית עין אין בהם דבר וחצי דבר (בעיני ההדיוט) עם הרגשתם, נפשם, תחושתם - עמדה לנגד עיניי כתמרור אזהרה קבוע פגיעותם מתוקף גילם הצעיר. ולמה אני טורחת לדבר על מתמטיקה ושאר ירקות שכאלה? עבדתי בכמה ובכמה בתי"ס (הטלטלנו ממקום למקום עד שהגענו אל המנוחה והנחלה בגולן) - ולדאבוני - ראיתי מורים רבים למכביר, שאילו הדבר היה תלוי בי, הייתי מוציאה להם צו הרחקה מילדים, וזה בלשון המעטה. בכל עבודה עם ילדים, ובכל גיל שלהם, נדרש, קודם כל, אדם עם לב רחב כרוחב האוקיינוס (וגם זה לא מספיק). אדם פתוח אך יחד עם זאת מציב את הגבולות והמסגרת; אדם עם ראש ענק, שמוכן להכיר בעובדה שלילדים יש הגיגים ורעיונות והברקות מדהימות והם לא שלו (ההברקות), למרות הפרש הגילים; שידע להיות שותף אמיתי גם למצוקות וגם לשמחות - קטנות ככגדולות; שידע להנחותם אך גם להיות קשוב להם ולא רק כדי להבינם יותר, אלא גם כדי ללמוד מהם. אני עורכת השתלמויות למורים בנושאים כאלה ואחרים, ואני תמיד טוענת שאין נושא או עניין שאי אפשר לעבדו כך שיהפוך ראוי להגשה לילדים. כן, זה דורש מיומנויות רבות למכביר ושליטה מקצועית למהדרין בכל תחום ונושא, אבל מעבר לכול - נדרש המורה "הנכון". מחול מזרחי הינו עוד תחום, לתחושתי, שאפשר גם אפשר לעבדו כך שיהיה מתאים ונכון לילדות. מאחר שהוא חובק בזרועותיו הרחבות עושר ומגוון עצום של נושאים - אפשר ליטול מהמבחר האינסופי הזה את מה שראוי, כמו למשל נושאים של קצב, ומקצבים, צעדי רגליים וכו' - ממש כמו בריקודי עם. ואפשר לעבוד על יציבה נכונה, וקואורדינציה, ותיאטרליות ועוד ועוד. ושוב, וכן, ונכון ובהחלט - דרוש לכך אדם אחראי, שבראש מעייניו עומדת בריאותו הפיסית והנפשית של הילד.

 

[lydiamai]

וכאן בדיוק נשאלת השאלה החשובה

האם אותן מורות הפותחות חוגים לילדות ובנות נוער אכן עומדות בקריטריונים אלו, ומי מפקח על כך. לצערי התחום הזה פרוץ. בוודאי שניתן לעבד את תחום המחול המזרחי - כמו כל תחום אחר - כך שיהיה מתאים ונכון לילדות. אולם למיטב ידיעתי במקרים רבים - רבים מידי - אין זה נעשה. בעבר בדקתי את הנושא עבור ילדה מסוימת מאוד - ומה שמצאתי נראה לי בעייתי למדי. כמובן שלא בדקתי את כל החוגים שהוצעו לאותה קבוצת גיל, אולם מה שכן פגשתי בוצע בצורה מאוד לא מקצועית או אחראית, הן מהבחינות הנפשיות והן מהבחינות הפיזיולוגיות. ילדות 'בוגרות' חוג כזה, עלולות למצוא עצמן במצב בו בטרם מיצו את זהותן המינית הילדית, ובטרם עברו את שינויי הזהות של גיל ההתבגרות - פיתחו דימוי עצמי של אישה - סטייל פאם פטאל. יש כאן בפירוש בעיה. באותה מידה, אל לנו להתעלם מהאספקט התרבותי. לכל אחת מאיתנו יש את העמדות והפשנויות שלה, לגבי עצמת האירוטיות, החושניות, העצמה הנשית וכיוצב' שבריקוד הבטן. וכל הדעות הללו הינן לגיטימיות לחלוטין. יחד עם זאת אל לנו להתעלם מהצורה בה חלקים מסויימים בחברה מתיחסים אל הריקוד (ולא רק ריקוד הבטן). ילדות, ובנות נוער עלולות למצוא עצמן במצבים בעייתיים כתוצאה מכך, מבלי שתהיה להם היכולת לאתר את המצבים הללו, או לצאת מהם. בנות רבות בגילאי תחילת העשרה, משדרות מיניות רבה ופרובוקטיבית, מבלי להתכוון לכך, ומבלי להיות מודעות לכך. חשוב מאוד לבדוק, האם אכן מתאים להוסיף את התכנים של ריקודי הבטן בסיטואציות כאלו.

