לילה טוב
בשבילי התחיל עכשיו הבוקר , עוד מעט והדי החלומות ומעגלי השינה יחלפו ,
ולוחם הלילה יכנס למשמרת , עדיין מכוניות של בליינים עוברות וחוץ מזה די שקט .
מוזיקה קלילה מתנגנת תוך האיתחול מחדש , זה זמן האשמורות ,
בו אחרי חצות מתחילה עבודת מאורי האש בפריסתם הרוחבית תוך השתלשלות .
יש מנהג לקרוא תהילים , לפרוס את תהל המזמור על מאורי האש .
דהיינו תחום שינויי המודעות בהשתלשלות המעצבת עולם (=תהל) ,
בפריסת מזמור - דהיינו במקיף כמרחב המקיף לעומת הקיום כירידה .
דהיינו את טווחי הטרסות בהשתלשלות ההר המודע למרחבו הקיומי .המקיף את הפנימי.
דהיינו סיכרון בן מאורי האש למודע הנפרס לקומותיו ומפגשו עם הפיזי .
מעין הליך פנימי שמחזק ומיישר את תנועת האש הפנימי לעומת מצבינו במציאות שהוא כחלק מהמודע .
ואזי תנועת הגשמת הגוף לקומותיו בסיכרון עם האש המתפשטת למציאות , יוצרים הליך פנימי
גם של חלקי הגוף הפנימיים מטאפיזית לפיזית .
וזה בקריאה של תהילים אחרי חצות , עד עלות עמוד השחר .
להזכיר הראש והאש והאשמורת קשורים , ואזי לוחם הלילה ,
מדליק מצב ער בריא , בועד היושנים מפוזרים בחלומות או בהחלשות הקוהרנטיות לערים ,
וכמובן שותי נגינות שיכר , השתויים עתה שסטלת האלכוהול שלהם והסמים לוקחים את מוחם ופורסים את מודעותם .
הרחק מסחי נורמאלי ובריא .
בדרך כלל בבוקר העולם המתחדש ומפיג את פיזורם במיקוד מתחדש ופעיל .
אבל להתעורר בשעות כאלה , זה להדליק משואה קוהרנטית הנאבקת בעייף ובמפוזר ,
ולקרוא תהילים עוד יותר מוסיף חוסן פנימי .
ואז מעלה את הערכים ומחדשם מחוסן פנימי הנפגש בהתפזרות של כולם .
אם אתה רגיש או מתעסק בהליכי האמונה , אתה יותר חש ואינטראקיטיבי אם הדברים .
לדוגמא :
לאחותי יש שפעת , באתי לביקור לעזור שהייתי מספר שעות , ואז כאילו החולי קפץ עלי ,
וזה ממש תחושה של החולי מנסה לעייף ולהיכנס אלי , כמו שדה או יישות רוחנית שעברה לרבוץ עלי
ומאבק של מספר שעות , וכאילו ניצחתי וגירשתי את זה .
ואז כבר זה ירד מאחותי וכאילו אני שברתי את המחלה , והיא החלה להבריא ,
יעני אני מתמודד עם הדברים הללו כי אני עוסק במסורה האמונתית הפרקטית המצוותית .
כמו קוראי זהר על החולה , אני מתמודד עם הדבר ומגרשו .
תודה לאל שצלח בידי התמודדות לא קלה .
אז יום אחרי וכרגיל האנרגיות חזקות ואני כבר כותב חצי שעה ,
וזה עומד להיות לילה נפלא שלאחריו בוקר נפלא .
אז ליל מנוחה לכולם .
דוד
בשבילי התחיל עכשיו הבוקר , עוד מעט והדי החלומות ומעגלי השינה יחלפו ,
ולוחם הלילה יכנס למשמרת , עדיין מכוניות של בליינים עוברות וחוץ מזה די שקט .
מוזיקה קלילה מתנגנת תוך האיתחול מחדש , זה זמן האשמורות ,
בו אחרי חצות מתחילה עבודת מאורי האש בפריסתם הרוחבית תוך השתלשלות .
יש מנהג לקרוא תהילים , לפרוס את תהל המזמור על מאורי האש .
דהיינו תחום שינויי המודעות בהשתלשלות המעצבת עולם (=תהל) ,
בפריסת מזמור - דהיינו במקיף כמרחב המקיף לעומת הקיום כירידה .
דהיינו את טווחי הטרסות בהשתלשלות ההר המודע למרחבו הקיומי .המקיף את הפנימי.
דהיינו סיכרון בן מאורי האש למודע הנפרס לקומותיו ומפגשו עם הפיזי .
מעין הליך פנימי שמחזק ומיישר את תנועת האש הפנימי לעומת מצבינו במציאות שהוא כחלק מהמודע .
ואזי תנועת הגשמת הגוף לקומותיו בסיכרון עם האש המתפשטת למציאות , יוצרים הליך פנימי
גם של חלקי הגוף הפנימיים מטאפיזית לפיזית .
וזה בקריאה של תהילים אחרי חצות , עד עלות עמוד השחר .
להזכיר הראש והאש והאשמורת קשורים , ואזי לוחם הלילה ,
מדליק מצב ער בריא , בועד היושנים מפוזרים בחלומות או בהחלשות הקוהרנטיות לערים ,
וכמובן שותי נגינות שיכר , השתויים עתה שסטלת האלכוהול שלהם והסמים לוקחים את מוחם ופורסים את מודעותם .
הרחק מסחי נורמאלי ובריא .
בדרך כלל בבוקר העולם המתחדש ומפיג את פיזורם במיקוד מתחדש ופעיל .
אבל להתעורר בשעות כאלה , זה להדליק משואה קוהרנטית הנאבקת בעייף ובמפוזר ,
ולקרוא תהילים עוד יותר מוסיף חוסן פנימי .
ואז מעלה את הערכים ומחדשם מחוסן פנימי הנפגש בהתפזרות של כולם .
אם אתה רגיש או מתעסק בהליכי האמונה , אתה יותר חש ואינטראקיטיבי אם הדברים .
לדוגמא :
לאחותי יש שפעת , באתי לביקור לעזור שהייתי מספר שעות , ואז כאילו החולי קפץ עלי ,
וזה ממש תחושה של החולי מנסה לעייף ולהיכנס אלי , כמו שדה או יישות רוחנית שעברה לרבוץ עלי
ומאבק של מספר שעות , וכאילו ניצחתי וגירשתי את זה .
ואז כבר זה ירד מאחותי וכאילו אני שברתי את המחלה , והיא החלה להבריא ,
יעני אני מתמודד עם הדברים הללו כי אני עוסק במסורה האמונתית הפרקטית המצוותית .
כמו קוראי זהר על החולה , אני מתמודד עם הדבר ומגרשו .
תודה לאל שצלח בידי התמודדות לא קלה .
אז יום אחרי וכרגיל האנרגיות חזקות ואני כבר כותב חצי שעה ,
וזה עומד להיות לילה נפלא שלאחריו בוקר נפלא .
אז ליל מנוחה לכולם .
דוד