ליאור "בוגרת פגיה"

[קרן משם]

ליאור "בוגרת פגיה"

רק בת שנתיים וחודשיים ובעלת התואר הנ"ל! (זה תואר מכובד לא? אחרי הכל שרדנו!!) השאלה שאני עומדת לשאול באה בעקבות הניתוח הממשמש ובא, ביום חמישי הקרוב ליאורי תעבור ניתוח להוצאת פוליפ בהרדמה מלאה! (על כפתורים באזניים ויתרו לנו, הדלקת עברה!) האם עקב היותם בוגרי פגיה אנו מצפים מהם להיות מחוסנים מפני הכאב? אחרי הכל הם סבלו מצבים קשים מאוד ועמדו בהם בגבורה! אך אתם מרגישים למשל כאשר ילדיכם עוברים בדיקת דם? (חושבים שזה קטן עליו? או שמא אוי המסכן צריך לעבור בדיקת דם!) לאורך השנתיים האחרונות בכל בדיקה שילדיי עשו, תמיד אמרו את המשפט "קטן עליהם"! אותי זה מקומם!!! אז תודה רבה על התואר המכובד של בוגרת הפגיה אני נרגשת לגדל ילדים שעברו בהצטיינות את הקורס וקיבלו דיפלומה מעוררת הערצה! אבל אני אומרת, תודה אבל לא תודה! השבוע ליאור נכנסה לשמירה קפדנית! הסגר ביתי והמון בדיקות כהכנות לניתוח....היא לא יוצאת מהבית (מחשש למחלה שתביא לדחיית הניתוח) לא לגלוש על המזחלת וגם לא למעון! וממחר סידרת בדיקות! אני מתפללת שיגיע כבר יום שישי! ושניהיה אחרי זה בהצלחה! (ביום חמישי הניתוח) אני בכלל לא חושבת על כך שהיא עברה דברים באמת קשים מזה, אני לא מסוגלת לחשוב עליהם אפילו כעת כעבור שנתיים+...בשבילי כל פיפס שילדיי סובלים זה עינוי!

 

[אמא של האפון2]

שיעבור בהצלחה ובקלות האפון עבר

ניתוח בהרדמה מלאה בדיוק ביום בו הוא אמור היה להיוולד ובגלל ההרדמה הזו אני מוותרת בנתיים על הברה מספיק הרדמות !! הם יוצאים נורא עצבניים מההרדמה (לפחות הקטנים) פשוט רחמנות. ובעניין המחט אפילו ד"ר מחט מהפגיה לא גרמה להסתגלות לבדיקות. פעם אחרונה שעשינו בקופת חולים בדיקת דם אחות מאוד מאוד לא מנוסה דקרה אותו מס´ פעמים ומאוד הכאיבה לו למחרת מתקשרים אלי ואומרים לי שהדם נקרש !!! ועלי לחזור על הבדיקה הודעתי להם שאם אותה אחות נוגעת בו שוב אני פשוט לא מגיעה אבל לשמחתי אחות אחרת דקרה אותו .

 

[אורן של איה]

עשינו אתמול את הברה

וזה אמנם לא כיף, אבל יחסית למה שעברנו.... אני לא מסתכל על איך איה מרגישה- היא צריכה לעבור את זה למען הבריאות שלה. הרי גם חיסונים זה לא כיף אדיר, אבל ברגע שהחלטנו שזה חשוב- אז זהו מבחינתי. אני יודע שזו תחושה קרה, אבל סיפרתי לכם שהרגשות שלי או שלא קיימות בכלל או שמגיעות בבת אחת כולן!! נראה לי שהפכתי לאישה אחרי לידה(!!!). רחמנות?? רחמנות על מה שעברו בפגיה!! זה לא פייר, אבל זה מאחורינו. אז מה, אני אמנע מהם בדיקות כי "הם עברו מספיק"? סתם, חרא של מצב. את הברה לא הספקנו לגמור כי הרופאה החליטה שאיה לא שומעת כמעט בכלל באוזן אחת, ואחרי שאמרתי לה שיש לה טעות והשאלה היא למה הגענו למסקנה שהדונג באוזניים יכול להיות מכשלה, אבל עד שהוציאו אותו היא כבר התעוררה. אמנם נחזור לשם לבדיקה אבל ברור לי דבר אחד- אני יודע יותר טוב מכל הרופאים שהדבר היחידי שהם יכולים לעשות זה לראות את התוצאות הספציפיות שלהם, ולא תמונה יותר רחבה- כמו ההורה... סליחה לרופאה שתמיד נפגעת ממני, אבל נשבר לי ה&* מזה שמפחידים ככה את אישתי. לא עברנו מספיק חרדות?!?!?