 

[ה ש ו ש נ ה]

אכן - תחום פרוץ לחלוטין -

בעיה כאובה ומטרידה ביותר, וגם טל מתארת את תסמונת ה"פיטריות אחרי הגשם", של המורות הרבות שצצות חדשות לבקרים, ללא כל מערכת פיקוח. קטונתי מלמצוא פתרון ומזור לבעיה. אולי אוכל להציע ולהמליץ להורים לבחון ב-7 עיניים את החוג, התכנים והמורה שבו. כהורים אנו מקפידים לבחור את הרופאים או אנשי המקצוע הכי מהימנים, הכי מקצועיים, הכי טובים בעינינו בעבור ילדינו, וכך צריך להיות גם באשר לחוגים ופעילויות העשרה שאנו שוקדים וטורחים לתת להם, קל וחומר כשמדובר בחוג מחול מזרחי-ריקודי בטן ש"תחום הדמדומים" תופס בו שטח רחב עדיין. לגבי בנות בגילאי תחילת העשרה, המשדרות מיניות רבה ופרובוקטיבית, יש לי סיפור מעניין: הוזמנתי לערוך סדנה במרכז מסוים, המשמש כמעין "נמל מבטחים" לנערות רחוב. הנערות - נפלטו ממערכות החינוך, חסרות בית במובן הבסיסי של המילה "בית", ידן בכול (כולל סמים) ויד כול בן - והמבין יבין... בחלקו הראשון של המפגש, שבו פתחתי בדיבור (לפחות כך ניסיתי) הרגשתי במדבר... שממה ושיממון! צווחות שהתיימרו להיות דיבור, כפי הנראה, צחקוקים מחרידים, שפת-ביבים של קללות שהכאיבו לי את האוזניים... (ועכשיו דמיינו גם את לבושן, את שפת הגוף שלהן, את האיפור הכבד שמסתיר פנים יפים של תינוקת, את השיער - מבלי לחטוף כאב ראש...) כעבור זמן מה, ניגשתי למערכת המוסיקה, והתחלתי לנגן את הדיסק הראשון. דממה נפלה בחדר. בתנועת יד סימנתי להן ליצור מעגל, והן הזדרזו לעשות זאת, והחלו לרקוד איתי ולנוע עפ"י ההנחייה התנועתית שלי. את 3 השעות המדהימות שביליתי במחיצתן - אנצור לנצח בליבי, בגופי, בנשמתי. במשוב שקיבלתי בהן נאמר בין השאר "איזה ריקוד עם סטייל..." "תנועות של אישה-ליידי-כזאת..." ונאמרה שוב ושוב גם המילה "עדין". כאב האוזניים והראש של תחילת הסדנה, התחלפו ב"כאבי-לסת" מעוצמת החיוכים. ודווקא משום שהן משדרות מיניות רבה ופרובוקטבית בגיל הזה - דווקא כאן אני רואה במחול המזרחי כלי חשוב לאין ערוך ב"תיקון" של דרך ההבעה הקלוקלת שאימצו לעצמן מבלי משים. דווקא דרכו הן יכולות להיות מודעות יותר לגופן, לשפת הגוף, למה שמקובל רצוי וראוי בעיני החברה ולמה שאיננו כך; לעידון - לעומת הבוטות, לאלגנטיות - לעומת הגסות. וכל מה שאמרתי עכשיו, מחזיר אותי שוב לשורה התחתונה: דרוש אדם ראוי, ובמקרה הזה - מורה - לעשות את מלאכת הקודש הזאת.

 

[נטשה מצפון הארץ]

מחול מזרחי - תחום רחב

אני בהחלט חושבת שריקוד בטן הוא ריקוד חושני, ארוטי וסקסי. בעיניי - זה מדהים!!!! יחד עם זאת , מחול מזרחי הוא מושג רחב שכולל בתוכו גם סגנונות יותר עממיים . לא חייבים להיכנס דווקא לתחום החושני של מחול מזרחי! יש כל כך הרבה צעדים (שושנה , גם אני מאמינה בצעדים , הליכות, משפטי תנועה). אפשר ללמד קפיצות, אפשר ללמד צעדים דומים לדבקה , הורה, שבטמיים, אפשר ללמד ידיים , אפשר ללמד סיבובים. לא חייבים להיכנס לתחום האנג'ולישיון( גמלים ו"סנייקים" למיניהם, סיבובי אגן וכו' וזה גם לא בריא , דרך עגב לילדות.

