לחיות את הרגע
יש כ"כ הרבה שיטות במשחק שאמורות לתת לשחקן כלים בהתמודדות עם עצמו והסביבה במהלך מחזה או חזרות. החל מתרגילי קונפליקט ויחסים, תרגילי חפצים, שיטות " לאבן " וסטניסלבסקי למינהם, כל אלה הם דרכים בכדי להביא את השחקן אל "האמת". בתיאטרון אין אמת אחת , כל אחד עובד על פי מה שנח לו ונראה לו. אבל כשחושבים על זה קצצת יותר לעומק מסתבר שאולי כן יש אמת אחת אבל אנחנו לא חושבים עליה בצורה פשוטה והגיונית. הדבר הכי חשוב לשחקן הוא מצד אחד לשחק ומצד שני להיות אמיתי, שהקהל שיושב באולם יראה בסופו של דבר סיטואציה אמיתית שיכולה גם לגעת בו. נשמע על פניו כפשוט אבל מסתבר שהסיטואציות הכי יומיומית הם הכי קשות למשחק ,כמו : אהבה, חרדה, כאב נפשי. סיטואציות שחלק מאתנו עוברים יום יום . לכן הדבר העיקרי על הבמה הוא לחיות את הרגע, לא זה לא פשוט כמו שזה נשמע אבל זה בהחלט בר ביצוע , עד כדי כך שאם הכל מתנהל כשורה בתוך "הרגע" של הסיטואציה, השורה שלך שלמדת על יבש בע"פ תצא ברגע הכי נכון ובצורה כי נכונה. בשביל לשחק דמות שרצחה את אימא שלה לא צריך ללכת ולהרוג את אימא שלך ,אבל אם כרגע בתוך החזרות או בתוך המחזה תעשה את המעשה או תדבר את הטקסט ותשייך את כל הדברים שקורים במחזה אליך אישית באותו רגע ותאמין שהכל קורה באמת ופעם ראשונה הרי שאתה משחק סיטואציה שבה היית מגיב באמת כמו שהיית מגיב בחיים. כמובן שלא כל תגובה שלך תתאים לדמות אותה אתה מגלם. לכן כל אלה מבינכם שמתעסקים בתיאטרון נסו לעשות תרגיל: שבו לבד עם עצמכם , בנוחות ובאווירה (חשוב שתהיו מרוכזים בעצמכם) ,נשמו עמוק ואז בקול רם או בלב תגידו כמה פעמים " אימא שלי מתה" אתם לא צריכים לעשות שום דבר אחר פשוט להאמין, לחיות את הרגע כאילו מישהו אחר ניגש אליכם ובישר לכם את הבשורה המרה. אם זה מצליח נסו לחרוט במחסן הרגשות שלכם מה הרגשתם.
יש כ"כ הרבה שיטות במשחק שאמורות לתת לשחקן כלים בהתמודדות עם עצמו והסביבה במהלך מחזה או חזרות. החל מתרגילי קונפליקט ויחסים, תרגילי חפצים, שיטות " לאבן " וסטניסלבסקי למינהם, כל אלה הם דרכים בכדי להביא את השחקן אל "האמת". בתיאטרון אין אמת אחת , כל אחד עובד על פי מה שנח לו ונראה לו. אבל כשחושבים על זה קצצת יותר לעומק מסתבר שאולי כן יש אמת אחת אבל אנחנו לא חושבים עליה בצורה פשוטה והגיונית. הדבר הכי חשוב לשחקן הוא מצד אחד לשחק ומצד שני להיות אמיתי, שהקהל שיושב באולם יראה בסופו של דבר סיטואציה אמיתית שיכולה גם לגעת בו. נשמע על פניו כפשוט אבל מסתבר שהסיטואציות הכי יומיומית הם הכי קשות למשחק ,כמו : אהבה, חרדה, כאב נפשי. סיטואציות שחלק מאתנו עוברים יום יום . לכן הדבר העיקרי על הבמה הוא לחיות את הרגע, לא זה לא פשוט כמו שזה נשמע אבל זה בהחלט בר ביצוע , עד כדי כך שאם הכל מתנהל כשורה בתוך "הרגע" של הסיטואציה, השורה שלך שלמדת על יבש בע"פ תצא ברגע הכי נכון ובצורה כי נכונה. בשביל לשחק דמות שרצחה את אימא שלה לא צריך ללכת ולהרוג את אימא שלך ,אבל אם כרגע בתוך החזרות או בתוך המחזה תעשה את המעשה או תדבר את הטקסט ותשייך את כל הדברים שקורים במחזה אליך אישית באותו רגע ותאמין שהכל קורה באמת ופעם ראשונה הרי שאתה משחק סיטואציה שבה היית מגיב באמת כמו שהיית מגיב בחיים. כמובן שלא כל תגובה שלך תתאים לדמות אותה אתה מגלם. לכן כל אלה מבינכם שמתעסקים בתיאטרון נסו לעשות תרגיל: שבו לבד עם עצמכם , בנוחות ובאווירה (חשוב שתהיו מרוכזים בעצמכם) ,נשמו עמוק ואז בקול רם או בלב תגידו כמה פעמים " אימא שלי מתה" אתם לא צריכים לעשות שום דבר אחר פשוט להאמין, לחיות את הרגע כאילו מישהו אחר ניגש אליכם ובישר לכם את הבשורה המרה. אם זה מצליח נסו לחרוט במחסן הרגשות שלכם מה הרגשתם.
