רציתי לאהוב
New member
לילה בלי ירח
לילה בלי ירח, הלילה הזה הוא שקט, כן שקט מדיי לטעמי, אפילו הזבובים פרשו למקום מחבואם. ואני נותרתי פה עם כל עול מחשבותיי, ספק תוהה ספק מדברת לעצמי האם השקט הזה מרמז לבאות. האם יש מישהי שם בארץ ביקום כולו מקלידה כמוני את רצונה לפתוח דף חדש לחיים טובים יותר? כל חיי שאפתי לשלמות שידיי אינם משגת. רציתי את הבלתי ניתן להשגה עשיתי את הבלתי יאומן, החזקתי כנגד כל הסיכויים. לחמתי גם שהחרב שברשותי היתה חרב פיפיות וידעתי כי כל צעד שאעשה נראה קטן מבפנים אך הוא צעד אדיר להשגת מטרותיי. הכרתי נשמות שליוו אותי בחלק גדול ממסע חיי, היו שנטשו באמצע והיו שנשארו שם עד היום. נטועים, חזקים מסרבים לשחרר כי הקרבה טובה להם. בתקופה הקשה של חיי הרגשתי כתחנת אוטובוס ריקה שהעוברים ושבים באים למצוא מחסה, נחמה ושוב נוטשים כשהסערה עוברת, כאבתי את כאבם, חוויתי את מצוקתם, רוממתי את רוחם וכששחררתי הם כבר לא היו שם בשבילי. הכאב היה קשה מנשוא, מביטה בחדר הריק ממש אלגוריה למה שמתחולל בי. הרגשת יאוש חלחלה לליבי, ארזה תיק ועברה לגור בחדר השמאלי בליבי בלי לשאול את בעלת הבית אם החדר פנוי להשכרה. עברתי דירה, ועוד אחת ושוב עברתי בלית ברירה, הרגשתי כי החיים לקחו את המושחות ממני והינני הולכת כמו מוכת אמוק לדרך לא דרך. שוב עיר זרה, אנשים שלא הכרתי פרצופים שלא ידעתי וחברים שהשארתי מאחור. דף חדש פתחתי ריח של ירוק באוויר, נכנסת לפורום לפרוק את הלב, נקשרת באנשים שנוגעים בנבכי נפשי מזכירים לי כי יש חיים בתוך כל הבלאגן בחיי. לילה בלי ירח הכל שקט, אנשים קטנים בבתים מפלסטיק חיים להם בבועת סבון. אולי טוב להם ככה ואולי ככה צריך לחיות אך את הבועות שלי פוצצתי מזמן. את שנגעת בי ואולי יש לאמר שתיכן. שינית לא מעט דברים בחיי הזכרת לי דברים שהספקתי לשכח, הזכרת לי מי אני באמת. לילה בלי ירח ואולי הוא שם במרומים מחכה שאשא את עיניי ואקרא לו ואזכור כי הוא שם לעולמי עולמים. אני
לילה בלי ירח, הלילה הזה הוא שקט, כן שקט מדיי לטעמי, אפילו הזבובים פרשו למקום מחבואם. ואני נותרתי פה עם כל עול מחשבותיי, ספק תוהה ספק מדברת לעצמי האם השקט הזה מרמז לבאות. האם יש מישהי שם בארץ ביקום כולו מקלידה כמוני את רצונה לפתוח דף חדש לחיים טובים יותר? כל חיי שאפתי לשלמות שידיי אינם משגת. רציתי את הבלתי ניתן להשגה עשיתי את הבלתי יאומן, החזקתי כנגד כל הסיכויים. לחמתי גם שהחרב שברשותי היתה חרב פיפיות וידעתי כי כל צעד שאעשה נראה קטן מבפנים אך הוא צעד אדיר להשגת מטרותיי. הכרתי נשמות שליוו אותי בחלק גדול ממסע חיי, היו שנטשו באמצע והיו שנשארו שם עד היום. נטועים, חזקים מסרבים לשחרר כי הקרבה טובה להם. בתקופה הקשה של חיי הרגשתי כתחנת אוטובוס ריקה שהעוברים ושבים באים למצוא מחסה, נחמה ושוב נוטשים כשהסערה עוברת, כאבתי את כאבם, חוויתי את מצוקתם, רוממתי את רוחם וכששחררתי הם כבר לא היו שם בשבילי. הכאב היה קשה מנשוא, מביטה בחדר הריק ממש אלגוריה למה שמתחולל בי. הרגשת יאוש חלחלה לליבי, ארזה תיק ועברה לגור בחדר השמאלי בליבי בלי לשאול את בעלת הבית אם החדר פנוי להשכרה. עברתי דירה, ועוד אחת ושוב עברתי בלית ברירה, הרגשתי כי החיים לקחו את המושחות ממני והינני הולכת כמו מוכת אמוק לדרך לא דרך. שוב עיר זרה, אנשים שלא הכרתי פרצופים שלא ידעתי וחברים שהשארתי מאחור. דף חדש פתחתי ריח של ירוק באוויר, נכנסת לפורום לפרוק את הלב, נקשרת באנשים שנוגעים בנבכי נפשי מזכירים לי כי יש חיים בתוך כל הבלאגן בחיי. לילה בלי ירח הכל שקט, אנשים קטנים בבתים מפלסטיק חיים להם בבועת סבון. אולי טוב להם ככה ואולי ככה צריך לחיות אך את הבועות שלי פוצצתי מזמן. את שנגעת בי ואולי יש לאמר שתיכן. שינית לא מעט דברים בחיי הזכרת לי דברים שהספקתי לשכח, הזכרת לי מי אני באמת. לילה בלי ירח ואולי הוא שם במרומים מחכה שאשא את עיניי ואקרא לו ואזכור כי הוא שם לעולמי עולמים. אני
