הולכת בגשם
New member
לחץ
יש לי בעיה שמפריעה ביום יום ובלימודים, אקדים לציין שאני סטודנטית בת 22.. יש גורמים מסוימים שגורמים לי ללחץ ותחושת מועקה שמתבטאת בדופק מהיר, מעין עצבנות (לא כעס), אי שקט, קצת רעד, צורך לרדת למקום מוגן או לרצפה ולהרגע במקום בלי גירויים ובלי רעש. גורמים כמו: רעש, צעקות, הרמת קול, גם כאשר הרמת הקול היא מתוך כעס של מישהו וגם כאשר היא נעשית בעקבות רעש וצעקות ילדים בחוץ שסתם משחקים ברחוב, גם כלב נובח, וגם כאשר צועקים על מישהו אחר ולא בהכרח עליי או קשור אליי. אני לא סובלת הרמת קול זה ממש מלחיץ אותי ומפחיד וגורם לי לתחושה שמאבדת שליטה על עצמי ויש עומס גירויים מהסביבה ואני צריכה "שיסתמו כולם לרגע ויתנו לי להרגע" או "יעלמו" או לברוח דחוף. אני מרגישה לעיתים גם בעת מבחן בלימודים, שמאוד לחוצה, שאפילו רעשים קלים של אנשים שכותבים ומקלידים ומרשרשים עם הדפים היד והרגל והכסא נורא מפריע לי, לא רק שלא מצליחה להתרכז, אלא מרגישה לחוצה ומעין בפאניקה כלשהיא בלתי מוסברת, לא פחד, אלא תחושה שלא יכולה לתפקד בכלל ובטח שלא לחשוב וחייבת לצאת מהאולם ולהיות בחוץ עד שארגע. הלוואי שזה היה נגמר בזה- כי בעת שאכנס לאולם בחינה זה הכל חוזר וקשה מאוד לעשות בחינה כך. כאשר אני בבית, הלחץ ממשהו שמטריד אותי גורם לי לאכול הרבה. לא משנה אם זה טעים או מתוק, מצידי לכרסם וללעוס פלסטיק או דשא, משהו בתחושה של עשייה מונוטונית טכנית ותנועה מרגיע אותי קצת. גם לעצום עינים ולברוח ממקום עם רעש. אני לא יכולה להיות במקום עם הרבה אנשים שמדברים, או להיות במקומות בילוי, אפילו מסעדות, תיאטרון, כל המקומות הומי האדם. לא בגלל פחד ולא אגרופוביה ולא פאניקה, אין לי חשש מהאנשים, יש לי בעייה עם *הרעש*. כל מקום בו יש הרבה אנשים\ילדים\בעלי חיים יש הרבה רעש מבחינתי. אפילו אם זהע לא באמת הרבה רעש, אני מרגישה כאילו זה כן ויותר מידי. אני מסתובבת לעיתים קרובות עם אטמי אוזניים. האם לדעתך זה פתרון טוב? במיוחד כאשר מנסה ללמוד, או בבחינה. מאוד קשה לי להתרכז ולשבת במקום, כל הזמן קמה וחושבת על משהו, כל הזמן מתיייחסת לגירויים אחרים בסביבה כמו סתם ציפור שעברה ליד וקלטתי ליד החלון או משהו שעומד בחדר וזז, מחשבות נודדות וקשה לשמור על ריכוז ועוד ששמה לב לכל רעש קטן בצדדים. אם אני לא לבד בבית זו בעיה, אם יש אמא שמבשלת במטבח וזה גורם לרשרוש סירים או אחות שרואה טלוויזיה. הלחץ הזה מפריע לי לתפקד ונותן תחושה של מועקה שחייבת לברוח ולעצור הכל הכל. יש חשק לצעוק לכולם "תעצרו הכל. תסתמו את הפה. תנו לי חצי שעה רק שקט ובלי תנועה". אבל במציאות זה ל א קרה וגם לא יקרה לעולם. אני מתחשבת מאוד בסביבתי. אבל קשה לי. זה פוגע לי בלימודים ואני כבר לא יודעת מה לעשות. שוב הבעיה לא באנשים, אלא בקול, ב"רעש" גם רקע וגם דיבורים וגם צעקות זה גורם לי למעין כמו תחושת פחד לא מוסברת לא יודעת אפילו ממה. זה מלווה גם לעיתים, בתחושת גרד בכל הגוף או במקומות מסוימים. בלי סיבה מוצדקת פיזית, אין גירוי או פריחה. מה עושים? אני לא יכולה כלכלית להרשות לעצמי פסיכולוג, אני סטודנטית ולא עובדת.
