לחץ לחזור ....

[felka]

לחץ לחזור ....

כמה מכם עדיין סובלים מלחץ שסביבה מפעילה כלפיכם לחזור לX ואיך אתם מתמודדים עם זה? האם יש לכם פחד לשרוף גשר עם X על ידי קשר חדש ולמעשה להשאר בלי "אופציה" בכלל. האם אתם מקשרים בין אי וודעות בחיים ופרידה מX. למשל אמא שלי חשבה שנחזור עד שנודע לה שלXית יש חבר ... היא כזאת תמימה. הסברתי לה מזמן, שעזבתי אותה לא בגלל חבר אלה בגלל שוני מאוד גדול בינינו, אבל היא לא הקשיבה.

 

[רק שיר]

לא לחץ אך

הוריי עוד איכשהו באמצע התהליך חשבו שזו סתם קפריזה שלי ויעבור לי עד שהבינו את הנחישות שלי עד תם. היו דברים לא פשוטים ביננו. אילו הייתי אומרת לו נבטל הכל ונחזור הוא היה חוזר אלי.

 

[felka]

מעניין אם יש פה בן אדם אחד ש....

שני בני זוג לא רוצים לחזור בכלל.... חברי עם יד על הלב בבקשה (בכל ניקודת זמן מרגע הפרידה) אני יכול להגיד שXית שלי הייתה חוזרת אלי עכשיו וגם אני הייתי חוזר אליה לפני 8 חודשים רק שהבנתי מה אני רוצה ושאני לא רצוי.......

 

[והלאה וכאן]

אצלנו

די קרוב לפרידה היה ברור שאין מקום לחזור. לשנינו.

 

[רומנteaת]

אני אומרת לך, בוודאות,

שלא אני ולא הגרוש שלי אפילו מהרהרים באופציה של לחזור אחד לשני. כל כך חיכינו לרגע שזה יהיה סופי ומוחלט, רק רצינו להיפטר מהעונש ההדדי הזה. אני יודעת שזה נשמע אכזרי, אבל יש מקרים שזה לא רק שהאהבה נגמרת, או שיש חוסר התאמה. יש מקרים שעושים כל כך הרבה רע אחד לשני, והמרחק והבדידות הופכים לזרות אחת גדולה. אם אני אפגוש אותו היום במקרה ברחוב או משהו, אני אפילו לא אביט עליו כדי להגיד שלום.

 

[Rtitan]

../images/Emo10.gif ../images/Emo201.gif

עד כדי כך...

 

[רומנteaת]

כן, אבל

למה הפרצוף העצוב..? לא היתה שם איזו אהבה גדולה שהלכה לאיבוד. פשוט שני אנשים שכנראה מלכתחילה לא היו אמורים להצטלב. הכל היה טעות אחת גדולה, ומטעויות לומדים. אני לא עצובה, ואל תהיה עצוב גם אתה, יקירי.

 

[Bubble Girl 27]

צלנו שנינו לא רוצים

בהתחלה הוא רצה לחזור... אח"כ הבין שאין טעם והיום גם הוא לא רוצה...תודה לאל

 

[והלאה וכאן]

אצלנו ההלם של רוב הסביבה היה מאוד גדול

בהתחלה שמעתי המון אמירות (בעיקר מאימא שלי). החל ב"את הורסת את החיים של הילדים שלך" (אני? הורסת? אני מצילה את החיים שלי ושלהם מחיים ארוכים מלאי טינה בבית), "איזה זכרונות יהיו לליאור (הצעיר) ממשפחה?" (זכרונות מהמשפחה של אימא-אייל-ליאור, זכרונות מהמשפחה המורחבת. ממילא הם לא ראו כמעט את אבא שלהם באופציות משפחתיות) ועד "אולי תחזרו?" (

אין תגובה). אני מבינה את ההלם שהם היו בו. אני גרה צמוד אליהם. הם מעולם לא שמעו מהבית שלי מריבות או ויכוחים. הם מעולם לא שמעו ממני תלונות על המצב (מכיון שגרנו כל כך קרוב, היה לי מאוד חשוב לא לשתף אותם ברגשות שלי לגבי האיש, כדי לא ליצור לו מצבים מביכים מולם). החינוך שההורים שלי קיבלו היה למשר את המשפחה בכל מחיר (טוב.. כמעט). ברור לי מאיפה באו האמירות האלה. ברור לי שהן לא היו ממקום של רצון להחליש אותי. יחד עם זאת - חתכתי מאוד מהר. אמרתי שאם אין לה(ם) משהו בונה להגיד - עדיף שלא יגידו. במקביל, כן שיתפתי אותם בקטנה בכל מני מקרים כאלה ואחרים, שהראו גם את הצד הפחות מוצלח של החתן שלהם. אני מבינה את המקום שבו אימא שלך נמצאת, אבל אולי שווה לקחת אותה לשיחה של הבהרה, שהאמירות האלה מיותרות ולא מחזקות, ולא מובילות לשום מקום. (מה גם שברור שעכשיו טוב לך יותר).