 

[ריקוד מהבטן טל]

בעניין לימוד ילדות

אשמח להמשיך את הדיון, המעניין. מנקודת מבט של חינוך גופני. שושנה דברייך מקסימים ורואים שאת בעלת ניסיון , הלוואי וכל המדרכים והמחנכים היו לבעלי גישה עתירה שכמותך.אבל בשטח בגלל הפופולריות של ריקודי הבטן, מבלי להתלונן, יש מורות כפיטריות ולא מעט גורם לנזקים. נכחתי בשיעור לגילאי 3-6 !! הרי ברור לכל בר דעת שזהו גיל קטן. הכל אפשרי ובטוח שריקודי בטן זה דבר נפלא. הנה אני רוקדת בבית עם בתי הקטנה והכל בהשגחה. אני מתחילה מחימום קל לגמישות בישיבת כף אל כף שאותה אני מכנה "פרפר" ממש כמו שיעורי הבלט. כדי לפתח יציבה נכונה חשוב מאד לשפר גמישות. משם אני אוספת צעיפים בתנועות ידיים סימטריו. ויש עודה הרבה דוגמאות שרובם הן משחקי מחול בדגש מזרחי. כאשר המורה הינו איש מקצוע אשר מודע לצרכים הרגשיים ,גופניים וחברתיים ובעיקר מודע למגבלות זה תעינוג נהדר. בישעור הנ"ל המורה לימדה שימי במן הקפצות רגליים וידיים מלקטות דובדבנים ושלל רעיונות מתוקים אבל רקדה מבלי ללמד הילדות התעייפו והפריעו. חשוב ללמד כוראוגרפייה פשוטה וגם תרגיל י הטכניקה יכולים להיות קבועים מניסיוני כמורה למשחקי מחול וגאז מבלבד ריקודי הבטן וכמורה לר. בטן חשוב לגוון ,שלשב עזרים כמו מטפחת , תנועה במרחב ולגעת בכל מושגי החינוך לתנועה י לנוע זה מבורך וזהו חזוננו שהבנות הקטנות ייתפחו. חשוב שההורה ייבחר במורה מקצועי ולא ייבחר בחוג בשביל להעיביר את הזמן , כמו בשיעור המדובר בו צפיתי . ועוד נקודה קטנה: להשתתפות של תלמידה במסגרת השיעור יש ערך מוסף ובו היא לומדת להיות אינדווידואל בתוך הקבוצה וכחלק בלתי נפרד, הצמדות למשמעת ולנורמה שליטה עצמית חיזוק הבטחון פיתוח דימוי גוף קורדינצייה שמיעה והתאמה מוסיקלית והיתרונות רבים שיעור לקטנות לא צריך להיות ארוך וחשוב שיהיה באוירה נעימה נינוחה ומזמינה שמחתי להששתף בדיון ומקווה שתרמתי מעט יד מעולם ההוראה טל

 

[bellydancer1]

