לחץ . . .

[קולדון]

לחץ . . .

אוףףףף..... יש לי את הבחילות שתמיד נהיות לי כשאני בלחץ ובחרדות
אני לא מצליחה לנוח כמו שצריך וזה רק מגביר את כל העניין..

דברים טובים קורים, אני אמורה לשמוח וכרגע אני לא מסוגלת להרגיש את השמחה הזו,
רק את השלבים שאני אמורה לטפ ולצלוח כחלק מהאחריות הגדולה שהחלטתי לקחת.


אני פותחת עסק
עם המורה שלי בסטודיו בתל אביב, החלטנו לפתוח עוד סניף בעיר אחרת, שותפות.
יש את המוניטין, יש את ההצלחה של התחום בארץ
מצאנו מקום חמוד עם שכירות לא יקרה ומינימום סיכון כלכלי וכל זה..

וכר חודש אנחנו משפצות ומארגנות דברים וזה לא נגמר..

התחלנו להכשיר עוד מורות, זה מלחיץ מפחיד וכרוך במלא בירורים והוצאות..
בכלל כל העסק הזה כרוך במלא הוצאות...
ובעיקר כל העניין של ביטוחים מאוד מוזר בתחום הזה, שהוא לא מוכר נניח בוינטגייט

אני כבר מכירה את עצמי במצבים כאלו... מנסה למזער נזקים ולא להתחרפן.. בסוף לנוח על עלי הדפנה וכל זה..

 

[ענווה ונכנעת]

מזל טוב!

ברור שזה מלחיץ, זה חת'כת דבר לפתוח עסק!
אל תבהלי מהבהלה... זה טבעי נורא.
אם את מצליחה בכל המשימות ומתקדמת עם כל התוכניות אז סימן שאת בסדר.

אפשר לשאול לאיזה סוג נזקים את מתכוונת? מבחינת אכילה?

 

[קולדון]

תודה

גם מבחינת אכילה.. אבל זה כבר עסק מוכר שאני יודעת איך להתנהל מולו
כלומר, עובר לי התיאבון ודווקא בתקופות כאלו אני חייבת לאכול מדוייק ומסודר ומספיק כמובן. אז אני אוכלת הרבה בחוץ וכל זה, כדי שלא יהיה מצב שאני לא אוכלת מספיק... אני באמת באמת לא מוכנה לחזור למקומות המטורפים האלו של הפרעות אכילה באמצע החיים..

ואז אני נשארת עם הלחץ והחרדות, שאני יודעת כבר לזהות אבל לא בדיוק יודעת מה אפשר לעשות איתם. תחושות פיזיות ממש חזקות של לחץ וחרדות ואני מנסה לבלוע את הצפרדע.
כל פעם שזה מגיע זה לא נמשך לנצח. אני נותנת לזה לעלות, מכריכה את עצמי לתת לרגש להציף, בולעת את הצפרדע ובסוף זה נרגע קצת.

לא נעים בכלל. כמו להסתובב כל הזמן עם גוש בגרון ואגרוף בבטן..

ממזערת נזקים כי עוד לא פיצחתי את הנוסחא לאיך ממש נפטרים מהחרדות האלו... רק מצאתי דרך אחת להתמודדות, לא הרסנית לשם שינוי..

 

[ענווה ונכנעת]

אם זה חרדות ממש קשות

אז אולי אפשר להיעזר בתרופות או בשיטות של נשימות
אבל נראה לי שזה הגיוני שתהיי בחרדה בזמן כזה.
רוב האנשים מתמלאים בחרדה רק מהמחשבה לפתוח עסק, ולכן לא עושים את זה. את עושה את זה! וזה אדיר! אז החרדה הגיונית... אבל את מנצחת אותה בעצם זה שהחלטת לעשות את זה למרות הפחד...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ואוו, אדירה את.

אני ממש מסכימה עם ענווה, יש הרבה אנשים שהפחד היה משתק ומונע מהם מלכתחילה לעשות דבר גדול כזה. ואת, את פשוט אמיצה. בכל התחומים. מעיזה לעשות דברים קשים כדי לקדם את עצמך ולהשיג מטרות.
את רואה את זה?

אני גם מתמודדת עכשיו עם הרבה לחצים של אחריות בתפקיד חדש וגדול. לא קל להתקדם, יש לזה מחיר. אבל אני מזכירה לעצמי כל הזמן שעוד שנה מהיום הכל יראה קל ופשוט יותר. זו רק שנה ראשונה שהיא קשה וצריך לעבור אותה כדי להצליח בזה הלאה.

מחזיקה לך אצבעות

 

[levshavur]

קולדון

שלום לך
כול הכבוד על האומץ לפתוח עסק!

אני זוכרת כמה פרפרים בבטן היו לי כשרק התחלתי את העבודה שלי בקומה השנייה של חנות טבע, ואיך ייחלתי למטופלות/מטופלים הראשונים שלי...ואחר כך כשנאלצתי לעזוב את המקום ההוא ולהתחיל במקום חדש, וגם שם אותה ציפייה , האם יגיעו אנשים? האם הם יתמידו? ועכשיו אני שוב עם אותה שאלה , האם לעשות חדר קליניקה בבית ואיך זה יהיה להכניס אנשים זרים הביתה? איך זה ישפיע על החיים שלנו? כך שאני מבינה את תחושת הפרפרים בבטן שלך...זה סיכון מסוים שלקחתן, ואני מקווה שתצליחו. שני אלמנטים טובים להצלחה: פרסום (אם יש לך כסף או יכולת להשקיע בזה) והמלצות מפה לאוזן של אנשים שכבר מתרגלים בשיטה שלך...
בירושלים קיים ארגון שנקרא מט"י - שעוזר לאנשים שפותחים עסקים ונותן להם חונך שמלווה אותם. החונכת שלי עזרה לי מאוד בזמנו, חבל רק שהאשפוז הפסיכיאטרי הרס לי את הכול! אנשים שמעו שהייתי באשפוז פסיכיאטרי (לא משנה שזה היה רק בגלל דיכאון) ופשוט ברחו ממני כאילו הייתי מצורעת...ולא הצלחתי לשקם את הקריירה המקצועית שלי

ומקומות עבודה מסודרים כמו קופות חולים לא רוצים אותי בגלל המוגבלויות...

אז אני מעריכה מאוד את הצעד האמיץ שלך...
בהצלחה לכן!!!

לבשה.