כמו כל דבר בתהליך הזה, זה תלוי במזל של הסיטיואציה שלך
כ"כ קשה לאמר. אין הכללות. אני רק יכולה לספר את ניסיוני, אבל לאחרות ניסיונות אחרים, אז מה יצא לך נראה לי זה הטלת קוביה - מזל של כל אחת, ובסוף את מהמרת על החלטה והולכת איתה.
בדיוק עברתי את זה לפני שבועיים ועל חלק ממה שקרה כבר כתבתי.
אז קודם אומר שאני 49.5 אז גם אני נתקלתי בכך שלרופאים ברור שזה קיסרי. למה - כי הם מפחדים שהכוחות של נשים יותר מבוגרות מתקלים בלידה ארוכה. לידות ראשונות יכולות להמשך הרבה זמן, נאמר 15 שעות צירים, ובאמת חברה שלי בגיל 47 החליטה לנסות טבעי, ואחרי זמן הגיע לאפיסת כוחות והעבירו אותה לסיים בקיסרי. אז גם סבלה צירים וכל זה וגם את כאבי הקיסרי.
יש גם שיקולים נאמר של מיומות (פברואידים) לנשים מבוגרות, שחוסמות יציאה קלה וחלקה בגלל שגידולים אלה איפשהו בדרך, ואולי יתחילו לדמם.
יש שיקולים שלידה וואגינלית מחלישה יותר את כל איזור שרירי האגן, ולאחריה יש יותר חשש לצניחת אגן אצל נשים יותר מבוגרות, ובקיסרי זה לא פוגע באותו אופן כ"כ נמוך.
אני הגעתי לשבוע 36 וגם התחלתי לפנטז שאולי אלך על טבעי. בהתחלת ההריון רציתי קיסרי כדי לדלג על כל הצירים וכאבי לידה, אבל אח"כ קרוב לסוף התחלתי לפחד מקיסרי וכאבים שלו בהתאוששות. כמובן גם מהסיכונים בפתיחת בטן. אז התחלתי לחשוב לשנות, אבל כל הזמן בראש הסיפור של החברה ואפיסת הכוחות, ואי הרצון לחוות צירים וכו' כל השאר.
דיברתי עם הרופא על חששות מזיהומים. הוא הראה שהוא בעל ניסיון רב בקיסרי, שהפתיחה מאוד קצרה, ודי הרגיע.
36+5 והמים ירדו וזהו הגיע רגע ההחלטה. סיפרתי על זה בהכרזת הלידה שלי. ברגע האמת בכל זאת החלטתי קיסרי, אבל, למרות שהגניקולוג היה אגדה, היה לי סיבוך עם המרדים שכנראה לא היה מהטובים, והוא הציע לי ספיינאל בלוק במקום אפידורל, להרדמה, ואני לא יכולתי לסבול את כאב הלחץ של הכנסת המזרק לאיזור השדרה. שוב - זה לא קורה לכל אחת, ויתכן שעדיף היה לבחור באפידורל להרדמת האיזור, אבל זה איך שהמזל שיחק אצלי, ואחרי כמה ניסיונות כושלים להכניס את המזרק הוחלט ללכת על הרדמה מלאה, שהעציבה אותי מאוד, כי פרושו שאני ממש לא מעורבת בחווית לידה כלשהי ובכל התהליך שעוזר להמחיש איך הילדה עברה מהבטן החוצה. פשוט הולכים לישון וא"חכ מראים לך ילדה ואומרים שאת זה הוציאו ממך. לי זה כצת ייצר פיספוס מסוים. המזל שנתנו לבעלי לשבת בפינה בחדר הניתוח, וגם לחתוך את הטבור, והוא לקח כמה תמונות, אבל די מוגבל. גם זה אישרו רק כי הוא שנים רבות מתנדב של אמבולנסים פה בסידני ולא מפריע לו לראות דם וכו, אבל בניתוח כזה בדר"כ לא נותנים גם לבעל להיות בפנים ואז אין שום תמונות בכלל של הרגע המכריע או חיתוך חבל הטבור וכו'.
בקיסרי רגיל, דרך אגב, אין בעיות, ונותנים לבעל להשאר. אני מדברת על מקרה הרדמה מלאה שבסוף עברתי.
