ליוסי
19-12-00 ליוסי אני לא חושבת שתדע אי-פעם עד כמה אהבתי אותך. אני לא חושבת שאי-פעם תוכל אפילו להבין. ואל תגיד לי שגם אתה אוהב, כי כל אהבה שונה אחת מהשניה. אני פשוט לא רוצה לשמוע. התאהבתי בך ממבט ראשון. אני זוכרת כל פרט. אתה יודע שזה היה בשיעור אנגלית הראשון שלי בכיתה של חמש יחידות, ישבתי בשולחן באמצע המעבר ליד י. וק. ובדיוק קיבלנו פעילות של לרשום משפטים המבוססים על תמונות. בדיוק דיברנו על איך מאייתים שעון, באנגלית כמובן. הסתובבת, ישבת בשולחן השלישי אם אינני טועה. אני חושבת שישבת ליד י. (חברה של א.). הלב שלי נעצר, ברגע שראית אותך. וזה היה מוזר לי. ולא ידעתי שזו אהבה. אני זוכרת שסיפרת לחברות הכי טובות שלי, אתה יודע מי אלו. אמרתי שאני דלוקה עליך. עדיין לא הייתי מוכנה להודות בכך שהייתי מאוהבת בך. כי לא ידעתי אם באמת הייתי מאוהבת בך. הן היו מפותעות, אני הייתי מופתעת. כשאולי בשבוע השלישי לאחר מכן הודתי שאני מאוהבת בך. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, רציתי לקבור את עצמי. ואתה ידעת. למה? אני משערת שמשני סיבות. האחת, שאני לא בן אדם ששומר סודות, ואני מספרת לכולם, כל מי ששואל. א. מהכיתה שלי אפילו חנקה אותי כשלא אמרתי, בסוף אמרתי. ואם מישהו שאל אותי למה אני מגלה ואומרת לכולם, זה בגלל שאין לי במה להתבייש באהבה שלי כלפייך. הסיבה השנייה, אני לא טובה בהסתרת רגשות, ואני, איך נאמר את זה, הפכתי לעגבנייה. אז אני זוכרת במיוחד שני מקרים מסויים. האחד ליד השירותים של הבנות, עמדתי ודיברתי עם א. (שלך) ובאת, אני נמלטתי לתוך השירותים כשהרגשתי את הלחיים שלי בוערות. הפעם השנייה שאני זוכרת, בדיוק הספרנית גירשה אותי ואת א. ועמדנו בחוץ ודיברנו, היא בדיוק השיגה ספר אנגלית, ואני החזקתי אותו. באת לכיוונו. מישהו התקשר אליה. היא דיברה בטלפון ושנינו עמדנו בשני צדדים של הדשא של הספרייה. לא דיברנו. אפילו לא הסתכלנו אחד על השני. חיכתי שזה ייגמר. בסופו של דבר זה נגמר. אני חושבת שיום חמישי שלאחר מכן, דיברתי עם ע. (גם חברה טובה שלי), והיא שדלוקה על מישהו זמן מה אמרה לי פשוט לדבר איתך. וזה לא פשוט! רציתי לעשות את זה ביום שישי שלמחרת, לתכנן שתישאר בבקשת כ. קצת אחרי ונדבר. ידעתי שאתה מאוהב בא., היא עצמה סיפרה לי, אבל לשמוע את זה ממך, מהפה שלך, זה דבר אחר. היו לי שני סיבות לאותה שיחה, הראשונה, רציתי לשמוע ממך, שאולי אז יתחיל תהליך ההחלמה. והשנייה, זו שלא גילתי לכולם, רציתי לדבר איתך. כל הזמן שלפני פשוט נמלטתי. אני זוכרת את מה שקרה כל אותו זמן. בדיוק נגמר שיעור עיצוב גרפי (ציור במילים אחרות) ורצתי החוצה כי