לזכרה של ה0ה

לזכרה של ה0ה

בשנים עשר בדצמבר, 2007, כתבה נערה בת 19, בפורום שלנו, בקשה נואשת לעזרה. היא התלבטה אם לשים קץ לחייה ביום ששי או ביום ראשון וכמו כן התלבטה אם לספר להוריה על כוונתה. יצרתי קשר עם הנערה ששמה בפורום היה ה0ה (505, שמה האמיתי בגימטריה); הפצרתי בה לבל תעשה זאת. כעבור זמן, בהדרגה,רקמנו קשר מכתבים מיוחד מאוד. על הדברים האלה אספר בפעם אחרת ובמקום אחר. היא היתה קרובה מאוד ללבי. לרגישותה ולחכמתה לא היה שיעור. קשה להעלות על הדעת נפש כה יפה וכה בודדה. שבועיים לפני פסח השליכה עצמה אל מול משאית דוהרת. גופה נאבק אך רוח לא היתה בה עוד. היא נפטרה ממש בעת ובעונה אחת עם סבא שלה, אולי האדם שאותו אהבה יותר מכל אדם אחר. בדף שלה מצאתי את השיר הזה של דליה רביקוביץ'. אני מקדיש אותו לזכרה. שובי לביתך\דליה רביקוביץ' מה לך בחוץ ילדה מנוח לא מצאה רגלך ציפור פצועה, חיזרי אלי ושובי לביתך האזיני לקולות הרעם על גגות בתים מקול סופה שימרי נפשך שובי לביתך סהר חצות גבוה אור על ענפי אילן תני לנפשך לשמוע זמר קטן שם צמח לענה שם נפש מרעידה מקור חלון אפל ותריס מוגף שובי לביתך שאי עין למרום כבר סדק שחר מאפיר נעורה כבר ציפור אחת שובי לביתך
 
מקטרת, אזדרכת

היא אהבה את המילים האלה, ה0ה. גם צבע תכלת ומיץ רימונים היו אהובים עליה. אבל החיים, סינתטית יקרה, החיים היו לגמרי לא אהובים עליה. היא ייחלה למוות זמן רב כל כך. גם כאשר שכנעתי אותה בעמל רב לנסות את מה שכינינו "כימיה" (זאת אומרת תרופות נוגדות דיכאון, את יודעת) - גם אז לא חדלה בעצם משאלת המוות מלקנן בה. היא אמרה בערך ככה: האם זה מוצדק לקחת ממני, בכוח הכימיה,את מה שהוא חלק בלתי נפרד ממני, ממה שאני, ממי שאני? האם זה מוצדק לגזול ממני את משאלת המוות שהיא שלי ממש כשם שהכאב שלי הוא שלי ואני רוצה אותו (כלומר את הכאב) אתי?
 

Gitoros

New member
אני מאמין

שנתת לה סיכוי אמיתי לחיים, ושגרמת לה לחוות מספר רגעי נחת מהכאב העצום שלה,וזה הרבה. כואב לשמוע על פרח כזה שנקטף מאיתנו,יהי זכרה ברוך.
 
יהי זכרה ברוך

תחושה של עצב עמוק... לא מזמן שאלה אותי ה0ה על הקשר בין הורה לילדו. השבתי בקיצור נמרץ (שהרי הכיצד ניתן לתמצת עולם ומלואו למילים ספורות...?). משהו בשאלה הלא שגרתית הזו לא נתן לי מנוח, ופניתי אל ה0ה באמצעות מסר אישי... כעת אני מבינה את משמעות התשובה הקצרה שכתבה לי... מאד כאב לי לקרוא את הבשורה המרה הזו... ודוקא דליה רביקוביץ... ודוקא "שמרי נפשך"... שובי לביתך...
 
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים

השיר שובי לדרכך יש לו ביצועים נפלאים. הוא יהיה קשור אצלי מעכשיו בדמות שלה.
 
למעלה