לילה טוב...

[כנפיים לבנות]

לילה טוב... ../images/Emo29.gif

אני חייבת לשתף אתכן במשהו... יש לי חברה אחת שאמא שלה נלחמת בסרטן, חברה אחת שאמא שלה חצי משותקת אחרי ארוע מוחי והיא מטפלת בה, וחברה אחת שסיפרה לי לפני שלוש שעות בערך שאמא שלה חטפה התקף לב הערב... ולפני ימיומיים התעוררתי מחלום על חברה אחרת שבכלל נמצאת בארה"ב כרגע, בחלום מודיעים לה שאמא שלה נפטרה ואני לא יודעת איך לגשת אליה בכלל... בתוך כל זה היום בבוקר חשבתי על אחת החברות שלי שהיחסים שלה עם אמא שלה מאוד מורכבים. חשבתי על זה שלא פעם קראתי בפורום על בנות שמרגישות אשמה או שדברים נשארו לא סגורים בנין לבין אמא שלהן.. חשבתי לעצמי שהיא חייבת לעבוד על זה ולהגיע לאיזשהי השלמה עם אמא שלה... ואז בערב היא חטפה את ההתקף לב.... מפחיד משהו... (ואני חייבת לציין שזה לא פעם ראשונה שקורה לי משהו בסגנון...) בקיצור, אני ממש בחרדות.... תמיד היו לי פחדים שמשהו יקרה לאבא, מאז שאני ילדה, ואני אשאר לבד... וכל ההתעסקות הזאת סביב הנושא ממש לא עושה לי טוב... וממש גורם לי לחשוב כמה שצריך לנצל כל רגע! בחיים עם הקרובים אלינו... סתם הרגשתי צורך לשתף אתכן... אני בטוחה שלפחות עם חלק מהדברים תוכלו להזדהות.... זה רק אני שממש קשה לה לשמוע ולהתמודד עם אמהות של חברות שנמצאות במצבים כאלו?

 

[סְקָאלִי]

רגע חשוב

אני חושבת שרגעים כאלה, שבהם אנחנו נזכרים כמה חשוב לנצל כל רגע, הם חשובים, ובגלל שהם כל כך נדירים [כי איכשהו אנחנו תמיד נסחפים ליומיומי של החיים...] הם יקרים מפז. תזכורת לכולנו, לעשות מעשה עכשיו לקרובים לקרובים אלנו ... תודה!

 

[חייכנית ואופטימית]

אני חושבת שאצלי

אחרי שאמי נפטרה, התחושה הכי חזקה שנשארה איתי היא שצריך לנצל כל רגע. אמרתי לכל האנשים החשובים בחיי שאני אוהבת אותם, דיברתי עם כל החברות שלי שהיו מסוכסכות עם האמהות שלהן (וכמעט כולן היו מסוכסכות בצורה זו או אחרת, הרי אחרי הכל היינו בנות 17...) ושכנעתי אותם לנסות לפתור את הבעיות שלהן עם אמהותיהן כי אצלי כבר היה מאוחר מדי. אני חושבת שבאופן כללי, המוות של אמי בגיל כ"כ צעיר יחסית, עשה באופן אוטומטי משהו לכל חברותיי והן הבינו שהן צריכות להעריך את האמהות שלהן קצת יותר... לגבי כל מה שקורה סביבך, מיותר לציין שזה טבעי שזה קשה לשמוע על כל העצב מסביב ושאת חוששת לאביך, אני חושבת שכל מי שחווה אובדן, חושש יותר לבריאותם של הסובבים אותו ולבריאותו שלו. לפני 3 או 4 שנים עברתי דבר דומה כששתי אמהות של חברות קרובות שלי חלו בסרטן והן באו אליי כדי להתייעץ איתי לאור "ניסיוני" בנושא. אני לא אגיד לך שזה לא היה קשה ושזה לא הציף רגשות מחדש, אבל ממש השתדלתי להיות שם בשבילם כמה שיכולתי ולהרגיע אותן שיהיה בסדר ושהאמהות שלהן תצאנה מזה ותודה לאל, הן פחות או יותר יצאו מזה.

