נוטפת תשוקה
New member
לילה לבן
לילה שלם, לבד, כמעט בלי אף אחד על הראש. נדיר במחוזותיי.
הראש מתחיל לפעול, בלוטות החרמנות כבר עברו את מפלס הנורמה, הפנטזיות מתרוצצות. רוצה הכל מהכל.
לפני הכל, מתכננת את האופרציה המושלמת ככל שאפשר. חושבת על כל פרט ופרט, כל מילה שתאמר במציאות שלי לפני שאפליג לבועה הפנטסטית, כל רגע מתוכנן להפליא, לפרטי פרטים עד לקטן שביניהם. זה נראה לי מושלם.
מבצע לילה לבן יוצא לדרך.
בבוקרו של הבוקר השכמה מוקדמת, תחילת עבודות בית בשצף קצף להספיק הכל, לא להשאיר פתח לאיחור. הרכבת האחרונה היא לגמרי אחרונה. אסור לי לפספס אותה.
אחה"צ שקטים עם ההורים, על מי מנוחות, שיחות, צחקוקים, מנוחה, ממש בחזרה לנעורים, ילדה טובה ת"א.
רבע לשמונה הסמס נשלח: בוא.
עשרה לשמונה הסמס לגיבוי נשלח: צלצלי.
השיחה מתנהלת בדיוק כפי שתכננו (תאטראות ישראל, פספסתם מחזאית ושחקנית ברמה) סעי ברח' הזה, תסתובבי ברח' ההוא, את יודעת מה, חכי, אני יורדת למטה ותראי אותי כבר.
תכנון מדויק, מושלם ומתאים למה שצפיתי מראש. האבא הדואג רוצה ללוות את הבת ההוללת לחניה למפגש עם החברה, אבל אבוי כשיראה שזו לא גברת - זה אדון...
היא הסתבכה בדרך, אני אחכה לה בפינת הרחוב, לשם כבר אין טעם שתבוא איתי.
אל תחכו לי, אל תשכחו להוציא מפתח מהדלת, היא כבר תחזיר אותי.
במעלית, הלב פועם, מתרגשת, בפעם המאה, בדיוק כמו בפעם הראשונה.
נסיעה קצרה של דקות ספורות עם ידיים שנוגעות פולשות ומחרמנות. 8 דקות של נסיעה מלוות בגלי עונג בין רמזור לרמזור.
רוצה להרגיש בנוח וחופשיה. הראש עדיין במקום אחר, טרם השתחרר. יותר מעשרים שנה שכדבר הזה לא קרה.
כוסית ראשונה וטעימה...הנוזל מחמם את הגרון, משנה כיוון וזורם מעט מעלה אל הראש. כוסית ביד אחת. סיגריה ביד השניה. תשארי כמו שאת. הוא מתקרב, מתפשט ונצמד. מרים את השמלה ורגליו על הרצפה. ראשו עמוק בין רגליי, עם הלשון מסיט את תחתוניי ובולע את כולי. הידיים ממששות את השדיים. הלשון מנגנת על הדגדגן בלי תווים מיוחדים. מנגינה מאולתרת יוצאת מגרוני, כבר לא בשליטתי. מפנה את ידיי ונועצת בו את ציפורניי. מרגישה ולא מסוגלת להפסיק. לוגמת פעם שניה ונשכבת מעליו. מלקקת במורד גופו ומגיעה לזין שמחכה לי. עוד באוטו הרגשתי, עכשיו אני גם סופסוף טועמת.
הגיע תורה של בירה קרירה ואני שותה גם אותה. הוא מגלגל את הבקבוק על גופו. שיטטטט זה מה שרציתי לעשות, איך הוא הקדים אותי.
לא נורא. ממלאת את פי בבירה, שותה את רובה ומגיעה אל בין רגליו, מכניסה את הזין לפה כשהבירה והקצף נשפכים עליו. קולות תסיסה ומציצה נשמעים באויר. תשתי עוד, הוא מבקש, כזה עוד לא היה לי. אני שותה, שופכת, מלקקת, מוצצת בתענוג אין קץ. הוא שופך מהבקבוק על גופו ואני נשכבת עליו נמרחת ומלקקת. זה קריר, זה דביק, זה טעים, זה נעים. בין לבין עוד זוכרת לבקש לשמור לי על זכויות יוצרים.
הראש מעט סחרחר משחרר כל מחשבות ועכבות. מלקקת את כולו מקצה ראשו עד לאצבעות, לכל אורכו, כל חלק מגופו. שומעת את עצמי ולא מאמינה. כן. זאת אני. אלוהים אדירים, מה ביקשתי כרגע? מבקשת ומקבלת...באופן מפתיע זה אפילו נעים.
הזמן רץ ואין לו משמעות הערב. אין דד ליין, רק כשנגמור לגמור.
איך הזמן רץ כשנהנים. מתלבשים וחוזרים.
8 דקות אחרונות של נסיעה וצריך להתעורר, החגיגה הגיעה אל סופה.
הכרכרה חזרה לצורתה המקורית. הדלת נטרקת מאחוריי...פוף.. הקסם עבר.
עולה במעלית אל אותה מציאות ששכחתי ממנה בשעות האחרונות.
שעות של שלווה סוערת, שחרור חושים, רטרו, חזרה בזמן, מציאות מדומה.
קפה של בוקר עם ההורים, על מי מנוחות, שיחות, צחקוקים, מספרת להם על הבילוי אמש. ממש בחזרה לנעורים, ילדה טובה ת"א.