 

[אינה של יערה]

אל תגיד שלא יצא לכם מזה משהו...

סף ההפחדה שלכם הרבה יותר גבוה עכשיו. אמרו? אז אמרו. אתה מבחינתך מכיר את הילדה שלך ויודע הרבה יותר טוב מרופאה שפגשה אותהלפני 5 דקות מה היא מסוגלת ומה לא. בהריון הקודם, כשאמרו לי בשבוע 26 את כל האפשרויות (פגם כרומוזומלי, נזק מוחי מה-IUGR או סתם סיבוכי פגות אם היא בכלל תישאר בחיים), המוח שלי התנתק לחלוטין וכל מה שיכולתי לעשות זה לבכות. ביום רביעי במיון פשוט ידעתי שאולי לפי הספר מצבי רע, אבל אנחנו כבר יודעים שבמצב אפילו יותר גרוע סחבתי חודש. והרופאים כיבדו את זה מאוד ועל כך אני מכבדת אותם חזרה

אז הספר נכון רק ב-99% מהמקרים ואנחנו ה-1% שנשאר.

 

[אורן של איה]

מה יצא?

שצריך לחזור ביום ראשון ושוב לאמלל את איה בלי שינה ואולי גם בלי אוכל כדי שנקבל תשובה שאנחנו כבר יודעים אותה? ולמה? בגלל ש"שכחו" לבדוק אותה לפני שהרדימו אותה? הרי היא לא הילדה שלהם...מבחינתם היא סטטיסטיקה שצריך לסיים עם התיק שלה. מבחינתי שידחפו את הסטטיסטיקה לתחת... לא מגיע לה קצת שקט? ולנו?

 

[אינה של יערה]

באמת מרגיז.

שכחתי את הקטע של ההרדמה, אנחנו רק היינו צריכים להרדים אותה בעצמנו. זה איזשהו ריטואל שצריך לעבור. אני כשעברנו כל מיני בדיקות שהיה ברור לי שהיא תעבור אותן בהצלחה, אמרתי לעצמי שתמיד צריך בכל מחקר מישהו לקבוצת הביקורת... בכל מקרה העיקר התוצאה. מה שהתכוונתי להגיד הוא שפעם, כל מילה של כל רופא היתה מוציאה אותנו לחלוטין משיווי משקל. עכשיו אנחנו מקשיבים מה יש להם לומר אבל בכל מקרה יודעים תמיד שההחלטה היא אצלנו ולא כל תחזית שחורה היא בהכרח מה שיקרה במציאות.

 

[אורן של איה]

אבל...

כשאומרים לך משהו רע, כמה לא נכון שאת חושבת שהוא, את לא יכולה להתעלם ממנו לחלוטין. את כאילו אף פעם לא בטוחה מתי את צודקת ומתי את משכנעת את עצמך שאת צודקת. נכון?

 

[אמא לבת אל]

אורן, חבל באמת

שלא הסתכלו באוזן תחת מיקרוסקופ לפני הבדיקה. גם אנחנו עשינו את הברה בהמשכים. לפחות בפעם הבאה היא תגיעה עם אוזניים "נקיות" ואז תדעו אם באמת הירידה בשמיעה היא מהפקק או באמת. בהצלחה.

 

[skamah]

