לחפש קדושה
"הקדוש הוא מי שמתפקד כביוב אנושי וכך מאפשר חופש לאחרים, משחרר את הצחוק, צחוק שגובר ככל שישנם יותר קדושים" (ז'אק לאקאן) לחפש קדושה *********** מי העז לחפש קדושה ? מי זה העז פנים לקדושה ? מי עושה פנים לקדושה ? והמצווה מצווה: קדושים תהיו כי קדוש אני ! זה גם אתה ידידי קדוש תהיה, וגם את ידידתי קדושה תהיי, וזה גם אני... להיות קדוש? צחוק ! צחק. צחקה. צחקתי... לצחוק זה קדוש. לבכות זה קדוש. לאכול זה קדוש. לתנות אהבה זה קדוש. כי אין מקום פנוי ממנו. בחוץ זה קדוש ובפנים זה קדוש... ולא כמו שחשבתי: שכמה שיותר בפנים יש יותר קדושה... כמה קדושה יש כאן, וכמה שם ? קדושה כבדה עומדת ממש לא זזה אין תנועה לא מַשָׁה מכאן כמו אבן בקיר כמו שורש בעץ. כמה קשה ומגבילה וכמה רכה וענוגה ומפתה ? קשה ומגבילה בחוקיה ומשפטיה (גלוי עריות, מאכלות אסורים, טומאה וטהרה). ורכה וענוגה כי רק הקדוּשה יכולה לפתות את הקדֵשה (= הזונה) להפוך לקדוֹשה... אין כמו ערגה לקדוּשה היכולה להפוך לב עבריין ... ואין כמו קדושה יכולה למלא משמעות נפש חסרת-משמעות. גודשת בְּרָכּוּת את "גבולות הערגה" (כשם ספר השירים הנהדר של דוד רוקח), כילד הבא מאהבה... כספר הטוב שבתוכו אתה מוצא את עצמך... כמאכל בניחוח מטבחה של אמא הזכורה לטוב... כספר תורה שכתב איש חסוך ילדים למען ייזכר שמו באהבה. הקדוּשה שבכל ההשתדלויות האנושיות: בהשתדלות האוהב לאהוב, בהשתדלות העוזר לעזור, בהשתדלות המפרנס לפרנס, העובד לעבוד, הלומד ללמוד, החוקר לחקור, המנגן לנגן, המצייר לצייר והרוקד לרקוד... בהשתדלותו של עושה הרע להיטיב את דרכו, בהשתדלותו של הנגמל להיגמל מהתמכרותו, בהשתדלותו של הגנב להחזיר בחזרה את גנבתו, ובהשתדלותה של הזונה לספק את הנזקקים אליה... הפתיחות לקדושת הדברים כשלעצמם (לפריחת הפרחים, לתכלת השמיים, לשקיעת השמש מול הים...) - והגילוי של קדושת הדברים על סיבותיהם, על תוצאותיהם ועל תכליותיהם (לפני ואחרי פריחת הפרחים כשלעצמן: בהרכב הזרעים, בסוג הדשן, בצורת ההשקיה,בטיב הפירות, במחירן בשוק, בחישוב הכדאיות הכלכלית...וכד') - הפתיחות והגילוי של קדושת הדברים: בדברים כשלעצמם ובדברים בהשתלשלותם המסובכת, היא – (דרך כל כך מסובכת וכל כך פשוטה): בקבלתם בברכה. פרי מגדים
"הקדוש הוא מי שמתפקד כביוב אנושי וכך מאפשר חופש לאחרים, משחרר את הצחוק, צחוק שגובר ככל שישנם יותר קדושים" (ז'אק לאקאן) לחפש קדושה *********** מי העז לחפש קדושה ? מי זה העז פנים לקדושה ? מי עושה פנים לקדושה ? והמצווה מצווה: קדושים תהיו כי קדוש אני ! זה גם אתה ידידי קדוש תהיה, וגם את ידידתי קדושה תהיי, וזה גם אני... להיות קדוש? צחוק ! צחק. צחקה. צחקתי... לצחוק זה קדוש. לבכות זה קדוש. לאכול זה קדוש. לתנות אהבה זה קדוש. כי אין מקום פנוי ממנו. בחוץ זה קדוש ובפנים זה קדוש... ולא כמו שחשבתי: שכמה שיותר בפנים יש יותר קדושה... כמה קדושה יש כאן, וכמה שם ? קדושה כבדה עומדת ממש לא זזה אין תנועה לא מַשָׁה מכאן כמו אבן בקיר כמו שורש בעץ. כמה קשה ומגבילה וכמה רכה וענוגה ומפתה ? קשה ומגבילה בחוקיה ומשפטיה (גלוי עריות, מאכלות אסורים, טומאה וטהרה). ורכה וענוגה כי רק הקדוּשה יכולה לפתות את הקדֵשה (= הזונה) להפוך לקדוֹשה... אין כמו ערגה לקדוּשה היכולה להפוך לב עבריין ... ואין כמו קדושה יכולה למלא משמעות נפש חסרת-משמעות. גודשת בְּרָכּוּת את "גבולות הערגה" (כשם ספר השירים הנהדר של דוד רוקח), כילד הבא מאהבה... כספר הטוב שבתוכו אתה מוצא את עצמך... כמאכל בניחוח מטבחה של אמא הזכורה לטוב... כספר תורה שכתב איש חסוך ילדים למען ייזכר שמו באהבה. הקדוּשה שבכל ההשתדלויות האנושיות: בהשתדלות האוהב לאהוב, בהשתדלות העוזר לעזור, בהשתדלות המפרנס לפרנס, העובד לעבוד, הלומד ללמוד, החוקר לחקור, המנגן לנגן, המצייר לצייר והרוקד לרקוד... בהשתדלותו של עושה הרע להיטיב את דרכו, בהשתדלותו של הנגמל להיגמל מהתמכרותו, בהשתדלותו של הגנב להחזיר בחזרה את גנבתו, ובהשתדלותה של הזונה לספק את הנזקקים אליה... הפתיחות לקדושת הדברים כשלעצמם (לפריחת הפרחים, לתכלת השמיים, לשקיעת השמש מול הים...) - והגילוי של קדושת הדברים על סיבותיהם, על תוצאותיהם ועל תכליותיהם (לפני ואחרי פריחת הפרחים כשלעצמן: בהרכב הזרעים, בסוג הדשן, בצורת ההשקיה,בטיב הפירות, במחירן בשוק, בחישוב הכדאיות הכלכלית...וכד') - הפתיחות והגילוי של קדושת הדברים: בדברים כשלעצמם ובדברים בהשתלשלותם המסובכת, היא – (דרך כל כך מסובכת וכל כך פשוטה): בקבלתם בברכה. פרי מגדים