לילה שלם, לבד, כמעט בלי אף אחד על הראש. נדיר במחוזותיי.
הראש מתחיל לפעול, בלוטות החרמנות כבר עברו את מפלס הנורמה, הפנטזיות מתרוצצות. רוצה הכל מהכל.
לפני הכל, מתכננת את האופרציה המושלמת ככל שאפשר. חושבת על כל פרט ופרט, כל מילה שתאמר במציאות שלי לפני שאפליג לבועה הפנטסטית, כל רגע מתוכנן להפליא, לפרטי פרטים עד לקטן שביניהם. זה נראה לי מושלם.
מבצע לילה לבן יוצא לדרך.
בבוקרו של הבוקר השכמה מוקדמת, תחילת עבודות בית בשצף קצף להספיק הכל, לא להשאיר פתח לאיחור. הרכבת האחרונה היא לגמרי אחרונה. אסור לי לפספס אותה.
אחה"צ שקטים עם ההורים, על מי מנוחות, שיחות, צחקוקים, מנוחה, ממש בחזרה לנעורים, ילדה טובה ת"א.
רבע לשמונה הסמס נשלח: בוא.
עשרה לשמונה הסמס לגיבוי נשלח: צלצלי.
השיחה מתנהלת בדיוק כפי שתכננו (תאטראות ישראל, פספסתם מחזאית ושחקנית ברמה) סעי ברח' הזה, תסתובבי ברח' ההוא, את יודעת מה, חכי, אני יורדת למטה ותראי אותי כבר.
תכנון מדויק, מושלם ומתאים למה שצפיתי מראש. האבא הדואג רוצה ללוות את הבת ההוללת לחניה למפגש עם החברה, אבל אבוי כשיראה שזו לא גברת - זה אדון...
היא הסתבכה בדרך, אני אחכה לה בפינת הרחוב, לשם כבר אין טעם שתבוא איתי.
אל תחכו לי, אל תשכחו להוציא מפתח מהדלת, היא כבר תחזיר אותי.
במעלית, הלב פועם, מתרגשת, בפעם המאה, בדיוק כמו בפעם הראשונה.
נסיעה קצרה של דקות ספורות עם ידיים שנוגעות פולשות ומחרמנות. 8 דקות של נסיעה מלוות בגלי עונג בין רמזור לרמזור.
רוצה להרגיש בנוח וחופשיה. הראש עדיין במקום אחר, טרם השתחרר. יותר מעשרים שנה שכדבר הזה לא קרה.
כוסית ראשונה וטעימה...הנוזל מחמם את הגרון, משנה כיוון וזורם מעט מעלה אל הראש. כוסית ביד אחת. סיגריה ביד השניה. תשארי כמו שאת. הוא מתקרב, מתפשט ונצמד. מרים את השמלה ורגליו על הרצפה. ראשו עמוק בין רגליי, עם הלשון מסיט את תחתוניי ובולע את כולי. הידיים ממששות את השדיים. הלשון מנגנת על הדגדגן בלי תווים מיוחדים. מנגינה מאולתרת יוצאת מגרוני, כבר לא בשליטתי. מפנה את ידיי ונועצת בו את ציפורניי. מרגישה ולא מסוגלת להפסיק. לוגמת פעם שניה ונשכבת מעליו. מלקקת במורד גופו ומגיעה לזין שמחכה לי. עוד באוטו הרגשתי, עכשיו אני גם סופסוף טועמת.
הגיע תורה של בירה קרירה ואני שותה גם אותה. הוא מגלגל את הבקבוק על גופו. שיטטטט זה מה שרציתי לעשות, איך הוא הקדים אותי.
לא נורא. ממלאת את פי בבירה, שותה את רובה ומגיעה אל בין רגליו, מכניסה את הזין לפה כשהבירה והקצף נשפכים עליו. קולות תסיסה ומציצה נשמעים באויר. תשתי עוד, הוא מבקש, כזה עוד לא היה לי. אני שותה, שופכת, מלקקת, מוצצת בתענוג אין קץ. הוא שופך מהבקבוק על גופו ואני נשכבת עליו נמרחת ומלקקת. זה קריר, זה דביק, זה טעים, זה נעים. בין לבין עוד זוכרת לבקש לשמור לי על זכויות יוצרים.
הראש מעט סחרחר משחרר כל מחשבות ועכבות. מלקקת את כולו מקצה ראשו עד לאצבעות, לכל אורכו, כל חלק מגופו. שומעת את עצמי ולא מאמינה. כן. זאת אני. אלוהים אדירים, מה ביקשתי כרגע? מבקשת ומקבלת...באופן מפתיע זה אפילו נעים.
הזמן רץ ואין לו משמעות הערב. אין דד ליין, רק כשנגמור לגמור.
איך הזמן רץ כשנהנים. מתלבשים וחוזרים.
8 דקות אחרונות של נסיעה וצריך להתעורר, החגיגה הגיעה אל סופה.
הכרכרה חזרה לצורתה המקורית. הדלת נטרקת מאחוריי...פוף.. הקסם עבר.
עולה במעלית אל אותה מציאות ששכחתי ממנה בשעות האחרונות.
שעות של שלווה סוערת, שחרור חושים, רטרו, חזרה בזמן, מציאות מדומה.
קפה של בוקר עם ההורים, על מי מנוחות, שיחות, צחקוקים, מספרת להם על הבילוי אמש. ממש בחזרה לנעורים, ילדה טובה ת"א.