היה גם הקטע שהרדמה מלאה זה חומרים שמגיעים לתינוק ולכן הם חייבים לעבוד מהר להוציא אותה כדי להפחית את השפעת החומרים המרדימים עליה, וברגע הראשון, קשור או לא, היא לא נשמה מיד, ושמו לה חמצן, אבל אח"כ היא התחילה לנשום.
אבל - מצד שני, אני חייבת לאמר שכל זה עכשיו מאחורי שבועיים אחרי, ומה שמתקן את החוויה עבורי הוא שההתאוששות שלי מהקיסרי היתה כ"כ מהירה שהיא היתה כמו בלידה טבעית, אולי יותר טוב, ולא לפי סיפורי בלהות ששמעתי. וזה בזכות הרופא הגניקולוג. הסימנים כ"כ עדינים שכמעט לא רואים.
גם תלוי בבית החולים וגישתו לטיפול בכאב.
פה בסידני ביום הראשון נותנים מכשיר שהחולה נותן לעצמו חומר אנלגזי (פטידין או מורפין) בכמויות לא מסוכנות אבל מתי שמרגישים שהכאב לא נסבל, ובאינטרוולים עם שליטה של המכשיר שלא יהיו קרובים מדי אבל מספיקים כדי להעביר את הכאב, ושומרים ברמה שהכאב לא יתפתח, וזה מוזרם דרך האינפוזיה, ואני לא הרגשתי כלום, אם לא ניסיתי לזוז ורק שכבתי על הגב.
ביומיים הראשונים כאב כשמנסים לזוז או לקום, ובכל זאת לקראת סוף יום שני כבר התיישבתי במיטה ואפילו זחלתי למקלחת שעשתה לי כ"כ טוב.
היה גם בר מעל המיטה לעזור לי למשוך את עצמי למעלה, ומיטה מאוד מתוחכמת חשמלית עם מליון קיפולים (מרימה רגליים, מרימה גב, מקפלת רגלים, נוטה באלכסוןו כו') שעזר לי לגרד את עצמי מהמיטה. אין לי מוסג אם יש את בבית חולים שאת תלדי, ולי זה עשה את ההבדל בהתאוששות מקיסרי בלי כאבים.
בלי כל זה אולי סובלים יותר כאבים כמו שיש בנות שכותבות.
ביום השלישי כבר עברתי להליכה במסדרון כדי לוודא שאני בקלות מתנייעת ויכולה בקלות ללכת לשירותים, כדי שיוציאו לי את הקטטר (דרך אגב, עוד יתרון של ההרדמה זה שלא הרגשתי את הכנסת הקטטר. הוצאתו היתה ממש לא כואבת).
השאר ממש רץ לו. בשאר הימים בבית חולים נתנו אקמולים נגד כאבים ועוד כדור יותר חזק ממשפחת נרקוטית שנותנים כאן בכמויות קטנות, אבל לקחתי מאוד מעט זמן. היות וראיתי שאני לא סובלת מכאבים נורא, כל הזמן הפחתתי מינונים. אחרי כ-8 ימים לגמרי הפסקתי עם הכדור החזק, ואת האקמולים הפסקתי ביום ה-10.
אני סגרתי שבועיים מלידה, בלי כדורים, בלי כאבים, וכמעט כל המשקל ירד להוציא 2 ק"ג אחרונים.
חייבת להוסיף שיתכן גם ההחלמה המהירה בזכות ההחלטה להיניק, ולהייניק הרבה (שעה הנקה כל 3-4 שעות). ממש יכולתי להרגיש איך זה עוזר לכיווץ הרחם במהירות, ולהורדת ערימות מים שהצטברו לי, שזה כנראה גם עוזר להחלמה מהירה.
גם אוסיף שתמיד היו לי שרירי בטן חזקים מאוד. אולי גם זה תורם להחלמה מהירה.
אז מה מצבך בהשוואה, ואיך יהיה הניסיון שלך - מי יודע.
אבל מה שרציתי להדגיש זה שקייסרי לא בהכרח התאוששות ארוכה וקשה, או גרועה מלידה טיבעית.
אם נשים נקרעות או נגזרות בלידה טיבעית אז הכאבים שם יותר גרועים יותר זמן, וכואב ללכת לשירותים או לשבת, או יוצאים טחורים נוראים וכו', אז איך להמר?