ברה

התלבטי אם בכלל להשיב, אבל בתגובותי הקודמות ממש לא התככונתי להיות ידועה כרופאה שתמיד נעלבת... לביתי הקטנה שהיתה הפגית הקטנה יותר מבין השתיים המליצו בחום על ביצוע ברה - אני החלטתי לא לבצע היות והיה לי ברור שהיא שומעת בשתי האוזניים, עשיתי קמת מחקר וקריאה באינטרנט והגעתי למסקנה שאז היא לא תתרם מהבדיקה ולהעריך את המצב שוב בגיל מאוחר יותר. אחרי מספר ביקורות חצי שנתיות מעצבנות - ולפני כל בדיקת שמיעה בכל צורה כדאי להגיע לבדיקת האוזניים לראות שאין נוזלים/דלקת/שעווה שמפריעה - שוחררנו מבדיקות.אני יודעת כמה זה מפחיד ומעצבן לקבל חדשות (במיוחד רעות)מרופא שאתה מרגיש שלא מכיר את ילדיך לעומק, מצד שני - מה אתה מצפה ממנו לעשות - לא לחוות דעה?, הרי ברור שלעולם לא יכיר את הילד כמוך.זה שאנחנו כועסים על טירטורים,כאבים וטעויות זה מובן , אני לדעתי גם כועסת כי נמאס לי לשמוע על מה יכול להיות לא בסדר,והרבה יותר נעים לשמוע שהילד שלי מתפתח בצורה נורמלית ותקינה ואפשר לשים את סיפור הפגות מאחורי.

 

[אורן של איה]

כן

מעצבן אותי שלא בדקו קודם לדונג.. מעצבן אותי שהרופאה באופן מיסתורי, בשיא המתח, יוצאת מהחדר ומתקשרת בטלפון (מלחיץ!, לא משנה כמה הביטחון העצמי שלי חזק!) מעצבן אותי שאני לא מספיק בטוח בעצמי כדי לא ללכת לבדיקות. מעצבן אותי שגם כאשר לאיה לא ישאר דבר מהפגות, לי ישארו תמיד הזיכרונות..

 

[skamah]

נכון

מבינה אותך, תחשוב איך זה מרגיש בהריון הבא בשבוע 21 ( בתקווה מתוך 40).

 

[אורן של איה]

נדבר על זה כשתגיעי לפחות ל-31שבועות

 

[אינה של יערה]

שיעבור לכם הכי בשלום שאפשר ../images/Emo101.gif

ושליאורי תתעורר כמו פנתרה, והעיקר - שאתם תעברו את זה בשלום! אני כמוך, לא מסוגלת לסבול את המחשבה אפילו על יתוש שיעקוץ אותה! התחמקתי מכל בדיקות הדם עד לפני כחודשיים עד שלא היתה ברירה, והיה לי קשה לראות את האחות דוקרת אותה באצבע. על בדיקות הדם בפגייה אני מעדיפה לא לחשוב. ושוב מחזיקים חזק חזק אצבעות (איך אומרים "החלמה מהירה" בהונגרית?) והאם זה מהניתוחים שמחייבים אכילה של הרבה גלידה אחריהם? נא להיערך בהתאם...

 

[shirar1]

אהלן קרן!

קודם כל - בהצלחה ענקית לליאורי ושיעבור בקלות כי מגיע לה. לגבי מה ששאלת, אני אחלק את התשובה ל-2 יען כי יש לי תאומים ולא שלישיה.. את נטע הבדיקות לא רק שלא "חישלו" אלא עם הזמן היא פיתחה פחד ענק מכל דבר שנראה לה רפואי (כולל מוכרת הנעליים..) - היא פשוט מזהה אותם ממרחקים ומתחילה להקיא. בשנה האחרונה היא הקיאה על מספר רופאות עיניים, רופאת משפחה, מוכרת נעליים, אורתופד ועוד כהנה וכהנה. היא מתחילה לצרוח כשרק מתקרבים למרפאה. עם זאת, כשהרופא יודע מראש ומתייחס אליה יפה היא נרגעת. גל, לעומת זאת, ההיפך הגמור. נראה לי שמרוב מה שהוא עבר (כמו שסבתא שלי אומרת, מספיק ל- 10 גלגולי חיים), הכל קטן עליו. ניתוח הרניה ועוד ניתוח לתיקון ניתוח ההרניה כעבור יומיים - שניהם בהרדמה מלאה? קטן עליו.. הילד התעורר כמו פנתר וחזר לשחק. ברית בגיל שנתיים וחצי כולל תפרים (אצל גונן המופלא) - קטן עליו, אחרי כמה שעות הוא בכלל שכח. 2 דלקות ריאות בהפרש של חודש? הצחקתם אותו. (אני לא אמשיך מחשש לעין הרע אבל יש עוד המון). נראה לי שעל כל דבר כזה הוא מסתכל ואומר, נו באמת, על מי אתם חושבים שאתם עובדים. צחוק צחוק, אבל ככה הוא מתנהג, והאמת, אני מעדיפה את זה על פני הקאות, והכי אני מעדיפה שלא יסבלו יותר, כי הם באמת כבר עברו מספיק.

