לחיות עם הכאב

[נטשה אוהבת]

לחיות עם הכאב

לחיות עם הכאב, ולא לחיות את הכאב. נכון גם לגבי פחד- לחיות עם הפחד ולא את הפחד ושאר קשיים ומגבלות. אז אוקיי, החיים הם לא מה שהבטיחו לי (דודו טופז אמר זאת לפניי)....אבל מי אמר שהדברים צריכים לבוא בקלות? עם הקשיים ועם הפחדים נעשה ככה וככה וככה...וניצור לנו חיים מלאים...אז זה לא בא בקלות...אז מה? העיקר שזה יבוא, העיקר שזה יגיע...מה שזה לא יהיה (כל אחד יודע לגבי עצמו).

 

[נטשה אוהבת]

לוחמים של החיים

כי כולנו לוחמים של החיים... והייתי רוצה לומר אחרת, אבל נסיוני הראה לי שהחיים הם מלחמה... החיים הם מאבק- כמעט על כל דבר.

 

[L i z a r d]

בדיוק...

הפחד יכול להשאר קיים, אבל זה לא מה שישלוט במעשים שלנו... ניסוח מדיוק.

 

[wisdom16]

אכן...

נטשה, את החלטת להתמודד כעת, לקום על הרגליים ולהילחם. מעשה נהדר

יש כמה דברים שאת צריכה לזכור. באומרך "אבל מי אמר שהדברים צריכים לבוא בקלות?"-אני אומרת שהם צריכים לבוא בקלות. כן כן, מאז שעשיתי כמה שינויים מהותיים בחשיבה שלי הכל בא לי בקלות. זאת משום ששמתי את הפחד במקום זניח ואני לא נותנת לו חשיבות. ברגע שאת מזהה את הפחד(-הוא זה שאומר לך כמה שהכל יהיה קשה ומסובך ומנסה לתקוע אותך במקום) את יכולה לחשוב ביתר צלילות ולהחליט החלטות בלי להיות משועבדת לו-רק ככה את תקבלי את מה שאת רוצה בחיים ותיבני לך את החיים שלך לפני הסדרים שלך. בקרוב אכתוב על סדרים בפורום. "העיקר שזה יגיע"-זה יגיע יותר מהר אם תבחני את יעילות התגובות שלך שוב. כוונתי שתראי מה גורם לך להיפגע\לכעוס ותבדקי למה. תשאלי את עצמך אם את יכולה להגיב ביותר יעילות, כלומר בלי להיפגע, או לכעוס. זהו לבינתיים, ארחיב בהמשך

בהצלחה

יפעת

 

[נטשה אוהבת]

וויסדום

אני לא מדברת על דברים הגורמים לי להפגע או לכעוס. אני מדברת על מציאות חיים בעייתית שמקשה עליי לפרוש כנפיים ולצאת לדרכי (אני מתכוונת למצב בבית). בקשר לכך שהדברים באים בקלות אם משנים את נקודת ההבטה על החיים אני מסכימה איתך...כתבתי על כך ב´לחיות בהרמוניה´ ´מטרה וזרימה- ניגוד אינטרסים?´ לפעמים הדברים זורמים כמו שצריך...פתאום הכל מסתדר, אולם יש תקופות שהכל נראה ´תקוע´ כאילו ישנן חסימות באויר..כן,כן, חסימות. מאחר ואני מאמינה באנרגיות אני חושבת שהסביבה שאני נמצאת בה חוסמת אותי מאוד ולכן אני אומרת שהדברים לא יבואו בקלות אך הם יבואו, וזו מעין נחמה...אם את רוצה תקראי לה של טיפשים.....

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif הכאב חשוב מאוד

הוא מזכיר לנו את החורים שלנו. חשוב מאוד לא לברוח ממנו. רצוי אפילו לאחוז בו חזק, אבל אל חזק מידי... אם הכאב נשמט אל תת המודע הוא משפיע משם על כל ההויה שלנו ולנו כבר אין שליטה על כך.

 

[wisdom16]

נכון

הכאב מזכיר לי את העבר שלי כי בעבר שלי יש המון כאב, הוא מזכיר לי איפה אני לא צריכה להיות, לאיזה מצב לא להגיע. צריך להיות מודעים לו.

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif יותר מזה

כשאני רק זוכר היכן "לא להיות" איני חופשי לנוע על פני כל מרחב האפשרויות. רק כשאני יכול להיות במצב ("אובייקטיבי") זה שוב אך ללא הכאב - אז נרפאתי. כמו זה שסובל מפחד גבהים ו"זוכר" לא לעלות למקומות גבוהים. זה לא פיתרון. מה שצריך הוא לעלות לגובה שאפשר(5 ס"מ?) ולבדוק את הפחד. ולהמשיך לעלות קצת... ולבחון שוב. המטרה היא לרפא את הפחד, לא לדעת איך להמנע ממנו באופן בצורה הטובה ביותר. כמו שהייקום פועל, הוא יחזיר אותנו שוב ושוב לנקודות הכואבות לנו - עד שנפסיק לכאוב. עד שנקבל את עצמנו באופן מלא. עצמנו - ולאו דווקא ה"חולשות" והגחמות שלנו...