 

[שדין]

זאת שאלה לפרודים לא לגרושים דעתי

לא חוזר בשום מחיר (גרוש שנה) רק עכשיו התחלתי את חיי בגיל 31 למה לחזור לרע (לשני הצדדים) אני גרוש עני אך מאושר (לא הכל רציני לא עד כדיי כך עני)

 

[felka]

בפורום הזה כל אחד עונה איפה שהוא רוצה

יש הרבה דוגמאות של גרושים שחוזרים י

 

[שוב מתחילה מחדש]

האחיות שלי תמכו בי

מהרגע הראשון שהודעתי שאני רוצה להתגרש. הן ידעו שאני עושה את הצעד הנכון. כשהודעתי לגרוש שלי שאני רוצה להתגרש סגרתי את הדלת מאחורי. גם כיום כשחמותי לשעבר מספרת לי כמה שהוא השתנה, אין לי אפילו לא דגדוג קל שבקלים לחזור אליו. להורים שלי קשה. שמתי להם מראה מול העיניים לזוגיות שלהם. אמא שלי מפרגנת כמיטב יכולתה. אני לא משתפת אותה בקשרים שיש לי, אבל היא מקבלת דיווחים שוטפים מהאחיות שלי (שמפרגנות לי עד השמיים) והן דואגות ליחסי הציבור

את אבא שלי אמא שלי והאחיות שלי ממדרים כי קשה לו מאוד. אבל אני מכירה את אבא שלי טוב ויודעת שהוא יותר מכולם רוצה שאני אהיה מאושרת וברגע שהוא יבין שטוב לי הוא יהיה מאושר ורגוע. מהצד של הגרוש שלי יש התכחשות טוטאלית למצב (לדעתי עד היום חמי לשעבר לא יודע שאנחנו גרושים

). הם עושים כמיטב יכולתם כדי להחזיר אותי אל הגרוש וזה כבר עבר את גבול הפתאטיות. אני לא בטוחה שהם עושים את זה כי הם חושבים שאני מציאה כזו גדולה (ואני בהחלט מציאה

) אני חושבת שהם יודעים שיהיה קשה לו למצוא פראיירית כמו שהייתי במערכת היחסים

את הדלת סגרתי לפני 10 חודשים. את המפתח זרקתי רחוק ואין שום סיבה בעולם שאני אלך לחפש אחריו.

 

[א פרסקי]

עכשיו אין לחץ

אבל בהתחלה עד לפני שהכל היה סופי אבא של ה Xית רצה שנחזור וגם ההורים שלי חשבו שזאת קפריזה אני עד חודש אחרי הפירוד היתי מוכן לחזור לאחר מכן התחלתי להבין ולעכל את המצב לבדוק מה היה טוב ומה דרש שינוי והבנתי שלא חוזר אליה יותר תם פרק ונגמר דלת אחת נסגרת ואחרת נפתחת

 

[Rtitan]

felka, זו אחת הנקודות שלעולם לא תיסגר באמת...

אצל שני הצדדים - גם אצל יוזם הפרידה, וגם אצל הצד השני. תמיד, לעולם, בעיקר אם יש ילדים - מדי פעם יצוץ לו שדון קטן שישאל "רגע... למה לא?..." כבר כתבתי מה היה הרקע לפרידה שלי מה-X-ית שלי בעבר, אבל רק בקיצור: היה לה רומן של שנה ו-8 חודשים, הרומן התגלה והם תכננו להפרד כל אחד מבני זוגו ולהתחתן... אנחנו נפרדנו באמת, וכל תחנוני (ואינני מעדן כלום - ממש התחננתי שהיא תחשוב עוד פעם...) נפלו על אזניים ערלות. המאהב שלה, עזב את ביתו ל-4 חודשים אבל חזר לשם... ה-Xית שלי המתינה לו... ואני, אני עוד המתנתי לה יותר משנה שתשנה את דעתה. כמעט שנה לאחר מכן, נסענו לטיול - ה-Xית שלי, הילדים ואני, והאמת? הייתי משוכנע שאנחנו חוזרים. הייתי מאושר עד למבואות גן העדן - אהבתי אותה מאד. הטיול היה נפלא, הכימיה היתה נהדרת ו... היתה הרגשה שזהו - המשבר בדרך לפתרון

. שבוע לאחר מכן, היא הפכה להיות קרה כמו קרח

. ולא הבנתי...

