לילה..

[כנפיים לבנות]

לילה..

האמת שהרבה מילים אין לי.. אני רק יודעת שמחר זה עשרים שנה מאז שהיא הלכה.. וביום ראשון זה יום האם... ואני די אדישה, או בהכחשה, או חסרת כוחות... ובבלוג פירסמתי שתי רשומות שכתבתי לפני חודש וחצי לפחות... לא התחשק לי אז לפרסם אותן ואמרתי לעצמי שאני יעשה את זה באזכרה.. אז עשיתי... ובטח מחר הכל יהיה אותו דבר... נלך לבית העלמין, נעמוד שם חצי שעה בקושי (נראה לי שלפחות שנתיים לא היתי שם... קצת מלחיץ פתאום...) אחר כך נלך לבית קפה במרכז שם, ננסה להכריח את אבא לספר לנו סיפורים ללא הצלחה ונחזור הבייתה.. שעתיים ונגמר הסיפור... ההבדל היחיד הוא שהשנה הזמנתי חברה טובה לבוא איתי.. פעם ראשונה שהזמנתי משהו איתי לשם... מקווה שיהיה בסדר.. מרגישה קצת אבודה פתאום... לא יודעת... בסוף יצא שכתבתי כמה מילים יותר ממה שתכננתי... בכל מקרה, סופשבוע רגוע... ולילה שקט שיהיה...

 

[אודליה29 האחת]

../images/Emo201.gifליבי איתך

 

[חייכנית ואופטימית]

שולחת לך ../images/Emo201.gif ענקי

מקוה שהיום הזה "יעבור בשלום" וטוב שהחלטת להביא את חברתך הטובה כתגבורת...ומי יודע אולי השנה זה יהיה שונה עם אביך...בסה"כ לפי מה שהבנתי היחסים ביניכם משתפרים ונהיים קצת יותר פתוחים כל הזמן, לא?

לזכרה

 

[לימון מוסיפה המון]

קודם כל קבלי../images/Emo201.gif

20 שנה זה מספר עגול ומהותי. אין סיכוי שהאזכרה הזו עברה למישהו באדישות. מקסימום האחרים התקשו להראות את הכאב שביצבץ בתוכם. אבל בואי נעזוב לרגע אותם. מילות הכעס שלך על אמא שלך זהות לחלוטין לתחושה שעוטפת אותי לגבי אבא שלי, שממש לא משנה מהן הנסיבות, הוא "נטש" אותי אותי כשהייתי בת שנה ועשרה חודשים. וממש לא משנה איך תגדירי את הרצון שלך לא להרגיש בעיצומם של הימים הכואבים, הכאב שלך קיים וצועק מתוכך, ודרכי הביטויי שלו יכולים להשתנות. שמחה שלא היית לבד,

גדול לימור

 

[efratushb]

כנפיים...

אני מאוד מקווה שהכל עבר בשלום. 20 שנה.... זה המון... איך הרגשת עם החברה? זה היה נכון לקחת אותה איתך או לא? ו...ממני קבלי

ענקי. (ממני אמא בלי אמא)

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo201.gif

קראתי ... מחבקת אותך.