א. מהכיתה רדפה אחריי, סתם שטויות כאלה של בנות... ובדיוק אתה ישבת מחוץ לדלת על הספסל האדום, עם הגב. למזלי הרב. ישבת ודיברת עם כ. רצתי לתוך המיסדרון ההוא, והתמוטטי, הברכיים שלי רעדו והתכופפתי בצורה של ישיבה. ניסתי לנשום עמוק, בידיעה שאוטוטו זה הולך להגמר. בסוף כ. באה אלי ואומרת לי שאתה לא רוצה לדבר!!!! אתה יודע כמה התעצבנתי???? יומיים שאני מגייסת את האומץ מחכה ליום שני, ואתה פשוט אומר לא?, וזה רק בגלל שאתה פחדן, והעובדה הנוספת היא שכאשר כ. חזרה אליך, אמרת שהתנאי היחיד הוא שאני לא אבכה. בטח שאני לא אבכה. הלב שלי רק יישבר, וזו כנראה סיבה לא מספקת לבכות, נכון? אז באת וברגע שראיתי אותך, התחבאתי מאחורי אחד העמודים הההם. אתה זוכר מה הדבר הראשון שאמרתי? אני כן: ``איזה מביך זה``. וזה לא איך שאני מדברת בדרך כלל! המילים פשוט התבלבלו לי! כל השיחה ניסתי לתפוס את המבט שלך, אבל אתה הבטת קדימה, פוחד אפילו להביט בי. מגעיל אחד! אני עד עכשיו זוכרת שהברכיים שלי רעדו ולא רק זה, הזעתי בכפות הידיים כמו בסיפורים! ואני לא יודעת מי יותר פחד מהרגע הזה, אתה הרמת את היד שלך לעשות כאילו אתה צריך לסדר משהו בגשר שלך, והיד שלך רעדה!!! בסוף חזרנו על מה שכבר היה ידוע לי. וזהו. מתוך נימוס ניגשת אלי אל כ. ואל ר. ביום למחרת. ממש סטית מהמסלול שלך, ובאת לומר שלום. עכשיו אם אני יעבור לידך ואתחכך לא תאמר לי אפילו לא ``היי``!! ואני שמחה עכשיו שאנחנו לא ביחד. כי אתה מגעיל כל כך. פשוט אגואיסט. לא רוצה להתמודד עם הבעיה, הא? כך חשבת עלי, בתור בעיה, לא? אתה לא מדבר איתי ולא כלום. חוץ מהפעם ההיא שעשית מבחן משלים באנגלית, ובאיזשהוא שלב הסתובבת ואמרת שזה מבחן קשה, הא? חוצפן! מאיפה יש לך את ה``גאטס`` (אין לי מושג איך אומרים את הביטוי הזה בעברית), להסתובב אלי ואל ש., שאליה בכלל אין לך קשר, וכאילו לרמוז שאתה מחפש עזרה??? פתאום בשעת צרה, כשאין לך ברירה מלבדי תפנה אליי??? אולי אם היית מבקש באופן ישיר, אבל כנראה שלא. אני פשוט החלטתי שאני לא מפרשת אותך, פשוט כך. בסדר, אהבה לא, אבל ידידיות? גם לזה סירבת, ואין לי בעיה שאותך בתור ידיד, אבל כנראה שלך יש בעיה, וההפסד הוא כולו שלך. אתה לא מכיר אותי ובחרת שלא להכיר אותי וזאת הטעות שלך. אתה יודע שאני כותבת ספר (מספר ארבע), וכן אתה בו, כי סופרים שואבים השראה מהחיים שלהם. אבל עד עכשיו אני לא מאמינה שאפילו העזת לבקש דרך א. לקרוא אותו!!!! אין לי אוזניים? אין לך פה? למה צריך תיווך? שאני אבין, תסביר למה! ואני ממשיכה לכתוב, וכל פעם שמשהו שנוגע בך קורה, אני זוכרת מכניסה הכל לדמות שלך. ואני הסופרת, אני ``האלוקים``, אפשר לומר, ובספרי הדימיון משתולל, ואני גורמת לדמות שלך להתפתל מייסורים. וכל אחד שקורה את הספר, וקרה דברים קודמים שלי, לפני כל הסיפור הזה, רואה את ההבדל, בגללך התפתחתי באופן רוחני, אבל זה רק יתנקם בך, כי אם במציאות אני לא יכולה לגרום לך בדידות אז בספר אני יגרום לך כפול. ואם אתה רוצה לקרוא את הספר, תחכה להוצאה, עוד כמה שנים.. ואז תקנה אותו, אני בהחלט שלא ייתן לך את התענוג לקרוא אותו. וכל הסיפור עליך שקורה עכשיו יהיה רשום שחור על גבי לבן, וכל העולם יראה אותו, ואתה יודע משהו? אפילו לחלאות מסויימות אני נותנת לקרוא את זה עכשיו, אבל אתה, חלאת החלאות שלא תעיז לבקש!!! אני אתן לך כזו בעיטה שלא תשכח גם בשנה הבאה! ושתדע לך שאין לי חרטות. אמרו לי שאולי אם הייתי ``משחקת אותה`` הייתי משיגה אותך בסופו של דבר, אבל זה לא אני, והקשר אז לא היה יכול להיות אמיתי, אבל בכלל מלבד כל הקטע הזה של להתאהב בך, אין לי חרטות… ואני לא יפנה אליך יותר. יתעלם ממך לחלוטין, ואנסה לשכוח ממך לגמרי. וממה שהבנתי זה מה שאתה מחפש ורוצה, אז הנה לך, לפחות אתה תקבל את מה שביקשת. אני לא ייתחיס אליך יותר, בדיוק כמו שאתה לא מתחייס אלי במשך החודש האחרון... וכך לפחות השנה תגמר, והעניין ייגמר. ותדע שתמיד אזכור אותך, בתור מי ששבר את ליבי ראשון...
19-12-00 ליוסי אני לא חושבת שתדע אי-פעם עד כמה אהבתי אותך. אני לא חושבת שאי-פעם תוכל אפילו להבין. ואל תגיד לי שגם אתה אוהב, כי כל אהבה שונה אחת מהשניה. אני פשוט לא רוצה לשמוע. התאהבתי בך ממבט ראשון. אני זוכרת כל פרט. אתה יודע שזה היה בשיעור אנגלית הראשון שלי בכיתה של חמש יחידות, ישבתי בשולחן באמצע המעבר ליד י. וק. ובדיוק קיבלנו פעילות של לרשום משפטים המבוססים על תמונות. בדיוק דיברנו על איך מאייתים שעון, באנגלית כמובן. הסתובבת, ישבת בשולחן השלישי אם אינני טועה. אני חושבת שישבת ליד י. (חברה של א.). הלב שלי נעצר, ברגע שראית אותך. וזה היה מוזר לי. ולא ידעתי שזו אהבה. אני זוכרת שסיפרת לחברות הכי טובות שלי, אתה יודע מי אלו. אמרתי שאני דלוקה עליך. עדיין לא הייתי מוכנה להודות בכך שהייתי מאוהבת בך. כי לא ידעתי אם באמת הייתי מאוהבת בך. הן היו מפותעות, אני הייתי מופתעת. כשאולי בשבוע השלישי לאחר מכן הודתי שאני מאוהבת בך. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, רציתי לקבור את עצמי. ואתה ידעת. למה? אני משערת שמשני סיבות. האחת, שאני לא בן אדם ששומר סודות, ואני מספרת לכולם, כל מי ששואל. א. מהכיתה שלי אפילו חנקה אותי כשלא אמרתי, בסוף אמרתי. ואם מישהו שאל אותי למה אני מגלה ואומרת לכולם, זה בגלל שאין לי במה להתבייש באהבה שלי כלפייך. הסיבה השנייה, אני לא טובה בהסתרת רגשות, ואני, איך נאמר את זה, הפכתי לעגבנייה. אז אני זוכרת במיוחד שני מקרים מסויים. האחד ליד השירותים של הבנות, עמדתי ודיברתי עם א. (שלך) ובאת, אני נמלטתי לתוך השירותים כשהרגשתי את הלחיים שלי בוערות. הפעם השנייה שאני זוכרת, בדיוק הספרנית גירשה אותי ואת א. ועמדנו בחוץ ודיברנו, היא בדיוק השיגה ספר אנגלית, ואני החזקתי אותו. באת לכיוונו. מישהו התקשר אליה. היא דיברה בטלפון ושנינו עמדנו בשני צדדים של הדשא של הספרייה. לא דיברנו. אפילו לא הסתכלנו אחד על השני. חיכתי שזה ייגמר. בסופו של דבר זה נגמר. אני חושבת שיום חמישי שלאחר מכן, דיברתי עם ע. (גם חברה טובה שלי), והיא שדלוקה על מישהו זמן מה אמרה לי פשוט לדבר איתך. וזה לא פשוט! רציתי לעשות את זה ביום שישי שלמחרת, לתכנן שתישאר בבקשת כ. קצת אחרי ונדבר. ידעתי שאתה מאוהב בא., היא עצמה סיפרה לי, אבל לשמוע את זה ממך, מהפה שלך, זה דבר אחר. היו לי שני סיבות לאותה שיחה, הראשונה, רציתי לשמוע ממך, שאולי אז יתחיל תהליך ההחלמה. והשנייה, זו שלא גילתי לכולם, רציתי לדבר איתך. כל הזמן שלפני פשוט נמלטתי. אני זוכרת את מה שקרה כל אותו זמן. בדיוק נגמר שיעור עיצוב גרפי (ציור במילים אחרות) ורצתי החוצה כי א. מהכיתה רדפה אחריי, סתם שטויות כאלה של בנות... ובדיוק אתה ישבת מחוץ לדלת על הספסל האדום, עם הגב. למזלי הרב. ישבת ודיברת עם כ. רצתי לתוך המיסדרון ההוא, והתמוטטי, הברכיים שלי רעדו והתכופפתי בצורה של ישיבה. ניסתי לנשום עמוק, בידיעה שאוטוטו זה הולך להגמר. בסוף כ. באה אלי ואומרת לי שאתה לא רוצה לדבר!!!! אתה יודע כמה התעצבנתי???? יומיים שאני מגייסת את האומץ מחכה ליום שני, ואתה פשוט אומר לא?, וזה רק בגלל שאתה פחדן, והעובדה הנוספת היא שכאשר כ. חזרה אליך, אמרת שהתנאי היחיד הוא שאני לא אבכה. בטח שאני לא אבכה. הלב שלי רק יישבר, וזו כנראה סיבה לא מספקת לבכות, נכון? אז באת וברגע שראיתי אותך, התחבאתי מאחורי אחד העמודים הההם. אתה זוכר מה הדבר הראשון שאמרתי? אני כן: ``איזה מביך זה``. וזה לא איך שאני מדברת בדרך כלל! המילים פשוט התבלבלו לי! כל השיחה ניסתי לתפוס את המבט שלך, אבל אתה הבטת קדימה, פוחד אפילו להביט בי. מגעיל אחד! אני עד עכשיו זוכרת שהברכיים שלי רעדו ולא רק זה, הזעתי בכפות הידיים כמו בסיפורים! ואני לא יודעת מי יותר פחד מהרגע הזה, אתה הרמת את היד שלך לעשות כאילו אתה צריך לסדר משהו בגשר שלך, והיד שלך רעדה!!! בסוף חזרנו על מה שכבר היה ידוע לי. וזהו. מתוך נימוס ניגשת אלי אל כ. ואל ר. ביום למחרת. ממש סטית