לזכרו של רן ברון
הפיגוע אתמול נגע בי, הוא נגע בבן אדם שהכרתי. וזה כואב, אז כתבתי משהו ולא רציתי שזה ישאר במגירה שלי. אז אני מפרסם את זה כאן. יהיה זכרו ברוך. חיוך... צחוק... בדיחה... ריקוד... הטעם החמצמץ של החיים, המרקם של האפשרויות הבלתי ממומשות, הצליל של דלתות נסגרות, הסוף... כל בדיחה מסתיימת, כל צחוק סופו להיגמר, גם אחרי הריקוד הכי ארוך צריך לנוח, יש מנוחה אמיתית בסוף? חיוך שלא יורד, צחוק שלא מפסיק, חיים שרוצים להמשיך, עוד כל כך הרבה לראות, יש הזדמנות שניה? כתבה, הודעה, עצב... ברגע קטן הכל נגמר, בשניה אחת הכל הסתיים. זה כאב? מי יודע, מי שמע, דבר אחד ידוע לכולנו, כולנו נסיים בסופו של דבר באותו מקום, אבל למה כל כך מהר? טאז, שד באבל
הפיגוע אתמול נגע בי, הוא נגע בבן אדם שהכרתי. וזה כואב, אז כתבתי משהו ולא רציתי שזה ישאר במגירה שלי. אז אני מפרסם את זה כאן. יהיה זכרו ברוך. חיוך... צחוק... בדיחה... ריקוד... הטעם החמצמץ של החיים, המרקם של האפשרויות הבלתי ממומשות, הצליל של דלתות נסגרות, הסוף... כל בדיחה מסתיימת, כל צחוק סופו להיגמר, גם אחרי הריקוד הכי ארוך צריך לנוח, יש מנוחה אמיתית בסוף? חיוך שלא יורד, צחוק שלא מפסיק, חיים שרוצים להמשיך, עוד כל כך הרבה לראות, יש הזדמנות שניה? כתבה, הודעה, עצב... ברגע קטן הכל נגמר, בשניה אחת הכל הסתיים. זה כאב? מי יודע, מי שמע, דבר אחד ידוע לכולנו, כולנו נסיים בסופו של דבר באותו מקום, אבל למה כל כך מהר? טאז, שד באבל