הגעגוגים קורעים גם אותי
רק שאצלי נפתח בית הקברות כבר מזמן... כל התמודדות מוסיפה עוד כאב , עוד חוסר שפיות...כמה שחשבתי שאני כבר "מנוסה" ...שוב נקרעת מבפנים. באובדן הראשון אני חשבתי כמוך... אם הזמן, אני חושבת שכשקיבלתי את האובדן - אם אפשר להתבטא כך- התחלתי לפגוש אותו, לדבר איתן... הוא חסר לי כל כך פיזית - לחבק להרגיש...לראות אותו גודל....לראות שיגיע לעשות מה שכל אחד בגילו אמור לעשות, להשתחרר, לטייל, לראות עולם, להמשיך ללמוד, להכיר בחורה, לעשות סקס, כל מה שכולנו עושים ...זה מה שלעולם לא יהיה......אבל רוחנית הוא איתי...כל פעם שאני צריכה הוא איתי...אני מרגישה...לא יודעת להסביר איך, אבל מרגישה..אני מתייעצת איתו - ולרוב הוא נותן עצות מאד מתאימות....לפעמים לא כל כך... אני מספרת לו הכל...למרות שהוא בטוח יודע בלי שאני צריכה לספר....אבל עדין חסר לי מה שהוא לא יספיק יותר לעשות - למרות שנאי חושבת שהוא לא מרגיש ככה...מה שסבתא שלי כבר הספיקה... את רואה כל אובדן הוא אחר... איתה...הספקנו לעשות מה שהיא רצתה להספיק... היו עוד תוכניות - אבל אני ידעתי כבר שלא נוכל לעשות.....היא כבר היתה בת 90 והספיק לה...זה לא אומר שהיא לא חסרה לי, ההיפך היא נורא חסרה לי..לגעת בה, להריח אותה...את יודעת אנשים שאת כל כך קרובה אליהם יש להם את הריח שלהם - ריח שאת מתרגלת אליו...ואני מתגעגעת לריח. מתגעגעת לידיים הדקיקות למגע ידיה על פני כשהייתי נישכבת לידה לשנת צהריים...כל כך רוצה אותה קרוב אלי.... אבל את יודעת מה- אם פעם הייתי רוצה ללכת לישון ולא להתעורר אל מנת להיות איתו...היום אני חושבת מה לעשות שהוא והיא יהיו יסתכלו עלי מלמעלה ויגידו - ואוו כל הכבוד לאיך שהיא מתמודדת....היום הלכתי לרכב - מה שלא עשיתי מאז שסבתא חלתה... היא מאד שמחה כשידעה שאני רוכבת...כי היא גם אהבה סוסים...היא כל כך קיוותה שתרגישטוב שנוכל לסוע לטייל ושאביא אותה לחווה שאני רוכבת בה...לא יצא לנו...אז לקחתי את הסוסה ורכבתי לבית קברות....וסבתא היתה איתי כל הזמן..וידעתי שהיא שמחה שאני שוב על הסוס. היום כשושאלים אותי מה נישמע - אני כבר אומרת בסדר גמור... לא רוצה שיראו עלי שחרא בפנים - כי אז ישר מבקשים שתלכי לטיפול.... שתדברי עם משהו... אולי צודקים - אולי אנחנו מאבדים שפיות וצריכים שיחזירו אותנו לתלם...לא יודעת מה התשובה.... אני רק חושבת שכל אחד מתמודד אחרת... ועם כל אובדן שלי אני מתמודדת אחרת...ואף אחד לא יכול לאמר לי אם זה נכון או לא - כי זו ההתמודדות שלי...אז למה ללכת לפסיכולוג שיגיד לי אם אני צודקת או לא , או איך אני צריכה להתנהג? אוף מצטערת שהתגובה שלי נמרחה יותר מהמתוכנן... חיזקי ואימצי
