גבריאל וזה הכל
New member
לילה וחיוך לכולם..
אחרי תקופה קצת זועפת.. סתפ רציתי לשלוח לכם חיוך ו
.. מגיע לכם, כמעט אף פעם לא משעמם פה 
אחרי תקופה קצת זועפת.. סתפ רציתי לשלוח לכם חיוך ו
לילה וחיוך לכולם..
- פותח הנושא גבריאל וזה הכל
- פורסם בתאריך
איך חיוך?? בימים קשים אלה??
אני צריכה "לקום" עוד 4 שעות (כן כאילו אני ארדם.....את מי אני משלה פה???) במקום לנום עכשיו עם חיוך על הפנים אני עושה את הסידורים הביתיים שהתעצלתי לעשות אתמול......... ו.............................................. אני רעבה.......................מאוד............... אז איך אפשר לחייך?!........................
אני צריכה "לקום" עוד 4 שעות (כן כאילו אני ארדם.....את מי אני משלה פה???) במקום לנום עכשיו עם חיוך על הפנים אני עושה את הסידורים הביתיים שהתעצלתי לעשות אתמול......... ו.............................................. אני רעבה.......................מאוד............... אז איך אפשר לחייך?!........................
גבריאל וזה הכל
New member
וווייייי הגבתי ל ך מזמן!!
תפוזונע!! אבל השיטה עם האיגרוף באמת עובדת.. זו הייתה התרפיה שלי.. ובקשר לשינה? ברוכה הבאה למועדון.. צום קל ושנה טובה חיוך זה עניין של גישה.. לא של מהות.
תפוזונע!! אבל השיטה עם האיגרוף באמת עובדת.. זו הייתה התרפיה שלי.. ובקשר לשינה? ברוכה הבאה למועדון.. צום קל ושנה טובה חיוך זה עניין של גישה.. לא של מהות.
ומה הלילה?
אתה לא בא. בטח ידעתי שלא תבוא, עמוק בפנים. ולא רציתי להאמין. כמו שאני יודעת מה אני בשבילך, ולא רוצה להאמין. יודעת מה אני כבר לא בשבילו, ובשבילו, ובשבילם. ומה מעולם לא הייתי בשביל האחר. כל כך רוצה להיות. רוצה שתאהב אותי. וגם הם. אני יודעת שאתה זה לא הדבר האמיתי. אבל מוכנה להתספק בשאריות, ברסיסים. לא בטוחה מתי הוא יגיע, האמיתי. מפחדת שלעולם לא. מפחדת שעד אז כבר לא אהיה ראויה לו. לא אהיה ראויה לעצמי. הזמן עובר ואני מתרחקת. הלב שלי מתכווץ והגוף מקבל עליו תפקיד של שומר ראש. שום דבר לא יחדור את חומות הסקס המרוקן מתוכן והשומן. שום דבר לא יפרוץ מבעד לציניות ולעצב. שוב ושוב שמה את עצמי במקום הזה, שרק מחכה להיפגע. "אם לא תאמיני שמגיעה לך אהבה, היא לא תגיע". אני יודעת שיש אמת בקלישאה הזו. אבל איך אפשר פתאום להאמין? איך אפשר כשהלילה אפילו שאריות אתה לא מוכן לתת. זה האגו שנפגע, זו הילדה שרק רוצה שיאהבו אותה. אותה אחת שמזדיינת כמו ילדה גדולה. ורק בוכה כמו תינוקת. כעבור חצי שעה: עכשיו הוא רוצה לבוא הייתי אמורה לזרוק אותו לכל הרוחות להעיף מכל המדרגות כל משפט נדוש של עוצמה נשית אבל אני כנועה ופתטית בטח, בוא. אני מחכה. ודווקא הרגשתי חזקה לרגע...
אתה לא בא. בטח ידעתי שלא תבוא, עמוק בפנים. ולא רציתי להאמין. כמו שאני יודעת מה אני בשבילך, ולא רוצה להאמין. יודעת מה אני כבר לא בשבילו, ובשבילו, ובשבילם. ומה מעולם לא הייתי בשביל האחר. כל כך רוצה להיות. רוצה שתאהב אותי. וגם הם. אני יודעת שאתה זה לא הדבר האמיתי. אבל מוכנה להתספק בשאריות, ברסיסים. לא בטוחה מתי הוא יגיע, האמיתי. מפחדת שלעולם לא. מפחדת שעד אז כבר לא אהיה ראויה לו. לא אהיה ראויה לעצמי. הזמן עובר ואני מתרחקת. הלב שלי מתכווץ והגוף מקבל עליו תפקיד של שומר ראש. שום דבר לא יחדור את חומות הסקס המרוקן מתוכן והשומן. שום דבר לא יפרוץ מבעד לציניות ולעצב. שוב ושוב שמה את עצמי במקום הזה, שרק מחכה להיפגע. "אם לא תאמיני שמגיעה לך אהבה, היא לא תגיע". אני יודעת שיש אמת בקלישאה הזו. אבל איך אפשר פתאום להאמין? איך אפשר כשהלילה אפילו שאריות אתה לא מוכן לתת. זה האגו שנפגע, זו הילדה שרק רוצה שיאהבו אותה. אותה אחת שמזדיינת כמו ילדה גדולה. ורק בוכה כמו תינוקת. כעבור חצי שעה: עכשיו הוא רוצה לבוא הייתי אמורה לזרוק אותו לכל הרוחות להעיף מכל המדרגות כל משפט נדוש של עוצמה נשית אבל אני כנועה ופתטית בטח, בוא. אני מחכה. ודווקא הרגשתי חזקה לרגע...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.