לחובבי קלפטון

[HelterSkelter1]

לחובבי קלפטון

הייתה כתבה ביום שישי במוסף "גלריה" בהארץ על החדש של א. קלפטון.

 

[LadyG]

ביקורת קשה ולא ממש מוצדקת

אז נכון, קלפטון כבר בן 59 אבל הוא מבצע את השירים של ג'ונסון עם כל כך הרבה אהבה ומביא אותם כמו שהם לדור שלא ידע את ג'ונסון ובכך עשה מצווה ענקית. כמעט בלי לגעת בגרסאות המקוריות הוא מצליח להעביר הכי טוב שאפשר שירים כמו They're red hot או Milkcow's culf blues או Me and the devil blues המצמרר. קלפטון בחר אייקון תרבותי. זו לא התמודדות קלה אבל התמודדות חשובה ואין מי שיכול היה לעשות זאת טוב יותר מקלפטון.ובתוך כל המורכבות ביצירתו של קלפטון רבת השנים הבלוז הוא הבסיס. ממנו הוא בא ואליו הוא חוזר. מי שבאמת אוהב בלוז לא יתאכזב מהאלבום הזה.

 

[melancholy man]

../images/Emo45.gif

הרושם שלי בשמיע ראשונה היה מאוד דומה לזה של מי שכתב את המאמר, אבל בשמיע שניה שלישית ומאתיים, אני חייב להגיד שקלפטון עשה פה עבודת קודש אמיתית, וחיבר בין הבלוז של המיסיסספי בשנות השלישים לבלוז רוק של ימנו, בעוד עשור, כצעירי ההיפ הופ יעלמו האלבום המצויין והקטן הזה ישאר, לדעתי, גם עוד 80 שנה יהיה מי שישמע אותו. ליידי, לא אמרנו שתכתבי עליו משהו?

 

[Chocoholic]

הסיבה לביקורת הקרה הזו

היא די מובנת... וההסבר מופיע בשתי הפיסקאות האחרונות בביקורת. "אבל מבחינת אוהדי היפ-הופ או פופ צעירים יותר, קלפטון וג'ונסון הם שרידים ארכיאולוגיים של דור נשכח, שכבר אינו יכול לעורר עניין." נכון. אז מה? אז אוהדי הפופ והיפ-הופ לא יקנו את האלבום, ולא יכירו את רוברט ג'ונסון. כמה חבל... רוצה לכתוב ביקורת על משהו שאוהדי היפ-הופ ופופ צעירים גם יקנו ויאהבו? אז תשאיר בצד את אגדות הרוק ותתעסק עם העיזים ולא עם הפרות הקדושות!

 

[F u n k y M o n k]

זו היתה סתם אמרה צינית ותו לא

בטח שלא *הסיבה*...הכותב ציין את העניין כי הוא טען שקלפטון מכניס חדשנות שאינה במקום לשירים של ג'ונסון, והחדשנות הזאת יכולה להועיל להכרות עם ג'ונסון דרך קלפטון (יותר קל לשמוע אלקטריק-בלוז מאשר הבלוז האקוסטי הכבד של ג'ונסון)... הכותב טוען שהאלבום יכול להיות חשוב בשביל להכיר לאנשים את ג'ונסון, אבל חשיבותו הזו אינה קיימת- משום שאנשים שאינם מכירים את ג'ונסון הם "אוהבי היפ הופ ופופ" שבקושי מכירים גם את קלפטון. ומכאן, מסיק הכותב, לאלבום אין שום חשיבות. והתייחסות אישית, אם יורשה לי- אני לא מכיר את האלבום המדובר לבד מכמה שירים יחידים (נו, אתם יודעים איך) וההתרשמות אכן קרירה...כיסויים ומחוות של אלבומים שלמים בפרשנות מודרנית הם לא דבר חיובי...ע"ע אלבומי המחווה לקינג קרימזון, יס וג'נסיס שהוציאה מגנה-קרטא...

 

[brotos]

לא, לא יודעים, איך?

אההה, קאזה? בואו נשרוף את ביתו עם לפידים!

 

[pasteran]

גם הביקורת ב"העיר" לא הייתה אוהדת

במיוחד. מצד שני מבקרי המוזיקה של "העיר" הם כסילים גמורים

 

[TheFly]

שלא לדבר על הביקורת בידיעות

של שרון מולדאבי שנשאה את הכותרת הצדעה שהלכה לאיבוד

 

[melancholy man]

טוב...

אני חושב שקלפטון עשה את האלבום לא בשביל לחנך את הנוער, אחרי הכל האוסף של ג'ונסון הוא אחד מאלבומי הבלוז הכי נמכרים בהיסטוריה, בניגוד לשנים הראשונות שאחרי מותו של ג'ונסון בהם היה אלמוני המוכר למתי מעט, הוא הפך כבר לאייקון תרבותי ומי שמכיר בלוז אפילו ברמה שיטחית יודע מי זה ושמע שיר או שנים שלו. נראה לי שקלפטון פשוט מאוד אוהב את השירים ואת האיש ורצה לנגן אותם. אחרי המון שנים, באלבום הזה אפשר לשמוע שאריק הקשיש שוב נהנה ממה שהוא עושה (פעם אחרונה ששמעתי משהו כזה ממנו היה באלבום עם BB King), הוא נצמד מאוד למקור דווקא, מה שכן הוא הכניס למקור הזה קצת מקלפטון עצמו, מה שבהחלט עוזר וממש לא גורע. בכל מקרה מבחנתי, אחרי הרבה אלבומי סולו מעצבנים ומיינסטרימיים להחריד של קלפטון, יצא לו אלבום יחודי מעניין ומקסים, גם מי שמכיר את ג'ונסון וגם מי שלא יעשה טוב אם ירכוש את האלבום המקסים הזה.

 

[פישקין]

שאלה

מאיפה לקוח קטע הגיטרה שחוזר במקומות שונים באלבום?, הוא נשמע מאד מוכר.