ליזרד
"כסחי אותי קצת, זה יהיה נחמד", כתבת לי במסר אישי (שאלת אותי לאיזה מסר אני מצפה, כי אתה לא זוכר, ועניתי שהתכוונתי לכסח אותך קצת, אבל דחיתי לאחרי משהו אחר.) אז לאחר שהסגרתי שהמשחק תפור, הרי הכיסוח: קודם תזכורת: ועיון מגלה שתחילת הפתיל המדובר נמחקה מהפורום – מנהל נוכל שכמותך! (אני כבר מכניסה את עצמי להלך הרוח של מכסחת-דשא) -הזה שבו קראת לציבור הלוחמים לפנות לעצה ותמיכה בענייני חלימה. ובכן, ביקשתי חוות-דעת על קרבות החלימה שלי, בתקווה לְדעת-מומחה שתזים את המקהלה שנתקבעה על הדעה שהם פרנואידיים במקצת, תוצאת משיכה אישית לפחד, קדרות וכל מה שמדכא. אלא שהצטרפת למקהלה. שאלתי על סמך מה, וענית (מסתבר ששמרתי את הקטע אצלי במחשב) "יש בתיאורים שלך תחושה של בילבול, הסחפות, חוסר קלילות, ונראה שכל הזמן יש התרחשויות עמוסות שדורשות ממך לנוע כל הזמן." אז שוב: בלבול: אני טוענת שאני לא פועלת (בקרבות חלימה) מבלבול. אני מצליחה ליצור רושם כזה, כדי לא להגיש לאויבים תיקיות מסודרות. אבל בלבול – בכלל לא. היסחפות: היא הליך מקובל בלחימת קרבות. עדיף על להיות תקוע. חוסר קלילות: טוב, אלה קרבות, לא מדיטציות! לא שנטי! אולי טריניטי מיטיבה ממני ליצור רושם של קלילות בתוך התרחשויות עמוסות (ובכלל מצטלמת יותר טוב) – אבל המבחן, להזכירך, הוא מבחן התוצאה! ואם היית יודע מה משקל החגור שאני סוחבת, בטח היית מתְפעל. (ואם היית יודע מה משקלי, בטח היית נבעת.) "אני לא אומר את זה ממקום של ביקורת, זה מאוד מובן והסיבה שאני יכול לזהות את זה ולומר את מה שאני אומר היא שאני מכיר את זה היטב על עצמי." לזה קרא דון-חואן "שיקוף בבועת השיקוף העצמי" – אתה נתפס לרמז-שניים הזהים למה שאתה מכיר מעצמך, קובע זיהוי, ומשם והלאה שום דבר לא יזיז אותך ממנו – תמחק פתילים תוך ניצול לרעה של סמכותך כמנהל (סתם) ורק שלא תצטרך לבחון את הזיהוי מחדש. "הקרב הזה על המודעות הוא קשה, אבל אני בוחר בו כי נגעתי לא פעם בצלילות הזו." האם אני טועה כשנראה לי ש"הקרב על המודעות" עבורך הוא קרב על סוג הסוטול החביב עליך? צלילות כסוג של סוטול? ואז נראה לך שאני בוחרת בסוטול רע, נטייה לג'אנקיות, או לסאדו-מזו, או משהו כזה? אז – שים לב! זהו לב העניין! אני לא נלחמת (בחלימה) על בחירת הסוטול החביב עלי, אלא – כמו, נגיד, במלחמת יום כיפור – על קיומם של יקירי, ובני שבטי, ועוד כמה חבר'ה שגם גורלם ייחרץ באותה הזדמנות. ולמה שיהיה איכפת לי מהתחת של בועת השיקוף שלך? כי רוח הזמנים שהשתנתה (ראה מלחמת המפרץ ב') העלתה את קרנה של התקשורת - בכוחה להכריע את המלחמה. (וקלוט-נא: יש מלחמה בעולם! זו לא מטאפורה, לא צחצחות-לשון, זו