לחץ חלקי של חמצן - לצוללי ניטרוקס
בדיון בנושא אחר (מחשבים) עלה הנושא של לחץ חלקי של חמצן והגדרתו במחשב. גם בצ´ט אתמול עלה הנושא, ונדמה לי שישנה איזו שהיא אי הבנה בסיסית בנושא הזה. כדי לנסות להאיר משהו, חשבתי להזכיר את ההסטוריה על קצה המזלג. באחד השלבים הראשונים של בנית הציוד לנשימה מתחת למים, ניסה ז´ק קוסטו לצלול עם חמצן (במקום אויר דחוס). הוא מתאר בספרו כיצד ירד עמוק יותר ויותר, ולפתע איבד את ההכרה. למזלו, היה איתו עוד צולל שהעלה אותו לפני המים. מה שחווה קוסטו היה הרעלת חמצן. בשלבים מאוחרים יותר נבדק הנושא, בעיקר עבור צוללים צבאיים שצללו עם מערכות סגורות בחמצן, ונמצא שמעבר ללחץ חלקי מסוים (אז ההגדרה היתה 2.0) של חמצן בתערובת הננשמת, יש סיכוי גבוה ללקות בהרעלת חמצן הגורמת לעוית, אבדן הכרה, ומוות כתוצאה מטביעה (העוית גורמת לוסת להיפלט מהפה). כתוצאה מכך הוגבלו הצלילות בחמצן נקי לעומק שבו הלחץ החלקי של החמצן לא מגיע לערך הקריטי הזה (בערך בין 9 ל10 מטר). כאשר צוללי אויר דחוס ניסו לצלול עמוק מאד, גם הם הגיעו (אם נשארו בהכרה למרות הנרקוזה החריפה הנגרמת כתוצאה מהלחץ החלקי הגבוה של החנקן) לעומקים (מעל 90 מטר) המסוכנים מבחינת רמת החמצן. חלק גדול ממקרי המוות של צוללי אויר בעומק רב, נגרמו כתוצאה מהרעלת חמצן. התחום נחקר באופן יסודי והחוקרים מצאו כי הסיכוי ללקות בהרעלת חמצן מהסוג הזה (CNS O2 TOX - וחשוב לציין זאת רק משום שגילו עוד סוג שעליו לא אתעכב כאן) גדל, גם בלחץ חלקי קטן יותר, ככל שזמן החשיפה באותו עומק גדל. לצוללים מסחריים ואחרים, הצוללים עם אספקת שטח או רברידרים, ויכולים לשהות הרבה זמן בעומק, נבנו טבלאות המגדירות כמה זמן מותר לשהות בחשיפה אחת - בלחץ חלקי מסוים של חמצן, מבלי להסתכן בהרעלה. כצוללים ספורטיבים, הלחץ החלקי של החמצן, שנקבע כבטוח, היה 1.8, ושונה בשלב מאוחר יותר ל 1.6 ולאחר זמן חלק מההתאחדויות הורידו אותו ל 1.4 בצלילה ו 1.6 בחניות ובמנוחה. כל עוד צוללים ספורטיביים צללו באויר דחוס, הנושא של הרעלת חמצן היה תיאורטי מכיון שהעומק הרלוונטי היה הרבה מעבר לגבולות הצלילה הספורטיבית. ברגע שהניטרוקס הוכנס לצלילה הספורטיבית, התקרב פתאום הרף המסוכן אל הצולל. ממצב שבו לחץ חלקי של 1.6 היה בעומק של בערך 70 מטר באויר דחוס (שהוא עומק ששום צולל ספורטיבי שפוי לא צולל באויר דחוס) עברנו למצב שבו לפני שהצולל מגיע לעומק של 35 מטר, בתערובת של 36%, הלחץ החלקי של החמצן עובר את 1.6. ההתלבטות בקביעת גבול הלחץ החלקי של החמצן נובעת מהדילמה הבאה: מצד אחד, ככל שמעלים את אחוז החמצן בתערובת, מורידים את אחוז החנקן בתערובת, ומקטינים את הסיכוי ללקות במחלת הדקומפרסיה (הנובעת בסופו של דבר מהחנקן שבתערובת הננשמת) ולפי חלק מהמומחים, מקטינה גם את הסיכוי ללקות בשכרון מעמקים (יש הטוענים שזה לא מדויק ולא אכנס לזה כאן). מצד שני, ככל שמעלים את אחוז החמצן, בצלילות עמוקות, מתקרבים לגבול הרעלת החמצן, שהוא אינו קבוע ומשתנה בין צולל לצולל, ובין צלילות שונות אצל אותו צולל. כל מה שאני רוצה להזכיר לאלו הנוטים להעלות את הלחץ החלקי של החמצן, הנוח להם, כדי להקטין את הסיכוי לדקומפרסיה ולשכרון מעמקים הוא: נפגע שכרון מעמקים, יכול עדיין, בעזרת בן זוג קצת יותר צלול, או כאשר הוא מתחיל להרגיש בהשפעה להגיב נכון, להגיע אל פני המים. נפגע דקומפרסיה יכול להיות מפונה לתא לחץ ולהבריא (לפחות חלקית) מהסימפטומים. נפגע הרעלת חמצן יאבד את ההכרה, הוסת ייפלט מפיו, ויש סיכוי גבוה מאד שהוא ימות בטביעה. כאשר אני אישית שוקל את שתי האפשרויות, אני מעדיף להוריד את הלחץ החלקי של החמצן, לערכים שמרניים יותר. הבחירה בידיו של כל אחד מכם. בחרו בתבונה.
