c o h e n 8
New member
לזכרם...
הכל מרגיש כאן שונה ביום שכזה... למרות שאינני בין המשפחות השכולות, מעולם לא הכרתי אחד מאלה שבגבורתם נפלו במלחמות ישראל. אך עדיין, אני רואה את הפנים שומע את השירים ויודע את ההסיטוריה של מדינה קטנה ופצועה אך שורדת שוקראים לה ישראל. מכיר את השמות אך לא את האנשים וזה כואב...כי האנשים הללו שאת שמותיהם שומע בטקסים ועומד לכבודם סצפירה, האנשים האלה היו עולם שלהם למישהו, למישהי...הם מילאו את חייהם באור והסבו חיוך לפניהם בכל בוקר, ואני לא מכיר אותם ובכל זאת...בכיתי ששמעתי את שירי טסקי הזכרון והתרגשתי ונעצבתי לנוכח מבטם העצוב של האלמנות ושאר המתאבלים. גם מילים אלו טבולות בכאב, טובעות בדמעה שזלגה אל ידיי. לא הכרתי אף אחד אך מרגיש קרוב לכולם...כי אני עדיין כאן ובזכותם, כולנו כאן. השכול וכאב של געגוע שלא נגמר וכנראה לא ייגמר לעולם לאלה שאיבדנו,אמן ששמותיהם יזכרו לנצח. סיפוריהם יסופרו עוד ימים רבים וגבורתם לא תשכח,לעולם.
הכל מרגיש כאן שונה ביום שכזה... למרות שאינני בין המשפחות השכולות, מעולם לא הכרתי אחד מאלה שבגבורתם נפלו במלחמות ישראל. אך עדיין, אני רואה את הפנים שומע את השירים ויודע את ההסיטוריה של מדינה קטנה ופצועה אך שורדת שוקראים לה ישראל. מכיר את השמות אך לא את האנשים וזה כואב...כי האנשים הללו שאת שמותיהם שומע בטקסים ועומד לכבודם סצפירה, האנשים האלה היו עולם שלהם למישהו, למישהי...הם מילאו את חייהם באור והסבו חיוך לפניהם בכל בוקר, ואני לא מכיר אותם ובכל זאת...בכיתי ששמעתי את שירי טסקי הזכרון והתרגשתי ונעצבתי לנוכח מבטם העצוב של האלמנות ושאר המתאבלים. גם מילים אלו טבולות בכאב, טובעות בדמעה שזלגה אל ידיי. לא הכרתי אף אחד אך מרגיש קרוב לכולם...כי אני עדיין כאן ובזכותם, כולנו כאן. השכול וכאב של געגוע שלא נגמר וכנראה לא ייגמר לעולם לאלה שאיבדנו,אמן ששמותיהם יזכרו לנצח. סיפוריהם יסופרו עוד ימים רבים וגבורתם לא תשכח,לעולם.