לחץ מהאזכרה השלישית המתקרבת..

[sapirs19]

לחץ מהאזכרה השלישית המתקרבת..

אין לי יכולת לתאר את הלחץ שאני חשה בין כל המבחנים והחודש של הימי הולדת במשפחתי מאחורי כל זה יש עצב גדול מאוד לא אצלי(כרגע אין לי תחושות לגבי זה כי אני נמנעת מלחשוב על זה ) האמת שאצל המשפחה שלי שצריכים לעלות לקבר בעוד כמה ימים ספורים ... אני בלחץ גדול כי הפעם האזכרה היא עם בני דודות שלי ושוב כמובן אי אפשר לשכוח את הדיבורים שיהיו אחרי האזכרה כמו כל שנה (הדיבורים עליי) השאלות שישאלו אותי האמת היא שאני מוכנה לזה נפשית אבל לא יהיו לי תשובות לתת להם הפעם .הפעם אני לא אחשוב אני אתבונן אני אחקור הכול חוץ מהקבר ואני לא אקשיב ולא אסתכל עליהם אפילו כדי לא לחוות את העצב שהם חווים גם כי יש לי קושי נורא גדול לראות אנשים שאני אוהבת בוכים אני חייבת לבכות גם אפילו שאני לא מראה להם את זה אבל הקטע הוא שאף פעם לא בכיתי שהלכתי לקבר שלה באזכרות השנה תהיה הפעם השלישית שלי עם המשפחה ..אני לא הולכת לבית העלמין במהלך השנה למרות שהמשפחה שלי ממש רוצה וכל פעם שהם הולכים הם שואלים אותי ואני מסרבת כי אני לא רוצה להתמודד עם השאלות אבל הפעם כמו שאמרתי אני מוכנה לזה כבר ( מקדימה תרופה למכה) אני מניחה שיהיה בסדר עברתי דברים יותר גרועים מללכת לבית עלמין עם כל המשפחה

 

[אור0424]

הי

אני יכולה לספר לך שגם אני לא עולה הרבה לקבר של אמא שלי.
מבחינתי זה מוזר לבקר ערימת אבנים.
אני לא יודעת מהן סיבותייך אבל זכותך המלאה להחזיק בהן.
לאנשים יש נטייה להאחז בסממנים חיצוניים וזה מה שמחזק אותם. אז מותר גם להם.
אני עולה פעם בשנה לאזכרה.
רואה את כל המשפחה המורחבת מייבבת כאילו הפעילו אותם בכפתור במיוחד לכבוד המעמד.
משום מה אני תמיד מוצאת עצמי עומדת בצד שותפה לשיחה קולחת ומצחיקה עם אחת מבנות הדוד שלי. לרוב אנחנו צוחקות על כמה שזה היה מצחיק את אמא שלי אם היתה רואה את כולנו שם.
יש לי תחושה שאמא שלי נמצאת איתי בהוויה. ביום יום. יש דברים אחרים שמפעילים לי את מנגנון הבכי. וזו ממש לא המצבה שלה. עד היום, לאחר עשר שנים, מדהימה אותי העובדה שהשם היםה שלה חקוק שם באבן. אבל זה לא עושה לי כלום.
הסיבות שלך לא ממש ברורות, גם את מה שהמשפחה שלך תגיד או לא תגיד לא ממש הבנתי, אבל זה ממש בסדר, את לא צריכה להסביר לנו ובטוח לא להם.
תגיעי. תעשי את שלך. ולכי.
אם תרצי לפרט אשמח לשמוע. מעבר לזה, תהיי חזקה, תנשמי ותעברי את זה. שנה היא פרק זמן ארןך, משום מה הוא מרגיש קצר מאוד במושגים של אזכרות.....

 

[אשבל1]

sapirs19 יקרה,

אז הנה האזכרה של אמא מתקרבת... ונשמע שאת פוחדת להרגיש...פוחדת לבכות... אולי תרצי לשתף מה את פוחדת שיקרה אם תרגישי? , אם תבכי...

אני יכולה לשער שאם תבכי תקבלי חיבוק מהאוהבים שיהיו לידך....

 

[sapirs19]

אני לא ארגיש אני לא אבכה זה הבעיה שלי .... ואני בטוחה בזה שאקבל חיבוק אבל אני לא אוכל לבכות גם אם ארצה בכוח

 

[אשבל1]

את כותבת "זה הבעיה שלי" , כלומר שהיית רוצה להרגיש ? או שהניתוק הזה מתאים לך בזמן הזה...?

