לחץ

[מישהי1631]

לחץ

כתבתי כאן ובפורום השכן על הניסיון שלי להשלים את לימודי התואר השני באוניברסיטה. חזרתי להשלמת תזה ובחינה אחרי הפסקה ארוכה מאד-מאד (למדתי לפני הנישואין והלידות). הגשתי את התזה, שלקחה לי ה-מון זמן, וסיימתי בציון גבוה. נותרה בחינה. ענקית. נראה לי שמכניסה את הפסיכומטרי בכיס. ועדת ההוראה של הפקולטה בהתחלה לא רצתה לאשר את הבחינה בכלל, כי אני מושכת את התואר מאה שנה בערך. אחר-כך, אחרי ששלחתי מסמכים רפואיים על הסרטן שעברתי, הם נעתרו ונתנו לי ארבעה חודשים. התחננתי שוב, והסכימו, על העוקם, לתת חצי שנה. אני כבר רואה, שגם זה מעבר ליכולתי. יש לי נטייה להכניס את עצמי למצבים מעבר ליכולת, וזו לא פעם ראשונה. מילא אם היה רק להתכונן. אבל - יש בריאות לא טובה, עייפות רבה וקושי להתאמץ, עבודה במישרה מלאה, מטלות הבית ושלושה ילדים. אין לי אפשרות לקחת חופשה ארוכה מהעבודה כי אין לי גרוש על הנשמה. אין סיכוי לעזרה בבית. המשפחה לא תתגייס. נשמע כמו המון "לא ו"אין", אבל זה בדיוק המצב. לא יודעת מה לעשות. לגשת לבחינה, להיכשל ולהעמיד את עצמי במצב בזוי? להודיע כבר עכשיו שאני מוותרת? ככה, בישורת האחרונה?

 

[אופירA]

דעתי - לא לוותר על הבחינה

כישלון בבחינה אינו מצב בזוי, אלא ניסיון להצליח במסגרת הנתונים.
לא בזוי, ומוערך מאוד.
(תשובה לעצמך ולמרימי גבה: בתנאים קשים מאוד הצלחתי לנסות, אך לא הצלחתי להצליח

)

על מה כן לוותר - על הסירוב להזניח את הבית לתקופה. לא מעניין אותך מהקניות, לא מהניקיון ולא מהכביסות והכלים. לא מעניין אותך שהמשפחה לא מתגייסת. (תחשבי שאת בבי"ח והמשפחה תיאלץ לתפקד). מי שיעז לדרוש ממך לתפקד, תירקי משהו בכיוון שלו, שכעת את מתכוננת לבחינה, ועד הבחינה אין עלייך שום חובה לתפקד. יש מספיק מבוגרים בבית. לא רוצים לתפקד במקומך? שיסבלו.
את צריכה להסכים לסבול את הלכלוך והגועל תקופה קצרה, עד אחר הבחינה.

לא ואין זה בפירוש המצב. אז תהיי מוכנה לזה, ותסתובבי עם אטמי אזניים כדי לא לשמוע את הטענות והגערות הלא מוצדקות של חצופי הבית. תגיבי בצפצוף ארוך. לא סביר שאנשים מבוגרים יסרבו לאפשר לאמא תקופה קצרה של לימוד לבחינה.

 

[תמר דגן 1]

להרים ידיים ולוותר

שלום רב לך מישהי 1631

הגעת עד כאן, עכשיו לוותר?
אם לא תצליחי, לפחות תדעי שניסית, וזה כשלעצמו ראוי להערכה רבה מאוד.
את יכולה לדמיין מטפס הרים, שנשבר רגע לפני הפסגה רק כי התעייף, או חשש שמא לא יצליח, ופשוט מתחיל לרדת חזרה? אולי נח קצת יותר באותה נקודה, דואג לחימום, למזון, לכל עזרה שצריך - כדי להמשיך הלאה. להגיע אל הפסגה אליה התכונן וחלם זמן כה רב להגיע.
אם תהיה מפולת שלגים, ודרכו תיחסם, או סופת שלגים שצפויה להימשך זמן רב ואין ממנה מסתור, יתכן ולא תהיה לו ברירה אלא לרדת. אבל לא כי התעייף או פחד שלא יסיים את המסע.

