בסימטאות של ניו יורק
בגיל 16 לבד בניו יורק,בסדר לא ממש לבד,אבל ההורים היו בארץ, באוטובוס מרחוב קארול,למפעל שקיות הפלסטיק,בוילמסבורג על המים, הרגשתי שאני די מסתדר עם האנגלית,ידעתי לתרגם את הספרות על השלטים של כל חנויות החשמל והאלקטרוניקה,פה ושם היו שלטים עם שלושה פעמים כפול מלוח הכפל,הסיני שעבד איתי במפעל גם לא הבין אנגלית,ככה שהסתדרנו יופי,הוא הראה לי את התמונות של בני משפחתו,משום מה כולם היו לבושים,במדים של אלופי גודו וקרטה. ראש העיר אד קאצ היה נותן הרבה נאומים ברדיו,הבנתי את המשפטים שהוא היה משחיל באידיש מידי פעם,באותו תקופה התחלתי רומן עם הקולנוע, כרטיס לסרט עלה 5 דולר ו99 סנט,הייתי נכנס לסרט בעשר בבוקר,ויצא מהקופלקס,בשמונה בערב אחרי שש או שבע סרטים,מכניס 2 כפפות ליד החזה מתחת למעיל,שיחשבו שאני גיבור,למה ניו יורק של אותה תקופה היתה מאוד אלימה ורוויה פשע,ממש בכל כמה מטרים הטריד אותך הומלס,בבקשה לדולר בשביל מנת הסם,ואני שהייתי צריך לנסוע באותה תקופה ברכבת התחתית,התחתלי לחשוב שאני באמת גיבור,