מנשה הקיצוני
New member
לזכרו של גנדי
היו"ר ראובן ריבלין: אדוני ראש הממשלה, השרים, גברותיי ורבותיי חברי הכנסת, היום יום שלישי ד' בחשוון התשס"ה, 19 בחודש אוקטובר 2004 למניינם, הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת הנפתחת היום בישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות, חבר הכנסת רחבעם זאבי, השם ייקום דמו, במלאת שלוש שנים להירצחו. כבוד ראש הממשלה אריאל שרון, כבוד ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, אדוני ראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר חבר הכנסת שמעון פרס, רבותיי חברי הממשלה, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר שלמה הלל, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון, חברי הכנסת בעבר ובהווה, שגריר גואטמלה בישראל, מר מוי רוס ורעייתו הגברת בלה רוס, מכובדי סגל א' של המדינה, משפחת זאבי היקרה: הרעיה יעל אשר היתה כחברת כנסת לנו בזמן תקופת כהונתו של רחבעם השם ייקום דמו, הילדים, פלמח, בנימין, מצדה, צאלה, ערבה, הנכדים והנינים, ידידים יקרים. לפני שעה קלה, על קברו של רחבעם זאבי גנדי השם ייקום דמו, ציטטתי דברים שאמר: "כחייל אמיתי, אינני רוצה מלחמות. אבל אני לא מתבייש להגיד את האמת לעם שלי: ייתכן ונצטרך לחיות על חרבנו במשך דורות, כדי להקים את הבית השלישי, עד שהערבים יבינו כי שלום הוא עסק טוב לשני הצדדים. זה הוא צורך ערבי, לא פחות מצורך יהודי". בתקופה המאופיינת, פעם אחר פעם, בהתמכרות לאשליות, המנופצות פעם אחר פעם בדם ואש ותמרות עשן, דומה כי גם מי שלא הסכים מעולם עם עמדותיו הנוקבות, הקשות ומעוררות המחלוקת של גנדי, נאלץ להכיר באמת הנוקבת המסוימת הזאת. בניגוד לחולמי חלומות רבים ולסדרה ארוכה של מנהיגים שרצו להאמין ובאמת האמינו שאפשר להקים כאן מציאות אחרת "אירופאית" כזאת, שייך גנדי לזן אחר, מפוכח ואפילו פסימי של מנהיגים שהבינו בדיוק היכן אנו חיים. גנדי לכן גם מעולם לא ניסה לעדן את דעותיו באשר לדרך שבה יש להתמודד עם המציאות. למרות שפתו העשירה ולמרות אהבתו העצומה לעברית, הוא מעולם לא השתמש בניסוחים מעורפלים ומפותלים, אלא בחר להתבטא בבהירות, בישירות ולעתים גם בבוטות. הוא האמין כי אל לה לאמת, כפי שהוא ראה אותה, גם אם היא קשה, להתפשר עם ה"ריאל-פוליטיק", עם הפוליטיקה או עם המציאות ואילוציה, ובוודאי לא עם סקרי דעת הקהל. נסיבות הירצחו אף הן מבטאות בסופו של דבר את סירובו של גנדי להיכנס למציאות או להתכופף בפניה. אותו גנדי שכקצין בכיר הסתער בראש חייליו ב"ארץ המרדפים" מבלי להעלות על הדעת לנהל את הקרב מהחמ"ל, גם סירב לנסוע כשר בממשלת ישראל ברכב משוריין השמור לאח"מים, בעוד אזרחים מן השורה אינם זוכים להגנה כזאת וגם התעקש להמשיך בשגרת יומו מבלי לשעות להתרעות. הוא בטח בדרכו. בטח בצדקתו, בטח בחושיו, בניסיונו וגם באקדחו. הוא רק לא הביא בחשבון את שפלותם של רוצחיו שארבו לו מאחור. הוא בטח בדרכו. בטח בצדקתו, בטח בחושיו, בניסיונו וגם באקדחו. הוא רק לא הביא בחשבון את שפלותם של רוצחיו שארבו לו מאחור. גנדי חסר לנו היום, גם למי שלא הסכימו מעולם עם מסקנותיו. חסרה יכולת הניתוח שלו. חסר היושר שלו, מצרך שהולך ונעשה נדיר בפוליטיקה שלנו. חסר הקול האידיאולוגי הברור שלו. ליריביו חסר בר הפלוגתא הקשה, הנוקב, אך ההגון ומעורר הכבוד. לתומכיו חסרה מנהיגות בשיעור קומתו. רבותיי חברי הכנסת, גנדי, רחבעם זאבי, השם ייקום דמו, יהי זכרו ברוך. אני מבקש להזמין את כבוד ראש הממשלה, אריאל שרון, לשאת דברים לזכרו. http://www.knesset.gov.il/plenum/data/03186504.doc