ריקודי אוריינטלי לילדות

ברצוני להביע את הערכתי לדיון המקסים והמעניין הזה בנושא בהחלט פורה, מפרה ואחראי. ראשית,אם נסב את תשומת הלב לכך שקיימת חפיפה בתנועות רבות בסגנונות מחול שונים: בג'אז,בלט, מחול מודרני וריקודי בטן אני חושבת שנוכל להגיע לתשובות לשאלות שהועלו כאן. למשל:שימוש בתנועות הידיים,כתפיים וגם תנועות מסוימות של האגן הדומות לאלה שבסגנון הג'אז,בלט, ריקוד במרחב, שימוש באביזרים ובצעיף. שנית, אני חושבת שאם נוציא לרגע את המאפיינים המזוהים עם ריקודי בטן: נשיות, חושניות ובשלות (גם מינית בהחלט) מה יישאר? אני מאמינה שנסכים כי יישאר הרבה מאד הרי כולנו רואות בריקודי בטן יותר מכך. נקודה מעניינת היא כי קיימת משיכה מצד הילדות לתחום הזה והיא מעידה על כך שהן מוצאות בזה עניין וקסם: ברצוני לספר לכן כי הופתעתי לשמוע סבתות שמתעניינות בחוג ריקודי בטן לנכדות בנות 5 שמתעקשות על חוג ריקודי בטן ואני חייבת להדגיש כי זו לא היתה בקשה או החלטה שלה האימהות והסבתות אלא של הילדות- אני מאמינה שאם נגלה מה מושך כל כך את הילדות נוכל למצוא את התום בריקוד דרכן: אולי אם נהיה אמפתיות כלפיהן וננסה לראות דרך עיניהן את הריקוד. לגבי המוסיקה אני חושבת שבלימוד ילדות יש מקום לבחון גם את נושא המוסיקה למשל: פסקול של אלאדין הוא מצוין לדעתי, יש בו נגיעות אוריינטליות וסילסול מקסים אני חושבת שגם שאקירה עשויה להתאים עם הן כל כך מבקשות ומתחברות וכמובן קלאסיקות של המחול המזרחי או אפילו מוסיקה מזרחית פופולרית ומוכרת. אגב, מישהי דיברה כאן על כך שהבנות רוצות לרקוד לצלילי שאקירה והסיבה היא בהחלט לא מקרית בגיל ההתבגרות יש להן צורך במודל לחיקוי ולנו יש הזדמנות לאפשר להן להביע את הצורך לרקוד לצלילי מוסיקה של מי שהן מעריצות - לגיטימי בעיני. בגיל צעיר מאד אנחנו רואות גם את הצורך להידמות לאמא ילדות צעירות מחכות את אמן בלבוש, איפור, עקבים אני חושבת שריקוד בטן יכול לתת לגיטימציה לצורך הזה במידה הנכונה - וטיפ קטן הייתי מציעה להזמין את האימהות לחוג מדי פעם בכדי שתוכלנה לרקוד יחד עם הבנות גם זמן איכות וגם חוויה משותפת. אם אסכם לרגע את המסר שאני מנסה להעביר כאן אוכל לומר כי ריקוד אוריינטלי לדעתי, יכול להתאים לכל גיל אם הוא מותאם ובנוי נכון.

 

[tzurtzur]

ילדה איננה אשה

מסכימה איתך סביוני. הריקוד הזה הוא כל כך חושני ומהפנט שלפי דעתי צריך להתחיל ללמד אותו מגיל שהנערה כבר איננה נערה עוד.. כשהיא מתחילה להיות אשה . ואולי אפילו הריקוד הזה יעזור לה ביתר קלות להסתגל לשינויים שמתחוללים בגופה . אני אפילו ארחיק לכת ואגיד שזאת יכולה להיות דרך מצויינת ללמד את הנשים שבנו כבר מגיל צעיר לקבל את עצמן כמו שהן גם אם הן אינן רזות וכחושות כמו המודלים שמוצגים לנו השכם והערב בכל אמצעי התיקשורת. יש משהו שבריקוד הזה שמקבל. פשוט- מ ק ב ל. וקבלה זה דבר נפלא. חייבת להודות שבהתחלה לא כל כך הבנתי את הקשר שבין הריקוד והקבלה העצמית של דימוי הגוף, אבל היום אני יודעת שלי עצמי זה עשה משהו. זה הקל עליי מעט, עזר לי להשלים עם זה שאני לא מושלמת. שאני לא רזה אבל עדיין נשית וסקסית. ואם נחזור לנושא המקורי אז.. למה להתעסק עם נשיות וחושניות מגיל כל כך צעיר? בטח שאני בעד ללמד אותן לשמוע ולספוג את המוזיקה המדהימה, את הריקוד כמשחרר, כמשהו כיפי, רק שאני חושבת, שצריך פחות (אם בכלל) להתעסק עם האגן ונענועי ציצי למינהם...

 

[מיה פיי]

איזה כיף!

כשהעלתי את הנושא לא תיארתי לעצמי כמה תגובות אקבל, פשוט תענוג! אחרי ששקלתי בעזרתכם את הנושא החלטתי לדחות את ההצעה ללמד ילדות בנות 4 בשלב זה, ואילו עם בנות ה 6 אמשיך..כמובן בנוסף לבוגרות איתן אני כל כך מאושרת לעבוד.. אכן, הריקוד הזה גורם לתחושה נפלאה ומקבלת, ואולי זאת דרך בשבילנו, המורים, ללמד את הגוזלים הרכים, עד כמה כל אחד מהם הוא יפה ומיוחד.. כעת אני מחפשת שיר להופעה בחנוכה, קליט,שמח, עם מילה שחוזרת על עצמה (רצוי), ובלי מסרים לא רצויים(כמו שהאישה נחותה מו הגבר) והכי חשוב שהקטנות יאהבו.רעיונות למשהו? שתהיה שבת מלאה באהבה, מיה