מהמסלול שלך, ובאת לומר שלום. עכשיו אם אני יעבור לידך ואתחכך לא תאמר לי אפילו לא ``היי``!! ואני שמחה עכשיו שאנחנו לא ביחד. כי אתה מגעיל כל כך. פשוט אגואיסט. לא רוצה להתמודד עם הבעיה, הא? כך חשבת עלי, בתור בעיה, לא? אתה לא מדבר איתי ולא כלום. חוץ מהפעם ההיא שעשית מבחן משלים באנגלית, ובאיזשהוא שלב הסתובבת ואמרת שזה מבחן קשה, הא? חוצפן! מאיפה יש לך את ה``גאטס`` (אין לי מושג איך אומרים את הביטוי הזה בעברית), להסתובב אלי ואל ש., שאליה בכלל אין לך קשר, וכאילו לרמוז שאתה מחפש עזרה??? פתאום בשעת צרה, כשאין לך ברירה מלבדי תפנה אליי??? אולי אם היית מבקש באופן ישיר, אבל כנראה שלא. אני פשוט החלטתי שאני לא מפרשת אותך, פשוט כך. בסדר, אהבה לא, אבל ידידיות? גם לזה סירבת, ואין לי בעיה שאותך בתור ידיד, אבל כנראה שלך יש בעיה, וההפסד הוא כולו שלך. אתה לא מכיר אותי ובחרת שלא להכיר אותי וזאת הטעות שלך. אתה יודע שאני כותבת ספר (מספר ארבע), וכן אתה בו, כי סופרים שואבים השראה מהחיים שלהם. אבל עד עכשיו אני לא מאמינה שאפילו העזת לבקש דרך א. לקרוא אותו!!!! אין לי אוזניים? אין לך פה? למה צריך תיווך? שאני אבין, תסביר למה! ואני ממשיכה לכתוב, וכל פעם שמשהו שנוגע בך קורה, אני זוכרת מכניסה הכל לדמות שלך. ואני הסופרת, אני ``האלוקים``, אפשר לומר, ובספרי הדימיון משתולל, ואני גורמת לדמות שלך להתפתל מייסורים. וכל אחד שקורה את הספר, וקרה דברים קודמים שלי, לפני כל הסיפור הזה, רואה את ההבדל, בגללך התפתחתי באופן רוחני, אבל זה רק יתנקם בך, כי אם במציאות אני לא יכולה לגרום לך בדידות אז בספר אני יגרום לך כפול. ואם אתה רוצה לקרוא את הספר, תחכה להוצאה, עוד כמה שנים.. ואז תקנה אותו, אני בהחלט שלא ייתן לך את התענוג לקרוא אותו. וכל הסיפור עליך שקורה עכשיו יהיה רשום שחור על גבי לבן, וכל העולם יראה אותו, ואתה יודע משהו? אפילו לחלאות מסויימות אני נותנת לקרוא את זה עכשיו, אבל אתה, חלאת החלאות שלא תעיז לבקש!!! אני אתן לך כזו בעיטה שלא תשכח גם בשנה הבאה! ושתדע לך שאין לי חרטות. אמרו לי שאולי אם הייתי ``משחקת אותה`` הייתי משיגה אותך בסופו של דבר, אבל זה לא אני, והקשר אז לא היה יכול להיות אמיתי, אבל בכלל מלבד כל הקטע הזה של להתאהב בך, אין לי חרטות… ואני לא יפנה אליך יותר. יתעלם ממך לחלוטין, ואנסה לשכוח ממך לגמרי. וממה שהבנתי זה מה שאתה מחפש ורוצה, אז הנה לך, לפחות אתה תקבל את מה שביקשת. אני לא ייתחיס אליך יותר, בדיוק כמו שאתה לא מתחייס אלי במשך החודש האחרון... וכך לפחות השנה תגמר, והעניין ייגמר. ותדע שתמיד אזכור אותך, בתור מי ששבר את ליבי ראשון...