לוחמת כסופה
New member
לזכרם
בני אברהם ז"ל עדי אבהרם ז"ל עומר סאועד ז"ל שלוש שמות שחוקקים עכשיו באבן קרה ואפורה. שלוש שמות פרטיים שבנשימה אחת עם אומרם את שמם הם היוו עולם ומלואו, הם היוו את הבנים של...את הבעל של...את האבא של... הם היוו את ההתבגרות מהגן ועד בי"ס דרך תיכון והצבא הצבא כאן זה נגמר שלוש שמות משפחה שבנשימה אחת עם אומרם הם היוו ומהווים עדיין את המשפחות שלהם, המשפחות שגידלו אותם, אהבו אותם, טיפחו אותם ושלחו אותם לצבא. לצבא המשפחות האלה שבמשך תקופה ארוכה לא ידעו שינה בלילה, ידעו רק בכי געגועים וחוסר וודאות, המשפחות האלה כעת יודעת יגון ושכול. בני,עדי,ועומר: בני מדינת ישראל אתם, גדלתם וחונכתם על אדמה זו, אדמה שגבתה את מחירה ממשפחותכים וממכם. אותו שק של חלומות ותקוות שדברתי עליו וכל כך רציתי שיצמח ויגדל התנפץ לו. עד יום החסרת הגופות לא האמנתי, משהו בי אמר שאתם תזכו ללכת על אדמה זו ולהמשיך בחייכם אבל הכל נגמר אחרת. שק החששות והכאב של משפחותיכם כעת גדל מתמיד, החששות אומנם פגו אבל נוסף לו שק נוסף שק האובדן והשכול והוא כעת כבד מנשוא. ב2001 התגייסתי לשורות חיל ההנדסה ואותה כומתה שהלכתי בשבילה כל כך הרבה ליוותה אותי בשירותי והתגאתי בה כל פעם מחדש וכששמתי אותה חשבתי עליכם. הדיסקית שהלכה איתי עוד לםני גיוסי לצה"ל עם שמותיכם שופצרה לדיסקית שלי ביום גיוסי ולא ירדה ממני אפילו עם השתחררותי מצה"ל בבקו"ם. מבחינתי אז, המעגל עוד לא נסגר. הדיסקית ירדה מהצוואר והמעגל נסגר ביום החזרת גופותיכם, האבן ירדה מהלב, החששות ירדו אבל העצב נכנס. בני, עדי ועומר, סלחו על שלא הייתי בהלוויותיכם, מאוד רציתי להיות נוכחת, אבל לא הייתי עומדת בזה, הלוויה צבאית אחת עברתי בחיים שלי ואני לא היתי עומדת בעוד אחת, סלחו לי. אני כולי תקווה שלפחות עכשיו מצאתם שלווה ואתם שומרים עלינו מלמעלה כי מלאכים אתם עכשיו, שמרו עלינו פה למטה.
בני אברהם ז"ל עדי אבהרם ז"ל עומר סאועד ז"ל שלוש שמות שחוקקים עכשיו באבן קרה ואפורה. שלוש שמות פרטיים שבנשימה אחת עם אומרם את שמם הם היוו עולם ומלואו, הם היוו את הבנים של...את הבעל של...את האבא של... הם היוו את ההתבגרות מהגן ועד בי"ס דרך תיכון והצבא הצבא כאן זה נגמר שלוש שמות משפחה שבנשימה אחת עם אומרם הם היוו ומהווים עדיין את המשפחות שלהם, המשפחות שגידלו אותם, אהבו אותם, טיפחו אותם ושלחו אותם לצבא. לצבא המשפחות האלה שבמשך תקופה ארוכה לא ידעו שינה בלילה, ידעו רק בכי געגועים וחוסר וודאות, המשפחות האלה כעת יודעת יגון ושכול. בני,עדי,ועומר: בני מדינת ישראל אתם, גדלתם וחונכתם על אדמה זו, אדמה שגבתה את מחירה ממשפחותכים וממכם. אותו שק של חלומות ותקוות שדברתי עליו וכל כך רציתי שיצמח ויגדל התנפץ לו. עד יום החסרת הגופות לא האמנתי, משהו בי אמר שאתם תזכו ללכת על אדמה זו ולהמשיך בחייכם אבל הכל נגמר אחרת. שק החששות והכאב של משפחותיכם כעת גדל מתמיד, החששות אומנם פגו אבל נוסף לו שק נוסף שק האובדן והשכול והוא כעת כבד מנשוא. ב2001 התגייסתי לשורות חיל ההנדסה ואותה כומתה שהלכתי בשבילה כל כך הרבה ליוותה אותי בשירותי והתגאתי בה כל פעם מחדש וכששמתי אותה חשבתי עליכם. הדיסקית שהלכה איתי עוד לםני גיוסי לצה"ל עם שמותיכם שופצרה לדיסקית שלי ביום גיוסי ולא ירדה ממני אפילו עם השתחררותי מצה"ל בבקו"ם. מבחינתי אז, המעגל עוד לא נסגר. הדיסקית ירדה מהצוואר והמעגל נסגר ביום החזרת גופותיכם, האבן ירדה מהלב, החששות ירדו אבל העצב נכנס. בני, עדי ועומר, סלחו על שלא הייתי בהלוויותיכם, מאוד רציתי להיות נוכחת, אבל לא הייתי עומדת בזה, הלוויה צבאית אחת עברתי בחיים שלי ואני לא היתי עומדת בעוד אחת, סלחו לי. אני כולי תקווה שלפחות עכשיו מצאתם שלווה ואתם שומרים עלינו מלמעלה כי מלאכים אתם עכשיו, שמרו עלינו פה למטה.