לימודי נהיגה - האם זה טוב?
יש לי כבר רישיון בערך חצי שנה, וזה אחרי חצי שנה שבה למדתי נהיגה (המורה שלי פשוט לא הגיש אותי.. בסוף עברתי בראשון.. אחרי מי יודע כמה שיעורים..
) איך שקיבלתי את הרישיון המיוחל, התחלתי לנהוג במכונית של ההורים, על אוטומט. הנסיעות היו מאוד קלות, פשוט היה צריך לדעת את מימדי המכונית, את איזורי השטחים המתים של המראות, ופשוט להפסיק ללחוץ על הקלאץ' (זה היה ממש מצחיק לראות אותי בתקופה בהתחלה.. מחפש את הקלאץ' באוטומטי, כל פעם שאני שומע את האוטו קצת מתאמץ..
) הנסיעות עברו בצורה די חלקה, בלי בעיות מיוחדות, בלי לחץ.. ממש די חלק. הרגשתי, כבר בתקופה ההיא שמיד עם קבלת הרישיון, שלנסוע בלי שיעורי נהיגה, זה דבר הרבה פחות מלחיץ, הרבה יותר נוח - ובסופו של דבר, הרבה יותר עוזר. חשבתי אז, שאולי זה בגלל שהתחלתי לנסוע באוטומטי. אבל כחודש לאחר מכן, עדיין עם מלווה, התחלתי לנסוע גם על המכונית הידנית של אח שלי. וגם אז, הנסיעות היו הרבה יותר חלקות וטובות ממה שהיו לי בשיעורי הנהיגה. לא שבשיעורים זה לא הלך טוב (הלך אפילו טוב מאוד), אבל פשוט הכל היה בלי לחץ, רגוע, ואפילו כל פעם שהעברתי הילוכים (למרות הקלאץ' הקשה בטירוף באוטו של אח שלי) - הייתי הרבה יותר שלו.. וזה מעלה קצת שאלות.. האם שיעורי הנהיגה עד כדי כך נחוצים? כלומר, ב10-15 שיעורים הראשונים, הם באמת די נחוצים. המורה עדיין שומר על הגז-ברקס שלך, והוא נותן הערות חשובות (שההורים בד"כ לא נותנים), והוא באמת שם לב להרבה יותר פרטים מאשר ההורים - אבל כאשר מדובר בשיעורים היותר מתקדמים, מדובר בסתם נסיעות לצורך העברת הזמן עד השיעור ה-28 (למרות שאצלי זה היה הרבה יותר..
). סתם מדובר בתירגול, שלא צריך אליו יותר מדי התערבות של המורה, שלא לדבר על סתם קרוב משפחה צמוד. המורים כאילו הופכים למטרד (דבר שלא שמים לב אליו בתקופת הלימודים - אלא רק כשכבר נוהגים באוטו שלכם, עם ההורים או לבד) הרי באנגליה ובארה"ב, לומדים בצורה הרבה יותר פשוטה - מצמידים מדבקת "L" למכונית המשפחתית, אחד ההורים יושב בכיסא שליד הנהג, ופשוט נוסעים. ככה זה פחות מדגיש את "חווית" הלימודים (עם מרכאות), ויותר את חווית הנהיגה (בלי מרכאות).
יש לי כבר רישיון בערך חצי שנה, וזה אחרי חצי שנה שבה למדתי נהיגה (המורה שלי פשוט לא הגיש אותי.. בסוף עברתי בראשון.. אחרי מי יודע כמה שיעורים..