חלקי את החומר למנות על פי הזמן שנותר לך, התחילי בפרקים החשובים ביותר, השאירי זמן לחזרה, מצאי חברה ללמוד איתה בזמנים מוגדרים, עשי הכל כדי להצליח.
ואם בסופו של דבר תיכשלי - תדעי שניסית ואת ראויה לכל ההערכה שבעולם.
לוזר הוא מי שמתיאש מראש. לא מי שעושה הכל ונכשל.
וחוצמזה - אני מניחה שבבחינה שכזו מספיק לעבור. אין צורך בציון גבוה. אולי הידיעה הזו תוריד ממך קצת את הלחץ.

ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!

 

[Mלכת השלג]

מה שאופירה אמרה, מילה במילה.

אי אפשר להשיג הכל בלי לשלם מחיר. גם אם תצליחי ללמוד, לעבוד משרה מלאה ולתקתק ניקיון בישולים וכביסות יהיו לזה מחירים אחרים, פיזיים ונפשיים. צריך לוותר על משהו ומכיוון שאף אחד לא יכול ללמוד או לעבוד במקומך אבל כל האנשים הבוגרים והבריאים יכולים לשטוף רצפה או להכניס עוף לתנור. זה נשמע כמו מקום טוב לשחרר.
אני יודעת כמה קשה לשחרר. בלגאן ולכלוך טורדים גם את מנוחתי והמצפון על האומללים שישארו בלי ארוחת צהריים מציק. אבל את חייבת לזכור שאת לא באמת אמא רעה אם את לא מנקה ומבשלת, הם מספיק גדולים בשביל לתת יד, זה מקובל בהרבה משפחות. כנ"ל לגבי בעלך.
הייתי מדברת איתם לפני ברוח טובה כי אף אחד לא אוהב שמנחיתים עליו דברים, מסבירה שבחודשים הקרובים לא תהיי פנויה לענייני הבית ותשמחי לעזרתם וזהו. כמו שאופירה אמרה, לאטום אוזניים לקיטורים ולעצום עיניים מול הלכלוך. מי שמפריע לו, יודע איפה הסירים והמגב.
בהצלחה!

 

[מישהי1631]

תודה רבה תמר ומלכת השלג!

 

[פנתרית סגולה]

הם מאד לוחצים אותך, ולדעתי לא מספיק התחשבו במצבך.

האם יש אפשרות לדחות את כל הבחינה בשנה לפחות? (אני יודעת שכבר הסברת שהם הקציבו לך חצי שנה. מה לעשות שאת זקוקה לזמן , לרגיעה?) אם העמדה שלהם קשוחה לגמרי, בואי נגיד שתנסי למצות את כל הרוגע האפשרי מסביב במשך חצי שנה. מבן הזוג זכותה של האשה לדעתי לצפות , פשוט, למלוא התמיכה. למשל: במטלות הבית. שייקח על עצמו את רובן (אפילו אם הוא עובד. הלא גם את עובדת!!!)למשל, בטיפול בילדים. כמוכן יש להשליט בבית אוירה של: שקט, אמא לומדת. להכניס את זה לילדים. הקיצור, למה שהמשפחה הגרעינית לא תתגייס כולה ויראו את האהבה אלייך? אפשר מצדך לעורר מסביבך התלהבות למטרה השאפתנית שלך. לעורר בילדים התלהבות, לשתף אותם ב"כנפיים", בתנופה שיש במטרה שלפנייך. אנשים , גם ילדים, אוהבים את רוח ההתלהבות והרגשת החשיבות של מטרות שהבית העמיד לפניו. במידה מסוימת הם ירגישו כמו צוות. ואין כמו התלהבות מהמטרה הגדולה לעורר צוות, קבוצה, לפעולה. עם בן הזוג כמובן אפשר לדבר מלב ללב , לדבר על כמה חשוב לך התואר, לעורר את הזדהותו העמוקה. את רצונו האוהב לעזור. וכמובן, אז לארגן את זמנך. נניח, כל ערב שעתיים וחצי , שלוש שעות, מ19:00 , אמא לומדת. זה הזמן שהילדים נדרשים להיות יותר שקטים, הבעל לסיים את מטלות הבית בשקט ברקע. השעות הקדושות של אמא!! וכאשר הצלחת לסיים קטע, לשנן, להבין, להפנים - את יכולה לשתף את בנהזוג. ולבקש נשיקה.....