היו"ר ראובן ריבלין: אדוני ראש הממשלה, השרים, גברותיי ורבותיי חברי הכנסת, היום יום שלישי ד' בחשוון התשס"ה, 19 בחודש אוקטובר 2004 למניינם, הנני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת הנפתחת היום בישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות, חבר הכנסת רחבעם זאבי, השם ייקום דמו, במלאת שלוש שנים להירצחו. כבוד ראש הממשלה אריאל שרון, כבוד ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, אדוני ראש האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר חבר הכנסת שמעון פרס, רבותיי חברי הממשלה, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר שלמה הלל, אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון, חברי הכנסת בעבר ובהווה, שגריר גואטמלה בישראל, מר מוי רוס ורעייתו הגברת בלה רוס, מכובדי סגל א' של המדינה, משפחת זאבי היקרה: הרעיה יעל אשר היתה כחברת כנסת לנו בזמן תקופת כהונתו של רחבעם השם ייקום דמו, הילדים, פלמח, בנימין, מצדה, צאלה, ערבה, הנכדים והנינים, ידידים יקרים. לפני שעה קלה, על קברו של רחבעם זאבי גנדי השם ייקום דמו, ציטטתי דברים שאמר: "כחייל אמיתי, אינני רוצה מלחמות. אבל אני לא מתבייש להגיד את האמת לעם שלי: ייתכן ונצטרך לחיות על חרבנו במשך דורות, כדי להקים את הבית השלישי, עד שהערבים יבינו כי שלום הוא עסק טוב לשני הצדדים. זה הוא צורך ערבי, לא פחות מצורך יהודי". בתקופה המאופיינת, פעם אחר פעם, בהתמכרות לאשליות, המנופצות פעם אחר פעם בדם ואש ותמרות עשן, דומה כי גם מי שלא הסכים מעולם עם עמדותיו הנוקבות, הקשות ומעוררות המחלוקת של גנדי, נאלץ להכיר באמת הנוקבת המסוימת הזאת. בניגוד לחולמי חלומות רבים ולסדרה ארוכה של מנהיגים שרצו להאמין ובאמת האמינו שאפשר להקים כאן מציאות אחרת "אירופאית" כזאת, שייך גנדי לזן אחר, מפוכח ואפילו פסימי של מנהיגים שהבינו בדיוק היכן אנו חיים. גנדי לכן גם מעולם לא ניסה לעדן את דעותיו באשר לדרך שבה יש להתמודד עם המציאות. למרות שפתו העשירה ולמרות אהבתו העצומה לעברית, הוא מעולם לא השתמש בניסוחים מעורפלים ומפותלים, אלא בחר להתבטא בבהירות, בישירות ולעתים גם בבוטות. הוא האמין כי אל לה לאמת, כפי שהוא ראה אותה, גם אם היא קשה, להתפשר עם ה"ריאל-פוליטיק", עם הפוליטיקה או עם המציאות ואילוציה, ובוודאי לא עם סקרי דעת הקהל. נסיבות הירצחו אף הן מבטאות בסופו של דבר את סירובו של גנדי להיכנס למציאות או להתכופף בפניה. אותו גנדי שכקצין בכיר הסתער בראש חייליו ב"ארץ המרדפים" מבלי להעלות על הדעת לנהל את הקרב מהחמ"ל, גם סירב לנסוע כשר בממשלת ישראל ברכב משוריין השמור לאח"מים, בעוד אזרחים מן השורה אינם זוכים להגנה כזאת וגם התעקש להמשיך בשגרת יומו מבלי לשעות להתרעות. הוא בטח בדרכו. בטח בצדקתו, בטח בחושיו, בניסיונו וגם באקדחו. הוא רק לא הביא בחשבון את שפלותם של רוצחיו שארבו לו מאחור. הוא בטח בדרכו. בטח בצדקתו, בטח בחושיו, בניסיונו וגם באקדחו. הוא רק לא הביא בחשבון את שפלותם של רוצחיו שארבו לו מאחור. גנדי חסר לנו היום, גם למי שלא הסכימו מעולם עם מסקנותיו. חסרה יכולת הניתוח שלו. חסר היושר שלו, מצרך שהולך ונעשה נדיר בפוליטיקה שלנו. חסר הקול האידיאולוגי הברור שלו. ליריביו חסר בר הפלוגתא הקשה, הנוקב, אך ההגון ומעורר הכבוד. לתומכיו חסרה מנהיגות בשיעור קומתו. רבותיי חברי הכנסת, גנדי, רחבעם זאבי, השם ייקום דמו, יהי זכרו ברוך. אני מבקש להזמין את כבוד ראש הממשלה, אריאל שרון, לשאת דברים לזכרו. http://www.knesset.gov.il/plenum/data/03186504.doc