 

[קרן משם]

HELPPPPPPPP

אני כל כך עצבנית ועצובה!! דקרו אותה 3 פעמים הבוקר ולא הצליחו לקחת לה דם!!!!! מה יהיה? כעת חזרנו לאכול צהריים וחוזרים שוב למעבדה! אני עצבנית חבל לכם על הזמן!!

 

[אורן של איה]

איל לא הצליחו?!?!? מה היא - JUNKIE?

אולי כדאי שמישהי אחרת תנסה?

 

[קרן משם]

אתה בטח לא חושב שהייתי נותנת לאותה

אחת לדקור אותה שוב ושוב ושוב!! הקיצר אכלנו ארוחת צהריים....ויצאנו לדרך.... נצטיידנו בשתייה רבה! דקירה ראשונה שוב לא הלך! סף הקריז שלי מתחיל להשתחרר....עוד דקירה ואופס אנחנו בוריד...אושר מציף אותי....ומבלי לשים לב תוך שניה ליאור הקיאה את כל ארוחת הצהריים! הלבורנטית יצאה מהוירד והותירה לליאור להקיא חופשי! ומיד אמרה ש: זה לא מספיק, צריך לדקור שוב!!! אני השתוללתי וסירבתי! זהו....כמה אפשר? 5 פעמים דקרו אותה מהבוקר!! טלפון קטן והועברנו למחלקה לטיפול נמרץ (בבית החולים) המממממ מצלצל מוכר? גם שם הצליחו רק במכה שניה!! בוגרת פגיה עאלק! ליאור ישנה.... ואני עדיין עצבנית! מה יהיה ביום חמישי? השבוע רק מתחיל! קרן

 

[אמא לבת אל]

../images/Emo24.gifקרן, שיהיה המון בהצלחה,

מחזיקה לכם אצבעות שהכל יעבור בשלום. אני מסכימה איתך ש"קטן עלינו" זה מעצבן, אבל הפגים שלנו באמת עברו כבר הרבה ודברים הרבה יותר מסוכנים. בת-אל תעבור מחרתיים (יום רביעי) ניתוח צינוריות ושקדים. אז נכון, יחסית למה שעברנו, זה באמת "קטן עלינו", אבל בכל זאת מדובר בהרדמה וניתוח, עם כל הסיכונים והסיבוכים האפשריים. כמה עוד אפשר לסבול ולעבור? לא, הזמן והפגות לא שינו את סף העצבים שלי, להיפך, נהייתי יותר רגישה. בת-אל עברה מספיק ל-10 גילגולי חיים, וגם זה עדיין לא הסוף. אני רוצה לראות את עצמי עוד 48 שעות קדימה, להיות כבר אחרי הניתוח. אז, בהצלחה לכם, ותעדכני.

 

[קרן משם]

הניתוח נדחה!!

למה? 14.000 לויקוציטים נראה לרופא היום מוגזם! אבל המרדים לא הניד עפעף אתמול על זה! והרופא משפחה אמר בהצלחה, הכל תקין! אבל הרפואה פה רפואת נעליים! מה שהכי מעצבן אותי שהוחלט על דחיית הניתוח עוד לפני שראו/בדקו את ליאור! מה שעוד יותר מעצבן אותי שנצטרך לעבור הכל, אבל הכל מההתחלה בעוד כ10 ימים! סנדלרים כבר אמרתי?

 

[ניר של שני]

בהצלחה ../images/Emo24.gif

אני משתדל לא להשוות כל דבר לתקופת הפגיה (אנחנו קיבלנו את התואר כבר בגיל שנה). זהו. היה. נגמר. את התקופה "הנעימה" הזאת אני מעדיף להשאיר מאחור. מרגע עזיבת הפגיה ההתייחסות (שלי, לפחות) לשני היא כמו לתינוקת רגילה. בדיקת דם, מה לעשות, זה לא נעים. בטח לא "קטן עליה", ובטח שלא נעים לראות אותה צועקת ובוכה. אבל מצד שני - זה לא מחזיר אותי אוטומטית לימי הפגיה. לדברים יותר גרועים מזה לא הגענו, ובתקווה שגם לא נגיע. אז שיהיה לכם בהצלחה. מחזיקים לכם אצבעות