 

[shtuty]

גם לי קשה

לפני בערך שנה, אמא של חברה שלי נכנסה לניתוח להוצאת גידול סרטני. באותו היום אני ממש התחרפנתי, כי אמא שלי נפטרה כתוצאה מסיבוך בניתוח להוצאת גידול (לא סרטני). לדעתי הרבה פעמים מאוד קשה לנו עם הסיטואציות האלו, מכיוון שהן מדכירות לנו את הסיפור האישי שלנו. בנוסף, בגלל הסיפור האישי שלנו, הרבה פעמים אנחנו רואות את העתיד בתמונה יותר שחורה, לראש עולה לנו הסוף הכי קיצוני- מוות, ואנחנו יודעות מה החברות שלנו הולכות לעבור אם חס וחלילה אמא שלהן תמות... ואז קשה לנו במחשבה עליהן. זאת דעתי בכל מקרה..

 

[ORITI61]

אני

עד היום בחרדות שמשהו יקרה לאבא שלי או לאחים שלי אני ממש בפחד לעבור את זה שוב... גם אני משתגעת שחברה שלי אומרת לי שהיא ואמא שלה לא מדברות-מה?! לא חבל על הזמן הזה? לבזבז אותו במשחקים שטותיים במקום להנות ביחד מהזמן????? מה שגם נורא עצוב לי עכשיו שבת דודה של אמי שהיא אשתו של אבי הייתה חברה מאוד טובה של אמי ועברה איתה את המחלה עד היום האחרון, ושבוע שעבר אבא שלי סיפר לי שגם אצלה גילו גידול והיא מתחילה בטיפוליים ונורא קשה לי ללכת אליה ואני דוחה את זה ובעיקר הפחד שלי שיהיה מאוחר מדי עד שאני אקבל את האומץ ללכת אליה.... איזה חיים!!!! מעייפים באיזשהו מקום לא?

 

[ORITI61]

תיקון טעות...

היא אשתו של אח של אבא שלי לא של אבי...

 

[ילדת לימון]

זה היה באמת מוזר.. ../images/Emo8.gif

זה לא קל, מן הסתם, אבל אומץ והזדהות הן תכונות חשובות ובעולם שלנו כיום וכדאי לאמץ אותן. אני חושבת שבסופו של דבר יעשה לשתיכן טוב מאוד שתיפגשו. תחשבי גם עליה קצת.. לפעמים כשאנחנו מתכנסים בעצמנו יותר מדי זה ממש פוגע בנו ועושה את ההיפך ממה שטוב לנו באמת. בכל מקרה משפחה זה משפחה, קחי את זה בחשבון...

 

[כנפיים לבנות]

היום...

ספרתי לאבא על אמא של חברה שלי שעברה התקף לב וכנארה שהמצב ממש לא טוב... ואז סיפרתי לו כל החברות האלו והאמהות שלהן.. אז הוא אמר לי "מזל שלך אין אמא, את לא צריכה לדאוג..." אמרתי לו כן, זה ממש הקלה עכשיו (בשיא הצניות כמובן!) אמרתי לו שיתחיל לשמור על הבריאות שלו כי להזכירו הוא גם אמא וגם אבא שלנו... הוא אמר שהוא יותר בריא ממני ושמגיל 18 הוא כבר לא אמא שלנו (יש לו מזל שהוא לא אמר שמאז שהוא התחתן שוב... זה היה באמת הסוף שלו...) בקיצור, ממש משעשע האבא הזה.... בלשון המעטה... לא משעמם איתו... חוץ מזה, היום גם הלכנו ביחד לאיזה מסעדה... אנחנו נעשים חברים ממש טובים לעת זיקנה

אני מצאת את עצמי מדברת איתו הרבה יותר ועוד על דברים שבחיים לא האמנתי שאני ידבר איתו... כל הכבוד לנו..

(אל תקחו את השיחה הזו כדוגמא טובה... חח) וחוץ מזה, התגעגעתי אליכן

מקווה שבסופשבוע יהיה לי זמן וכוח להתעדכן אחרי השבוע המטורף הזה בעבודה..

לכולן..