אולימפוס ../images/Emo7.gif../images/Emo10.gif../images/Emo16.gif../images/Emo14.gif
אני אף פעם לא אשכח איזה סוס מדהים הוא היה. ג'וג ראשון... רכיבה עם שתי ידיים ראשונה... ועוד דברים בפעם הראשונה, שאני אף פעם לא אשכח. הפעם הראשונה שנתקלתי במוות. אני אף פעם לא אשכח את הכתם על המצח, את הגרביים הלבנות, ואת השחורות, והכי חשוב: את העיניים הטובות. את העצלנות שלך, שחוץ ממנה לא מצאתי עוד חיסרון, וגם היא לא נראית כחיסרון בעיני. אני זוכרת אותך כשראיתי אותך בפעם האחרונה. נראיתה כל כך נורא, כל כך לא אתה. אני לא אשכח את העיניים שלך. הן היו עצובות, ועם זאת, הייתה בןה אותה חכמה, אותה פיקחות. אני זוכרת, איך נפרדת ממני במבט. איך עיניך אמרו לי שלום, אמרו לי שזאת הפעם האחרונה. היית מנהיג בעדר שכולם כיבדו מתוך רצון לכבד, ולא מתוך פחד. היית סוס חכם, שעבר תלאות בחייו, אבל התגבר על כולן. היית סוס שלא היה מישהו שלא יכל לאהוב אותך היית, ואתה עדיין, סוס שיישאר איתי תמיד בלב ובזיכרון. עכשיו כשאתה כבר לא נמצא, אלא דוהר למעלה בשמיים, אני רוצה שתדע, ותזכור, למרות שאתה כבר בטח יודע, וזוכר, מרוב הפעמים שמלמלתי את זה לך בלילה, שאני ואניטה בחיים לא נשכח. אניטה השתנתה, אני בטוחה שכבר ראית. אני השתניתי, אני בטוחה שאתה יודע. ואני בטוחה שכל שאר הסוסים זוכרים. אחרי שהלכתי כמעט הכל השתנה, האורווה גדלה והגיעו עוד סוסים. וגם קרו עוד שינויים. אבל מה שהכי השתנה, ולא יחזור לעצמו תמיד, זה ההרגשה השונה באורווה. היא עדיין אותו בית האהוב, החם, שתמיד יש מישהו שמחכה לך, אבל משהו, מישהו, חסר. מישהו שלא יחזור, שעזב לתמיד. אני זוכרת את אותו היום, את החיבוק האחרון, הנשיקה האחרונה, את הפרידה האחרונה. זו לא עוד פרידה לשלום ו"אראה אותך בשבוע הבא", זו הייתה פרידה אחרת, יותר קשה. פרידה שבהתחלה לא הבנתי מה משמעותה. אני זוכרת את ההבל החם מאפיך, את המגע שנגעתי בך. את הבילבול, עד שהמבט בעיניך הסביר לי הכל. בהתחלה לא בכיתי, רק נשענתי על אימא, עומדת ליפול. לא הבנתי מה קורה, לא האמנתי שאתה הולך, איך אתה יכול לעזוב? את הסוסים, את כל מי שהכיר ואהב אותך! איך? בבית הכל התפרץ ואז, בלילה, חשבתי עליך, והבנתי, שזו דרכו של עולם. אולימפוס, אני תמיד אזכור אותך, ואף פעם לא אשכח. ממי שאהבה אותך כמו אח, ומרגישה שאיבדה חלק ממנה.
לזיכרו. אולי ככה גם נוכל להנציח את יקירינו על גבי הפורום.