 

[sapirs19]

אז זהו שאני לא יודעת אם הייתי רוצה להרגיש הייתי אומרת שאני קצת בורחת מזה כדי לא להתמודד עם זה אבל אני גם חושבת שהבריחה הזאת היא הדרך ההתמודדות שלי עם זה לזמן הזה ושאין בשבילי עוד דרך התמודדות כי אני יודעת שאם אני כן ארגיש כרגע אני יכולה לאבד את כל מה שיש לי שהשגתי זאת אומרת "לשבור" את החומות זה אומר לשבור אותי אולי ברגע שאני ארגיש אני לא אעמוד בזה ולא יהיה לי כוחות להתמודד עם שאר הדברים (כוחות שאני צריכה לבגרויות וכו ) אבל מצד שני אי אפשר לדעת לעולם כי כרגע אני לא אבחר בזה שאני לא אבחר בשבירת החומות שלי כל עוד אני בתיכון.

 

[אשבל1]

לא לאבד את השליטה?

נשמע שמצאת לך את הדרכים שלך איך לא להרגיש (או אולי לא להראות שאת מרגישה) , וכך את יכולה לשלוט במה שקורה איתך..תוכנית שנותנת לך ביטחון וכוח להמשיך ולהתמודד עם הקשיים, הכאבים, המבחנים, הדרישות של הסובבים...

 

[sapirs19]

בדיוק

 

[אשבל1]

 

[mykal]

רוצה לומר לך, שאת אדירה,

חזקה ומיוחדת.
המודעות שלך מרשימה מאוד.
טוב שאת למדת לשים את הביקורת של המשפחה המורחבת
במקום המתאים לך, לא להעלב/לכעוס אלא להבין שזה הם
ולא מתאים לך.

מכבדת אותך על היכולות שלך,
חזקי ואמצי, והצליחי בכל מה שאת עושה.

 

[האמא הסורגת]

שבת שלום לכולם לגבי מצבת האבן

מאחר וזמן רב עבר מאז אימי המנוחה נפטרה , האבן אינה מדברת אלי אני מרגישה את אמי קרובה אלי בעת משבר ובעת שמחה , זה כאילו שהיא עומדת ומנחה אותי מה לעשות לא משנה איך ארגיש כי היא תמיד בליבי ולא האבן המונחת מעליה מדברת אלי, האבן היא קרה ואין בה תחושה של חמימות אלא הרגשה של ניכור שהנה זה מה שמבדיל בינינו ואכן זה כך לא פעם שאני באה לקבר ורק ואני מבין אחי יכולה לגשת לקבר , היות ואחי הם כוהנים הר המצבה המונחת שם שנים לא נתנה לי את ההרגשה שהיא מעניקה לי איזה כוחות כמובן שבאים מתוך כבוד לאלה שבאים לכבד את כבודה של אמי אלה שטורחים ובאים לשמוע את אל מלא רחמים, אבל ליבי מלא בזכרונות , והנה מצאתי את עצמי מספרת לה על מיני דברים וכמו היום למשל דיברתי בליבי והזכרתי לה שלפני שנים רבות לפני כ - 65 קיבלה צירי לידה לאחר הפגזה של רמת דוד , ובעיצומו של מצב בטחוני כשלא היה שום אמצעי תחבורה אחר , היה הניידת של המשטרה הבריטית , שהוזעקה לבית אמי על מנת להוביל אותה לחדר הלידה בעפולה , והנה הגחתי קטנה במשקל ולא בזמני הנכון , ואמי שהיתה כבר אמא לשתיים קודמים לפני שני אחי הגדולים , אמרה שהחליטה ללדת אותי למרות שהמצב הבטחוני היה קשה ואבי היה חיל ואילו אחי היו קטנים מאד בגיל , ואילו אמי המנוחה נתנה לי את החיים ואותם קיבלתי במתנה האם יש ספק בכך שלולא החלטתה הייתי קיימת קרוב לוודאי שלא , אמי היתה לי ועדיין היא סמל לחינוך הנכון ושבכל תקופה חושבים שהנה הכל משתנה אצל אמי לא השתנה שום דבר היא קיבלה אותי באהבה רבה וגם אני קיבלתי אותה וזוכרת אותה באהבה רבה וכל צערי שהנה מחר אני חוגגת את יום ההולדת הש65 ללא אימי כבר שנים רבות אבל זה לא מפריע לי לספר לה את כל הקורות איתי כי זה הרי בליבי חקוק יותר מכל אבן אחרת .

 

[אשבל1]

אמא סורגת יקרה

קודם כל ברכות ליום הולדתך

מאחלת לך הרבה בריאות, אושר , שלווה ונחת, מאוד התרגשתי לקרוא את סיפור לידתך עם הרקע שנתת על מצב המדינה באותם ימים, נשמע שבאימך הייתה המון אהבה ונתינה וכל זה נצור אצלך בזכרונות , ובימים מיוחדים כמו יום הולדת את יכולה בעזרתם לחוש את אימך.. ליצור איתה את הקשר המיוחד שביניכן וזה כל כך יפה...מאחלת לך יום מקסים

 

[האמא הסורגת]

תודה רבה