לחברי הפורום!
לפעמים קר שם בחוץ, וכשיורד קצת גשם אז יש איזו צביטה בלב, מן תחושה של צריבה של חוסר איזון, כמו היום, פעם חשבתי שאם יהיה לי חבר אז כל הצרות שלי יעלמו - יראו קטנות יותר, ונכון באמת זה ככה. פעם חשבתי שכל הצרות שלי נובעות ממקור אחד - אם יהיה איזה פקק שיעצור אותן אז הן יחדלו מלהיות. פעם חשבתי שכל האנשים טובים ושהשמש כל הזמן זורחת והציפורים כל הזמן מציצות - לא היו לי דאגות בלב. פעם חשבתי שאף אחד לא אוהב אותי ושאין לי חברים, - למרות שהמשפחה שלי והחברים שלי תמיד היו שם. פעם , פעם הייתי עיוור . - לא היו לי דאגות , היו לי חברים, היה לי אפילו פקק ובגלל אותו אדם פעוט שאת שמו אנני מכיר ויודע לא הייתי מאושר. היום עדיין יש לי את אותן דברים אבל היום הם גורמים לי אושר – פעם הם לא. ואולי התבגרתי ואולי פשוט למדתי לאהוב את מה שיש לי, ואולי כשמתחילות להיות לך דאגות כשמפסיקים להיות לך חברים – אתה לומד להעריך את הדברים הקטנים , את החיבוק החש של אמא, את קולם של החברים שלך מעבר לאפרכסת של הטלפון את קרן השמש על הבוקר (ואת הבוקר טוב של אמט) את הפורום הזה –ואת קודמיו, בגיל 19 חשבתי שאניי לא ממוצא , רציתי להספיק הכל רציתי חבר רציתי סקס רציתי לצאת מהארון רציתי להיות במועדון של גייז (אבל אם עוד לא ראיתי תתיאטרון לא ראיתי כלום, אני מניח), רציתי להתקדם, לעבוד, לחיות - בניסיון להשיג חיים שאין לי, ואכן מגיל 19 ועד עכשיו – ואם מגיל 0 עד 19 היתי יכול למלא בקושי דף הרי שמאז ועד היום יכולתי למלא דפים שלמים , בשנה אחת מחיים שהיו כמעט תקועים – זרזיף של מים קולח, הם נהיו לנהר גועש וקוצף, והיום באמת שאני לא מאושר, אבל לא עצוב , אני פשוט מסתפק בחלקי ושמח על הדברים שכן יש לי– אחרי הכל הצרות הקטנות שלי מה הן לעומת דברים אחרים? רק רציתי להודות על החיבוק, הקול, קרן השמש (ואמט) ועל שאתם אתם. וכשחושבים על כל הדברים הקטנים האלו – שעצבו את האישיות שלי דרך המחשבה שלי ובאופן כללי לאן שהגעתי – כן עולה לי חיוך על השפתיים! לך לירוי ,ספינבר, קסנדרו דניאל, גרין בירד, זרוב, חיים, עודד, אי סי יו, עוגי , ELP ,אמט ולך מאי . תודה! דרור22
לפעמים קר שם בחוץ, וכשיורד קצת גשם אז יש איזו צביטה בלב, מן תחושה של צריבה של חוסר איזון, כמו היום, פעם חשבתי שאם יהיה לי חבר אז כל הצרות שלי יעלמו - יראו קטנות יותר, ונכון באמת זה ככה. פעם חשבתי שכל הצרות שלי נובעות ממקור אחד - אם יהיה איזה פקק שיעצור אותן אז הן יחדלו מלהיות. פעם חשבתי שכל האנשים טובים ושהשמש כל הזמן זורחת והציפורים כל הזמן מציצות - לא היו לי דאגות בלב. פעם חשבתי שאף אחד לא אוהב אותי ושאין לי חברים, - למרות שהמשפחה שלי והחברים שלי תמיד היו שם. פעם , פעם הייתי עיוור . - לא היו לי דאגות , היו לי חברים, היה לי אפילו פקק ובגלל אותו אדם פעוט שאת שמו אנני מכיר ויודע לא הייתי מאושר. היום עדיין יש לי את אותן דברים אבל היום הם גורמים לי אושר – פעם הם לא. ואולי התבגרתי ואולי פשוט למדתי לאהוב את מה שיש לי, ואולי כשמתחילות להיות לך דאגות כשמפסיקים להיות לך חברים – אתה לומד להעריך את הדברים הקטנים , את החיבוק החש של אמא, את קולם של החברים שלך מעבר לאפרכסת של הטלפון את קרן השמש על הבוקר (ואת הבוקר טוב של אמט) את הפורום הזה –ואת קודמיו, בגיל 19 חשבתי שאניי לא ממוצא , רציתי להספיק הכל רציתי חבר רציתי סקס רציתי לצאת מהארון רציתי להיות במועדון של גייז (אבל אם עוד לא ראיתי תתיאטרון לא ראיתי כלום, אני מניח), רציתי להתקדם, לעבוד, לחיות - בניסיון להשיג חיים שאין לי, ואכן מגיל 19 ועד עכשיו – ואם מגיל 0 עד 19 היתי יכול למלא בקושי דף הרי שמאז ועד היום יכולתי למלא דפים שלמים , בשנה אחת מחיים שהיו כמעט תקועים – זרזיף של מים קולח, הם נהיו לנהר גועש וקוצף, והיום באמת שאני לא מאושר, אבל לא עצוב , אני פשוט מסתפק בחלקי ושמח על הדברים שכן יש לי– אחרי הכל הצרות הקטנות שלי מה הן לעומת דברים אחרים? רק רציתי להודות על החיבוק, הקול, קרן השמש (ואמט) ועל שאתם אתם. וכשחושבים על כל הדברים הקטנים האלו – שעצבו את האישיות שלי דרך המחשבה שלי ובאופן כללי לאן שהגעתי – כן עולה לי חיוך על השפתיים! לך לירוי ,ספינבר, קסנדרו דניאל, גרין בירד, זרוב, חיים, עודד, אי סי יו, עוגי , ELP ,אמט ולך מאי . תודה! דרור22