, והיחס הזה המשיך... ולא הבנתי...

לאחר כמה שבועות איכשהו, הבנתי שהמאהב שלה עשה סימנים של "אוטוטו אני חוזר אלייך..." ואז הבנתי שאני בעצם מריונטה לגחמותיו. הכנסתי חוטר לוורידים, ובניתוח לב פתוח הוצאתי אותה מתוכי. גירדתי כל דופן של תא, צרבתי כל תא עצב במוחי שאי פעם רצה אותה והזעתי אותה החוצה כמו חומצה. אין לי מילים מספיקות לתאר את הכאב שהיה שם - אבל אני מעריך שאינני היחידי בעולם שעבר את זה. לאחר שנתיים, מאז אותה תקופה... היא שאלה אם ארצה שננסה לחזור. רגלי כשלו, התיישבתי כאן על המדרגות בביתי ולא יכולתי לקום במשך שעה ארוכה. לא כי רציתי אותה - אלא כי הייתי מבולבל כמו שמעולם לא הייתי. מאז, היא שאלה עוד כמה פעמים, אבל למרות שאני עדיין מאד מעריך אותה, היא חברה מאד טובה שלי, היא עזרה לי לא מעט בשעות קשות ויש לה נקודה מיוחדת שלה בתוכי - אבל לא ארצה לשוב אליה. הכאב היה גדול מדי, והשער אל הלב שלי נסגר בפניה לתמיד. חברים שואלים - אולי... מנסים לרמוז שזה יכול להצליח מאד... אבל לא - בכל פעם שאני רק מהרהר בזה - ואחרי כל "שיחת מוטיבציה" כזו עם מישהו אני תוהה בנקוטדה הזו), התמונה שדימיינתי אותה עם מאהבה (מעולם לא ראיתי אותם במציאות יחד - אבל הדימיון - הוא יודע לעשות מטעמים...) חוזרת ושורפת את הלב מחדש. זה אבוד - זה מת ואינני רואה טעם להחיות את זה. לעולם האמון לא יחזור להיות תמים כפי שהיה כשענדתי לה את הטבעת, ביום שני, 6.8.90... בדיוק היום, בשעה הזו לפני 17 שנה...

 

[והלאה וכאן]

../images/Emo24.gif

(לא מסכימה איתך לגבי השדון. אצלי הוא מעולם לא היה. הילדים שלי רק הרוויחו מהגירושים האלה).

 

[אילניתתתת]

ליבי איתך

ליבי איתך איש מדיע לך משהי טובה יותר שתדע להעריך ולאהוב את מה שאתה ויש בך המון לתת אני בטוחה שהרבה נשים היו רותות גבר כמוך לצידן אני מאמינה גם שתמצא את הבחורה שתאהב ותדע להעריך באמת

 

[רק שיר]

צמרמורת

עברה בי כשקאתי אותך וביחוד בשל הגילוי החושפני ככ הזה.. אני מאד מעריכה את הכנות הזו שלך. נשמע שכאב לך לא מעט,

 

[מיצה נבים]

../images/Emo201.gifכ"כ עצוב וכואב לקרוא את מה שכתבת../images/Emo24.gif

פשוט כואב וצורב.

 

[felka]

ידידי אם כל מה שמפריע לך זה כאב

שחביתה נראה לי שכדי שתשקול לחזור. אנשים נשארים בלי רגלים וידיים וממשיכים לחיות. אני חו"ח לא ממעיט בכאב שלך אבל את הכאב אפשר לעבור.... אם אנחנו מסוגלים להפרד מאנשים יקרים אנחנו מסוגלים להפרד גם מכאב שגרמו לנו אנשים יקרים.... דעה אישית....

 

[Rtitan]

הכאב הוא קטן...

לעומת אובדן האמון - זו הסיבה שלעולם לא נחזור. מרגע שאבד האמון במערכת זוגית - הבסיס החשוב ביותר נשמט ממנה ואין לה שוםסיכוי שבעולם.