יש לי בעיה שמפריעה ביום יום ובלימודים, אקדים לציין שאני סטודנטית בת 22.. יש גורמים מסוימים שגורמים לי ללחץ ותחושת מועקה שמתבטאת בדופק מהיר, מעין עצבנות (לא כעס), אי שקט, קצת רעד, צורך לרדת למקום מוגן או לרצפה ולהרגע במקום בלי גירויים ובלי רעש. גורמים כמו: רעש, צעקות, הרמת קול, גם כאשר הרמת הקול היא מתוך כעס של מישהו וגם כאשר היא נעשית בעקבות רעש וצעקות ילדים בחוץ שסתם משחקים ברחוב, גם כלב נובח, וגם כאשר צועקים על מישהו אחר ולא בהכרח עליי או קשור אליי. אני לא סובלת הרמת קול זה ממש מלחיץ אותי ומפחיד וגורם לי לתחושה שמאבדת שליטה על עצמי ויש עומס גירויים מהסביבה ואני צריכה "שיסתמו כולם לרגע ויתנו לי להרגע" או "יעלמו" או לברוח דחוף. אני מרגישה לעיתים גם בעת מבחן בלימודים, שמאוד לחוצה, שאפילו רעשים קלים של אנשים שכותבים ומקלידים ומרשרשים עם הדפים היד והרגל והכסא נורא מפריע לי, לא רק שלא מצליחה להתרכז, אלא מרגישה לחוצה ומעין בפאניקה כלשהיא בלתי מוסברת, לא פחד, אלא תחושה שלא יכולה לתפקד בכלל ובטח שלא לחשוב וחייבת לצאת מהאולם ולהיות בחוץ עד שארגע. הלוואי שזה היה נגמר בזה- כי בעת שאכנס לאולם בחינה זה הכל חוזר וקשה מאוד לעשות בחינה כך. כאשר אני בבית, הלחץ ממשהו שמטריד אותי גורם לי לאכול הרבה. לא משנה אם זה טעים או מתוק, מצידי לכרסם וללעוס פלסטיק או דשא, משהו בתחושה של עשייה מונוטונית טכנית ותנועה מרגיע אותי קצת. גם לעצום עינים ולברוח ממקום עם רעש. אני לא יכולה להיות במקום עם הרבה אנשים שמדברים, או להיות במקומות בילוי, אפילו מסעדות, תיאטרון, כל המקומות הומי האדם. לא בגלל פחד ולא אגרופוביה ולא פאניקה, אין לי חשש מהאנשים, יש לי בעייה עם *הרעש*. כל מקום בו יש הרבה אנשים\ילדים\בעלי חיים יש הרבה רעש מבחינתי. אפילו אם זהע לא באמת הרבה רעש, אני מרגישה כאילו זה כן ויותר מידי. אני מסתובבת לעיתים קרובות עם אטמי אוזניים. האם לדעתך זה פתרון טוב? במיוחד כאשר מנסה ללמוד, או בבחינה. מאוד קשה לי להתרכז ולשבת במקום, כל הזמן קמה וחושבת על משהו, כל הזמן מתיייחסת לגירויים אחרים בסביבה כמו סתם ציפור שעברה ליד וקלטתי ליד החלון או משהו שעומד בחדר וזז, מחשבות נודדות וקשה לשמור על ריכוז ועוד ששמה לב לכל רעש קטן בצדדים. אם אני לא לבד בבית זו בעיה, אם יש אמא שמבשלת במטבח וזה גורם לרשרוש סירים או אחות שרואה טלוויזיה. הלחץ הזה מפריע לי לתפקד ונותן תחושה של מועקה שחייבת לברוח ולעצור הכל הכל. יש חשק לצעוק לכולם "תעצרו הכל. תסתמו את הפה. תנו לי חצי שעה רק שקט ובלי תנועה". אבל במציאות זה ל א קרה וגם לא יקרה לעולם. אני מתחשבת מאוד בסביבתי. אבל קשה לי. זה פוגע לי בלימודים ואני כבר לא יודעת מה לעשות. שוב הבעיה לא באנשים, אלא בקול, ב"רעש" גם רקע וגם דיבורים וגם צעקות זה גורם לי למעין כמו תחושת פחד לא מוסברת לא יודעת אפילו ממה. זה מלווה גם לעיתים, בתחושת גרד בכל הגוף או במקומות מסוימים. בלי סיבה מוצדקת פיזית, אין גירוי או פריחה. מה עושים? אני לא יכולה כלכלית להרשות לעצמי פסיכולוג, אני סטודנטית ולא עובדת.