 

[נטשה אוהבת]

חולשות

בדיוק התכוונתי לכתוב על כך והנה אינקה נתן לי מיקום מצוין! כל אחד מאיתנו נולד עם כשרונות ועם חולשות. כלומר- לכל אחד יש דברים שבאים לו בקלות ודברים שהוא יודע שקשים לו. זה כמובן משתנה מאדם לאדם, ומה שקל לי קשה לאחר וההיפך. כלומר- כל אחד מאיתנו צריך לדעת מהן הנקודות החלשות שלו. ולא להתחמק מהן! לא להיכנע לקשיים! להיפך- להתמודד איתם! בצורה כזו מגיעים לאיזון...תחשבו על אדם שמתאמן בחדר כושר רק על צידו הימיני, כי זה הצד החזק שלו....נראה לכם הגיוני? ראיתם פעם מישהו שמפתח רק את הצד החזק שלו? חוסר האיזון רק ילך ויגדל. יש לפתח גם את הצדדים החלשים על מנת לחזקם.

 

[wisdom16]

ברור../images/Emo13.gif את צודקת

יש דברים שהם יותר קשים לנו לבצע. צריך לבדוק למה קשה לנו לבצע אותם, מה עוצר אותנו ולשנות את זה. אבל זה לא כזה קשה...אם לוקחים בחשבון שזה מה שאנחנו צריכים לעשות ולכל בנאדם יש דברים כאלה שהוא צריך לשחרר.

 

[נטשה אוהבת]

האמת היא שזה גם לא ממש קל...

למרות שאני מודעת לדברים שקשה לי לבצעם, עדיין קשה לי לבצעם... הידיעה לא ממש מקלה עליי, חוץ מזה שאני חורקת שיניים ומכריחה את עצמי לעשות...כמובן אחרי שדחיתי ודחיתי אינספור פעמים... עם זאת אני מאמינה שככל שעושים יותר הדברים הופכים ליותר קלים. כלומר, בפעם הראשונה זה קשה אבל מתרגלים...

 

[wisdom16]

כשאמרתי היכן לא להיות התכוונתי...

לתפוס את עצמי ברגע שאני מגיעה למצב שאני מרגישה משהו שאני יודעת שהוא לא טוב בשבילי, לא מתאים לסדר שלי, ולתקן אותו, לבחון את המצב הזה מחדש. למשל פחד גבהים (אין לי אבל הכי קל להסביר..) אם היה לי פחד גבהים והייתי עושה את מה שאני עושה עכשיו על פחדים אחרים אז הייתי עושה את מה שאמרת, הייתי שואלת את עצמי גם למה אני מפחדת, האם הפחד לא עוצר אותי מלצעוד קדימה בדרך שלי.

 

[אינקה]

../images/Emo20.gif../images/Emo24.gif לשתיכן...../images/Emo13.gif

 

[רובין היחיד והמיוחד]

לי יש פחד גבהים......

אם אני עומד על צוק גבוה, אפילו אם הוא שטוח ויציב, אני מפחד לעמוד בקצה. אם אני אוצה לראות מה יש למטה אני שוכב על הרצפה ומציץ. אבל אני עדיין פוחד....... הגב פחדים. אתם מפחדים ליצור קשר אם אנשים שאתם ניפגשים איתם כל יום? (או שזה רק אני)....?!???!?

 

[רמי ד.]

כן גם אני. אבל הפחד הוא לא,

פחד מלהכיר אנשים, אלא פחד מהאפשרות שידחו אותנו. פחד שעשוי להיות קשור, לפחות אצלי, לנסיון כואב ואכזבה בילדות. באהבה רמי

 

[wisdom16]

בדיוק

אותו הפחד מביא אותנו להסתגר מצד אחד רוצים חברה מצד שני פוחדים להעז צריך להבין שהפחד שאנחנו משדרים הוא זה שגורם לנו להכיר אנשים שאחר כך יתנהגו כלפינו ככה, בדיוק כמו שאנחנו מפחדים שיקרה

 

[רובין היחיד והמיוחד]

אני מוכן לחתום.

שפחד מהסוג הזה נובעה רק מבעיות ילדות. אני פוחד מדברים שאני לא מבין... (ולך תבין יחסים בין אנושיים בלי ניסיון...) אני לא ממש פוחד שידחו אותי... אני פוחד.... אני בעצם פוחד מרכילות. במקום שאני לא מכיר אני יכול (בלי יותר מדי בעיות) למצוא אומץ לרוץ ערום ברחוב. אז: 1)להגיד לעצמי: שיחשבו מה שהם רוצים. 2)פשוט לעשות מה שאני רוצה ומרגיש. 3)לא לפחד להרגיש.... (סרה סרה?). 4)כל התשובות נכונות.

 

[vodopad]

כל התשובות נכונות..

גם לי יש פחד גבהים, ורק מלקרוא את ההודעה שלך אני מתחילה לדמיין שאני נמצאת על הצוק ומפחדת...

 

[wisdom16]

היה לי קצת פחד גבהים פעם...

אז התמודדתי איתו דרך זה שעשיתי סנפלינג יום אחד במערת קשת. נהניתי מכל רגע מבעית, מכל רגע שהייתי תלויה על חבל אחד בין שמיים לארץ מביטה אל הנוף, נפעמת...

בהתחלה חשבתי "אני הולכת לעשות את זה, אני אתגבר על הפחד" ולמרות זאת כשהייתי צריכה לעשות את הצעד וחצי למטה חשתי את הפחד במלוא העוצמה, אוחז בי ומשתק אותי. וכל רצוני היה לעלות בחזרה למעלה... טוב שיש מדריכים

הוא ניסה להרגיע אותי וזה לא כל כך הצליח אבל בסוף הסכמתי להמשיך לרדת כי הבנתי שאין דרך אחרת... לאט לאט נרגעתי וצחקתי על הפחד שלי, אך עדיין הייתי נפעמת כולי...

 

[רובין היחיד והמיוחד]

מי חושב....

שיש לו את האומץ ללכת על בול עץ בקוטר של 50 סמטימטר ובאורך של 3 מטר ובגובה של 5 מטר? אני הלכתי על 30, 3, 3.