מלחמה! על עצם החרות! ואם ננוצח, תמשיך לשרור העבדות עד מי-יודע-מתי!) וכי, כפי שציינתי פעם, סוגרים עלי מעגלי-עשת שמונעים ממני, למשל, לעבוד בעבודתי האמיתית, וכן להתפרנס ממנה (אני עדיין עובדת בנקיון – כבר לא בבנק, במקום טיפה יותר נוח טכנית, אבל שמטפס עלי הרבה יותר). וכן – לקבל חילוץ, שבלעדיו זמני קצוב. על כן דעתך חשובה. ועל כן אבקשך לקחת אחריות על דבריך. אם אתה עומד מאחוריהם – עמוד על שלך עד שיישבר. ואם לא – הודע נא על כך ברבים בלשון ברורה. אסדר לך שאלון לנוחיותך: 1. האם אתה עדיין מצוי תחת הרושם שאני נלחמת את קרבותי מתוך בלבול? באר ונמק. 2. " " " " " " " נסחפת בקרבותי ללא שליטה? " " . 3. האם אתה סבור עדיין שלחימה עם תיקים כבדים היא לא מספיק kool, או שזה משנה משהו? באר ונמק. "מה שחסר בחלומות האלו זו הבהירות שמאפשר(ת) לפעול ולהוות בדייקנות וללא רבב"; 4.התוכל להביא לי (לפחות) שלוש דוגמאות לפעולות לא מדוייקות\שיש בהן רבב, מתוך קרבות החלימה שסיפרתי עליהם בפורום? והתוכל לומר מה (לדעתך) היה נכון לי לעשות במקום זה? 5. ואם התשובה ל4\1 שלילית – התוכל בבקשה להודות שדעתך לא מבוססת על כלום, או – במידה וזה כך – ששינית אותה? יַה וָיוַה, ליזארד! עורה-עור! צא מהתקיעות! קח אחריות! זה חשוב! החלט והודע: הלנו אתה או לצרינו? ולפחות תיהנה!
"כסחי אותי קצת, זה יהיה נחמד", כתבת לי במסר אישי (שאלת אותי לאיזה מסר אני מצפה, כי אתה לא זוכר, ועניתי שהתכוונתי לכסח אותך קצת, אבל דחיתי לאחרי משהו אחר.) אז לאחר שהסגרתי שהמשחק תפור, הרי הכיסוח: קודם תזכורת: ועיון מגלה שתחילת הפתיל המדובר נמחקה מהפורום – מנהל נוכל שכמותך! (אני כבר מכניסה את עצמי להלך הרוח של מכסחת-דשא) -הזה שבו קראת לציבור הלוחמים לפנות לעצה ותמיכה בענייני חלימה. ובכן, ביקשתי חוות-דעת על קרבות החלימה שלי, בתקווה לְדעת-מומחה שתזים את המקהלה שנתקבעה על הדעה שהם פרנואידיים במקצת, תוצאת משיכה אישית לפחד, קדרות וכל מה שמדכא. אלא שהצטרפת למקהלה. שאלתי על סמך מה, וענית (מסתבר ששמרתי את הקטע אצלי במחשב) "יש בתיאורים שלך תחושה של בילבול, הסחפות, חוסר קלילות, ונראה שכל הזמן יש התרחשויות עמוסות שדורשות ממך לנוע כל הזמן." אז שוב: בלבול: אני טוענת שאני לא פועלת (בקרבות חלימה) מבלבול. אני מצליחה ליצור רושם כזה, כדי לא להגיש לאויבים תיקיות מסודרות. אבל בלבול – בכלל לא. היסחפות: היא הליך מקובל בלחימת קרבות. עדיף על להיות תקוע. חוסר קלילות: טוב, אלה קרבות, לא מדיטציות! לא שנטי! אולי טריניטי מיטיבה ממני ליצור רושם של קלילות בתוך התרחשויות עמוסות (ובכלל מצטלמת יותר טוב) – אבל המבחן, להזכירך, הוא מבחן