חוקרת פרטית
New member
לזכרו של איתי.............
הכל התחיל בגיל 16 .הייתי ברווזה קטנה ומכוערת. מעמדי החברתי היה בסיס נפלא לחלומות בהקיץ בהן הייתי יפה ומוכשרת, מלכת הכיתה. הבנים בגיל 16 קונים אופנועים,זה הרי ידוע לכל. וכל מי שזוכה לשבת על המושב האחורי כאשר היא חובקת בזרועותיה את האביר, הלוא היא הנסיכה. וכך הבנות היפות והמקובלות,ישבו להן על המושב האחורי של האופנוע,ואני המשכתי ללכת בכוחות רגלי אל בית הספר התיכון. בלילות חלמתי על בחור שיקח אותי ויחד ניסע וניסע.... השנים עברו.התגיסתי לצבא.נרשמתי למכללה` ומברווזה מכוערת הפכתי לברבור. בחורים רבים ניסו את מזלם כאשר הציעו להוריד את הירח בשבילי. ואני כבטקס דתי שאינו ניתן לשינוי,תמיד שאלתי,אופנוע או מכונית,ובחור ללא אופנוע נידחה על הסף. הייתה זו תחילתה של ידידות נפלאה ביני לבין האופנועים של החברים שלי. יצאתי עם מכוערים חכמים יפים שמנים.לכולם היה מכנה משותף=האופנוע. הכרחתי אותם לקחת אותי לטיולים ברחבי הארץ.לנהוג מהר. אם לא הסכימו לתנאים שלי ,עזבתי אותם.בזמן שהייתי מאחור במושב האחורי של האופנוע,ואני עוצמת את העיניים,רועדת בכל גופי וחוזרת במנהרת הזמן הפרטית אל תקופת בית ספר התיכון. חייתי בקצב מסחרר.לא אהבתי אף אחד מאותם הגברים. האופנוע היה רף הכניסה היחידי אל חיי. עד שפגשתי אותו..... זה היה לקראת סוף התואר ` ,הוא למד איתי כל השנה, הוא היה שם לידי ולא הבחנתי כי הוא מעונין בי. ביום האחרון ללימודים הוא ניגש אליי ושאל אם יוכל להזמין אותי לבית האופרה. אני ,שחיה את חיי הלילה הסוערים מוזמנת לשמוע אופרה הייתי בהלם.מעוצמת ההפתעה הסכמתי. הוא הגיע במכונית.כשראיתי שהוא לא הגיע עם אופנוע,הסתובבתי וחזרתי אל ביתי. תוך שצחקתי ,``חמודי,רק עם אופנוע...`` הבטתי בו דרך החלון,עצובה על ששלחתי אותו לדרכו.ידעתי שהוא בוודאי יעניק לי הרבה מעבר לאותם גברים חסרי השכלה שיצאתי איתם. לראשונה מאז בחרתי את האופנוע כתנאי קבלה הכרחי בחיי,, ה צ ט ע ר ת י. חשבתי עליו,רציתי אותו. כעבור חודש הגיע אל דלתי זר ורדים ענק עליו היה מונח פתק קטן- האים תבואי לבית האופרה? רעדתי בכל גופי,היא מתארת ,ידעתי שזה הוא. ויתרתי על רעיון האופנוע,העיקר שיבוא וייקח אותי. לבשתי את שמלתי היפה ביותר וחיכיתי.הוא צילצל בדלת ביתי ,מרשים,יפה, ומחזיק 2 קסדות בידו.... יצאנו לחניה.עמד שם אופנוע גדול.הוא חייך. אמרת רק אם אופנוע,אמר,אז עשיתי רשיון נהיגה וקניתי אחד. עניין פעוט כאופנוע לא יעצור בעדי. היתה זו הפעם השניה בה הפתיע אותי.פעמיים מתוך פעמיים. יצאנו לבית האופרה.הוא התגלה כג`נטלמן מושלם. לאחר ערב זהבאו ערבים נוספים,נפגשנו כמעט כל יום לראשונה בחיי הייתי מאוהבת.הוא היה הגבר הראשון שרציתי בו בזכותו ולא בזכות האופנוע. כעבור זמן קצר עברנו לגור ביחד,ולא עבר זמן והוא הציע לי נישואים. אבל לא היתה חתונה, . הוא עזב את דירתנו ועבר לדירה משלו. היתה לו תאונה עם האופנוע.הוא עשה את הרשיון רק בשבילי. לא היה לו ניסיון קודם ברכיבה,וזה עלול להיות מסוכן לפעמים. הוא עבר דירה,, והדירה מונצחת בתמונה צבעונית אצלי מצבת שיש קרה ולבנה.. והיום היום אני לא מסוגלת להסתכל על אופנועים שונאתתתתתתתתתת אופנועיםםםםםםםםםםםםםםםםםםם חוקרת
