לילה

[גבריאל וזה הכל]

לילה

לפעמים, אני ממש חסרה לי כמו בלילות חשוכים. כמו כשהעולם סוגר עלי אז אני מתגעגעת לעצמי. עצמי שהייתי. מתגעגעת לילדה קטנה נטולת דאגות.. כסף לשכר דירה, טיפולי שיניים, חשבון פלאפון... כסף לאוכל. ליציאות. כסף סתם לנעליים.. עבודה, חברים שהיו לי ואיבדתי. להשתחרר מהכל ולהגיד "בואנה, את ילדה! שיזדיין העולם. תעשי מה שאת רוצה" זה לא עובד. כואב לי הראש, האוזניים, השיניים. כואב לי אני. חרא של לילה. מפצה את עצמי בדברים קטנים.. כמו בחבר... פירסינג קעקועים... מפצה את עצמי במה שאני יכולה להרשות לעצמי.

 

[לא קוראים לי דרור]

בלילה

לפעמים, אני רוצה להוציא את עצמי, מעצמי. את הילדה הקטנה שאני תמיד מגלה שאני, ילדה פחדנית, ובעיקר חסרת אונים, הילדה שמרגיזה אותי לפעמים. בלילה כבר אין הסחות דעת אני כבר לא יכולה להתחמק מהמחשבות על היאוש שהיא מביאה לי בלי למתק.