התוצאה! ואם היית יודע מה משקל החגור שאני סוחבת, בטח היית מתְפעל. (ואם היית יודע מה משקלי, בטח היית נבעת.) "אני לא אומר את זה ממקום של ביקורת, זה מאוד מובן והסיבה שאני יכול לזהות את זה ולומר את מה שאני אומר היא שאני מכיר את זה היטב על עצמי." לזה קרא דון-חואן "שיקוף בבועת השיקוף העצמי" – אתה נתפס לרמז-שניים הזהים למה שאתה מכיר מעצמך, קובע זיהוי, ומשם והלאה שום דבר לא יזיז אותך ממנו – תמחק פתילים תוך ניצול לרעה של סמכותך כמנהל (סתם) ורק שלא תצטרך לבחון את הזיהוי מחדש. "הקרב הזה על המודעות הוא קשה, אבל אני בוחר בו כי נגעתי לא פעם בצלילות הזו." האם אני טועה כשנראה לי ש"הקרב על המודעות" עבורך הוא קרב על סוג הסוטול החביב עליך? צלילות כסוג של סוטול? ואז נראה לך שאני בוחרת בסוטול רע, נטייה לג'אנקיות, או לסאדו-מזו, או משהו כזה? אז – שים לב! זהו לב העניין! אני לא נלחמת (בחלימה) על בחירת הסוטול החביב עלי, אלא – כמו, נגיד, במלחמת יום כיפור – על קיומם של יקירי, ובני שבטי, ועוד כמה חבר'ה שגם גורלם ייחרץ באותה הזדמנות. ולמה שיהיה איכפת לי מהתחת של בועת השיקוף שלך? כי רוח הזמנים שהשתנתה (ראה מלחמת המפרץ ב') העלתה את קרנה של התקשורת - בכוחה להכריע את המלחמה. (וקלוט-נא: יש מלחמה בעולם! זו לא מטאפורה, לא צחצחות-לשון, זו מלחמה! על עצם החרות! ואם ננוצח, תמשיך לשרור העבדות עד מי-יודע-מתי!) וכי, כפי שציינתי פעם, סוגרים עלי מעגלי-עשת שמונעים ממני, למשל, לעבוד בעבודתי האמיתית, וכן להתפרנס ממנה (אני עדיין עובדת בנקיון – כבר לא בבנק, במקום טיפה יותר נוח טכנית, אבל שמטפס עלי הרבה יותר). וכן – לקבל חילוץ, שבלעדיו זמני קצוב. על כן דעתך חשובה. ועל כן אבקשך לקחת אחריות על דבריך. אם אתה עומד מאחוריהם – עמוד על שלך עד שיישבר. ואם לא – הודע נא על כך ברבים בלשון ברורה. אסדר לך שאלון לנוחיותך: 1. האם אתה עדיין מצוי תחת הרושם שאני נלחמת את קרבותי מתוך בלבול? באר ונמק. 2. " " " " " " " נסחפת בקרבותי ללא שליטה? " " . 3. האם אתה סבור עדיין שלחימה עם תיקים כבדים היא לא מספיק kool, או שזה משנה משהו? באר ונמק. "מה שחסר בחלומות האלו זו הבהירות שמאפשר(ת) לפעול ולהוות בדייקנות וללא רבב"; 4.התוכל להביא לי (לפחות) שלוש דוגמאות לפעולות לא מדוייקות\שיש בהן רבב, מתוך קרבות החלימה שסיפרתי עליהם בפורום? והתוכל לומר מה (לדעתך) היה נכון לי לעשות במקום זה? 5. ואם התשובה ל4\1 שלילית – התוכל בבקשה להודות שדעתך לא מבוססת על כלום, או – במידה וזה כך – ששינית אותה? יַה וָיוַה, ליזארד! עורה-עור! צא מהתקיעות! קח אחריות! זה חשוב! החלט והודע: הלנו אתה או לצרינו? ולפחות תיהנה!