הכל התחיל בגיל 16 .הייתי ברווזה קטנה ומכוערת. מעמדי החברתי היה בסיס נפלא לחלומות בהקיץ בהן הייתי יפה ומוכשרת, מלכת הכיתה. הבנים בגיל 16 קונים אופנועים,זה הרי ידוע לכל. וכל מי שזוכה לשבת על המושב האחורי כאשר היא חובקת בזרועותיה את האביר, הלוא היא הנסיכה. וכך הבנות היפות והמקובלות,ישבו להן על המושב האחורי של האופנוע,ואני המשכתי ללכת בכוחות רגלי אל בית הספר התיכון. בלילות חלמתי על בחור שיקח אותי ויחד ניסע וניסע.... השנים עברו.התגיסתי לצבא.נרשמתי למכללה` ומברווזה מכוערת הפכתי לברבור. בחורים רבים ניסו את מזלם כאשר הציעו להוריד את הירח בשבילי. ואני כבטקס דתי שאינו ניתן לשינוי,תמיד שאלתי,אופנוע או מכונית,ובחור ללא אופנוע נידחה על הסף. הייתה זו תחילתה של ידידות נפלאה ביני לבין האופנועים של החברים שלי. יצאתי עם מכוערים חכמים יפים שמנים.לכולם היה מכנה משותף=האופנוע. הכרחתי אותם לקחת אותי לטיולים ברחבי הארץ.לנהוג מהר. אם לא הסכימו לתנאים שלי ,עזבתי אותם.בזמן שהייתי מאחור במושב האחורי של האופנוע,ואני עוצמת את העיניים,רועדת בכל גופי וחוזרת במנהרת הזמן הפרטית אל תקופת בית ספר התיכון. חייתי בקצב מסחרר.לא אהבתי אף אחד מאותם הגברים. האופנוע היה רף הכניסה היחידי אל חיי. עד שפגשתי אותו..... זה היה לקראת סוף התואר ` ,הוא למד איתי כל השנה, הוא היה שם לידי ולא הבחנתי כי הוא מעונין בי. ביום האחרון ללימודים הוא ניגש אליי ושאל אם יוכל להזמין אותי לבית האופרה. אני ,שחיה את חיי הלילה הסוערים מוזמנת לשמוע אופרה הייתי בהלם.מעוצמת ההפתעה הסכמתי. הוא הגיע במכונית.כשראיתי שהוא לא הגיע עם אופנוע,הסתובבתי וחזרתי אל ביתי. תוך שצחקתי ,``חמודי,רק עם אופנוע...`` הבטתי בו דרך החלון,עצובה על ששלחתי אותו לדרכו.ידעתי שהוא בוודאי יעניק לי הרבה מעבר לאותם גברים חסרי השכלה שיצאתי איתם. לראשונה מאז בחרתי את האופנוע כתנאי קבלה הכרחי בחיי,, ה צ ט ע ר ת י. חשבתי עליו,רציתי אותו. כעבור חודש הגיע אל דלתי זר ורדים ענק עליו היה מונח פתק קטן- האים תבואי לבית האופרה? רעדתי בכל גופי,היא מתארת ,ידעתי שזה הוא. ויתרתי על רעיון האופנוע,העיקר שיבוא וייקח אותי. לבשתי את שמלתי היפה ביותר וחיכיתי.הוא צילצל בדלת ביתי ,מרשים,יפה, ומחזיק 2 קסדות בידו.... יצאנו לחניה.עמד שם אופנוע גדול.הוא חייך. אמרת רק אם אופנוע,אמר,אז עשיתי רשיון נהיגה וקניתי אחד. עניין פעוט כאופנוע לא יעצור בעדי. היתה זו הפעם השניה בה הפתיע אותי.פעמיים מתוך פעמיים. יצאנו לבית האופרה.הוא התגלה כג`נטלמן מושלם. לאחר ערב זהבאו ערבים נוספים,נפגשנו כמעט כל יום לראשונה בחיי הייתי מאוהבת.הוא היה הגבר הראשון שרציתי בו בזכותו ולא בזכות האופנוע. כעבור זמן קצר עברנו לגור ביחד,ולא עבר זמן והוא הציע לי נישואים. אבל לא היתה חתונה, . הוא עזב את דירתנו ועבר לדירה משלו. היתה לו תאונה עם האופנוע.הוא עשה את הרשיון רק בשבילי. לא היה לו ניסיון קודם ברכיבה,וזה עלול להיות מסוכן לפעמים. הוא עבר דירה,, והדירה מונצחת בתמונה צבעונית אצלי מצבת שיש קרה ולבנה.. והיום היום אני לא מסוגלת להסתכל על אופנועים שונאתתתתתתתתתת אופנועיםםםםםםםםםםםםםםםםםםם חוקרת