הסדר והסיפור להלן:
1.מלקקים את המלח מהרווח בין האגודל לאצבע. 2.שותים את הטקילה. 3.אוכלים את הליים(בארץ הליים יקר אז משתמשים בלימון),לא מוצצים (אלא אם כן לא אוהבים את הטעם של הקליפה,אני אוהב...). הסיפור הוא כזה: א.ליים - בעבר,במקסיקו (הולדת הטקילה,כידוע),היו האנשים שותים טקילה או בירה בבארים השונים.מכיוון שאנחנו מדברים על ימי קדם (50-100 שנה אחורה) לא היו מזגנים או מאווררים,והמקום היה חם,לח,דביק ומזוויע.כידוע לכולם,היכן שחם,לח ודביק מגיעים אוטומטית זבובונים מציקים ומגעילים שדי מוציאים מההנאה מהשתיה. על כן הומצאה השיטה הידועה להניח פלח לימון על שפת בקבוק הבירה/כוס הטקילה על מנת שהזבובים לא ייכנסו לתוך הכוס. ב.מלח-קיימת שיטה ידועה ומוכרת למכירת יותר משקאות - אלכוהוליים ולא אלכוהוליים- והיא אכילת דברים מלוחים (בייגלה,בטנים וכו'). לא,השיטה הזו לא הומצאה בארץ,אלא במקסיקו,בבאר בשם ראנצ'ו דה סילאס (לא זוכר באיזו עיירה ולא יודע מה הפירוש,אל תשאלו אותי),שם הבארמן הנציא שיטה מתוחכמת שתגרום לקליינטים להוציא עוד כסף על שתייה : הוא הודיע שבן-דודו חזר ממקסיקו סיטי,ושם,בבאר במלון מפואר נהוג ללקק מלח לפני לגימת הטקילה,וזאת על מנת "לפתוח את הטעם" שלה. כמובן שכולם האמינו ומיד עברו לשיטה הזו,הרי אם האריסטוקרטים עושים כך ודאי הם יודעים מה הם מדברים... כך הומצאה השיטה הטפשית הזו... ג.השילוב-לאחר זמן מה,כאשר אחד מיושבי הבאר אכן נסע למקסיקו סיטי,ביקר באותו מלון וראה כי לא כך הדבר,חזר לעיירתו וגילה לכולם את מה שגילה,ולכן,על מנת לא ליפול בפח שהטמין להם הבארמן,גייסו את פלח הליים לעזרתם,ואחרי ליקוק המלח ולגימת הטקילה נגסו בו,ובכך השקיטו את הצמא שיבוא מהמלח. זהו,מקווה שלמדנו מהסיפור שטקילה שותים!!! לא מלקקים,לא אוכלים אלא שותים ונהנים. לחיים !!!