בדיון בנושא אחר (מחשבים) עלה הנושא של לחץ חלקי של חמצן והגדרתו במחשב. גם בצ´ט אתמול עלה הנושא, ונדמה לי שישנה איזו שהיא אי הבנה בסיסית בנושא הזה. כדי לנסות להאיר משהו, חשבתי להזכיר את ההסטוריה על קצה המזלג. באחד השלבים הראשונים של בנית הציוד לנשימה מתחת למים, ניסה ז´ק קוסטו לצלול עם חמצן (במקום אויר דחוס). הוא מתאר בספרו כיצד ירד עמוק יותר ויותר, ולפתע איבד את ההכרה. למזלו, היה איתו עוד צולל שהעלה אותו לפני המים. מה שחווה קוסטו היה הרעלת חמצן. בשלבים מאוחרים יותר נבדק הנושא, בעיקר עבור צוללים צבאיים שצללו עם מערכות סגורות בחמצן, ונמצא שמעבר ללחץ חלקי מסוים (אז ההגדרה היתה 2.0) של חמצן בתערובת הננשמת, יש סיכוי גבוה ללקות בהרעלת חמצן הגורמת לעוית, אבדן הכרה, ומוות כתוצאה מטביעה (העוית גורמת לוסת להיפלט מהפה). כתוצאה מכך הוגבלו הצלילות בחמצן נקי לעומק שבו הלחץ החלקי של החמצן לא מגיע לערך הקריטי הזה (בערך בין 9 ל10 מטר). כאשר צוללי אויר דחוס ניסו לצלול עמוק מאד, גם הם הגיעו (אם נשארו בהכרה למרות הנרקוזה החריפה הנגרמת כתוצאה מהלחץ החלקי הגבוה של החנקן) לעומקים (מעל 90 מטר) המסוכנים מבחינת רמת החמצן. חלק גדול ממקרי המוות של צוללי אויר בעומק רב, נגרמו כתוצאה מהרעלת חמצן. התחום נחקר באופן יסודי והחוקרים מצאו כי הסיכוי ללקות בהרעלת חמצן מהסוג הזה (CNS O2 TOX - וחשוב לציין זאת רק משום שגילו עוד סוג שעליו לא אתעכב כאן) גדל, גם בלחץ חלקי קטן יותר, ככל שזמן החשיפה באותו עומק גדל. לצוללים מסחריים ואחרים, הצוללים עם אספקת שטח או רברידרים, ויכולים לשהות הרבה זמן בעומק, נבנו טבלאות המגדירות כמה זמן מותר לשהות בחשיפה אחת - בלחץ חלקי מסוים של חמצן, מבלי להסתכן בהרעלה. כצוללים ספורטיבים, הלחץ החלקי של החמצן, שנקבע כבטוח, היה 1.8, ושונה בשלב מאוחר יותר ל 1.6 ולאחר זמן חלק מההתאחדויות הורידו אותו ל 1.4 בצלילה ו 1.6 בחניות ובמנוחה. כל עוד צוללים ספורטיביים צללו באויר דחוס, הנושא של הרעלת חמצן היה תיאורטי מכיון שהעומק הרלוונטי היה הרבה מעבר לגבולות הצלילה הספורטיבית. ברגע שהניטרוקס הוכנס לצלילה הספורטיבית, התקרב פתאום הרף המסוכן אל הצולל. ממצב שבו לחץ חלקי של 1.6 היה בעומק של בערך 70 מטר באויר דחוס (שהוא עומק ששום צולל ספורטיבי שפוי לא צולל באויר דחוס) עברנו למצב שבו לפני שהצולל מגיע לעומק של 35 מטר, בתערובת של 36%, הלחץ החלקי של החמצן עובר את 1.6. ההתלבטות בקביעת גבול הלחץ החלקי של החמצן נובעת מהדילמה הבאה: מצד אחד, ככל שמעלים את אחוז החמצן בתערובת, מורידים את אחוז החנקן בתערובת, ומקטינים את הסיכוי ללקות במחלת הדקומפרסיה (הנובעת בסופו של דבר מהחנקן שבתערובת הננשמת) ולפי חלק מהמומחים, מקטינה גם את הסיכוי ללקות בשכרון מעמקים (יש הטוענים שזה לא מדויק ולא אכנס לזה כאן). מצד שני, ככל שמעלים את אחוז החמצן, בצלילות עמוקות, מתקרבים לגבול הרעלת החמצן, שהוא אינו קבוע ומשתנה בין צולל לצולל, ובין צלילות שונות אצל אותו צולל. כל מה שאני רוצה להזכיר לאלו הנוטים להעלות את הלחץ החלקי של החמצן, הנוח להם, כדי להקטין את הסיכוי לדקומפרסיה ולשכרון מעמקים הוא: נפגע שכרון מעמקים, יכול עדיין, בעזרת בן זוג קצת יותר צלול, או כאשר הוא מתחיל להרגיש בהשפעה להגיב נכון, להגיע אל פני המים. נפגע דקומפרסיה יכול להיות מפונה לתא לחץ ולהבריא (לפחות חלקית) מהסימפטומים. נפגע הרעלת חמצן יאבד את ההכרה, הוסת ייפלט מפיו, ויש סיכוי גבוה מאד שהוא ימות בטביעה. כאשר אני אישית שוקל את שתי האפשרויות, אני מעדיף להוריד את הלחץ החלקי של החמצן, לערכים שמרניים יותר. הבחירה בידיו של כל אחד מכם. בחרו בתבונה.
