לזכור את השואה
בוקר ושבוע טובים! במקרה או שלא במקרה, אני מציינים את "יום השואה" הנוראה בימות העומר. ימים אשר במשך הדורות, קיבלו מעין ימי "אבל". (לידיעה, לא היו כאלה במקורן). אם נלך לפי דעת חז"ל: "מתאבלים מפסח לשבועות, בגלל מיתתם של תלמידי רבי עקיבא(ה)". האגדה מספרת: כי נהרגו כל יום אלף מתלמידיו, לכן מתאבלים. לפי דיעה זו, עלינו להתאבל על "ששת המליונים" אשר נרצחו בשואה, שבע שנים רצופות. (תחשבו ותגידו לי, מה התוצאה. בכל מקרה תהיה כפולה ומכופלת מ-49 ימי העומר). חובה עלינו להעביר מדור לדור, את מאורעות השואה הנוראה, במיוחד לדור "הצעיר". היות, ואנו נוהגים מפסח לשבועות, לקרוא מתוך מסכת "פרקי אבות" מדי שבת בשבתו, אביא ממנה שלושה מאמרים קצרים, עם הבנתי הדלה בהקשר של "השואה". 1. פרק א' משנה 10: "שמעיה אומר: ".....ואל תתודע לרשות". (שמעיה היה בן זוגו של אבטליון, בתקופת הזוגות בימי בית שני...איזה שם "אבטליון" שם מדהים, מורכב שלושה שמות). 2. פרק ג' משנה 2: "רבי חנינה(א) סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות (רשות) שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". 3. פרק ב', משנה 3: רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר:...."הוו זהירין ברשות (שלטונות), שאין מקרבים לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראים כאוהבים בשעת הנאתן, ואין עומדים לו בשעת דחקו". שלושה מאמרים שונים של שלושה אישים, מתקופות שונות, באותו ענין. ברור לחלוטין, כי כל חכם וחכם, אמר מה שאמר מתוך נסיונו האישי, ובהבדל המשטר (רשות, מלכות) אשר שררו בזמנו. יתר על כן, כנראה כי שלושת החכמים, היו במגע עם המשטר בצורה זו או אחרת, נכוו או התבסמו מהמשטר. שמעיה, אשר חי בשיא "ממלכת" החשמונאים, שנטו לטובת הצדוקים, מזהיר: אל תתודע לרשות. תסתתר כמה שאתה יכול, כי היה נגד. רבי חנינה סגן הכהנים, אשר חי בסוף ימי "בית שני" אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות....וגו'. כי בימים ההם, הכהנים במקדש מונו לפי טובת אינטרס הרשות (תרצו, ממשלה..), בהתיעצות עם הרומאים אשר שלטו בארץ, להלכה ולמעשה. מן הסתם חנינה סגן הכהנים, מונה מטעם הרשות. (סגן הכהנים, מושג ערטילאי ביהדות...יש סגן כהן גדול, אין סגן הכהנים. כנראה סגן שמונה מטעם הרשות להשגיח על עבודות בית המקדש). ואילו רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, חי כ-220 שנה לערך, אחרי חרבן בית שני, אומר: הוו זהירין ברשות....וגו'. (על פי המקורות, נראה לי כי רבן גמליאל, מתח ביקורת על אביו, שהיה גדול נציג הרשות הרומאית בימיו. ולא ציווה לו בצוואתו ולא כלום) מכאן אני עובר לשואה הנוראה. הדברים אשר הבאתי מתוך המשנה, מתאימים לכל "מיעוט" בכל משטר ומשטר, בכל מדינה מדינה. יותר מזה, אוסיף ואומר כי הולמים לכל דת ודת. השואה הנוראה הוכיחה, כי אינו משנה איך היהודים ינהגו בכל מדינה ומדינה, תמיד הם היו הקרבנות. אף אם לא נתוודע ונחיה בצניעות, אף אם נתפלל לשלומה של הרשות ואף אם נהיה זהירים, תמיד נהיה זרים. זרים וחשודים ניחא, אך מחרחרי חתירה נגד אותה מדינה בה חיינו? ודאי שלא. הרי זו אחת מהסיבות השקריות לפריצתה של "השואה הנוראה". זו היא מהותה של האנטישמיות, שנאה לשמה. אין ולא היה לכל העמים בהם חיינו בגולה, סיבה אחת מוצדקת לשנוא אותנו. אפילו לא במדינות האיסלאם. ההיפך, שם היתה השנאה גדולה יותר, ושורשית יותר מתוך "האיסלאם" המטיף במהותו, כי "הזרים" הם נתינים בלבד, ואינם אזרחי שווה זכויות, אלא "אזרחי חסות" בלבד. ההשמדה התחילה גם שם, ולא הספיקה, במדינות האיסלאם. הרקע האזרחי של המוסלימים, היה מוכן. תמיד ותמיד, בכל משבר ממשלתי אשר היה באותן מדינות, הן במערב והן במזרח, התנפלו על היהודים. אופוזיצה כממשלה, היינו שק חבטות לכל מאן דבעי. שליש מעמינו הושמד בגלל קפריזה של "מנהיג" בתמיכת עמו. כאשר הנאצים השתלטו על כמה וכמה מדינות, התברר כי לא רק השולטים היו אנטישמיים, אלא בני אותם ארצות עצמן. (בני העם הצרפתי אשר נכנעו לנאציזם במהרה, ובני העם הפולני, היו בין הראשונים אשר סייעו בהשמדת היהודים. להוציא המחתרות כמובן, כי בכל כלל יש יוצא מהכלל) דווקא משתי מדינות אשר היו ותמכו בליברליות ובתרבות בימים ההם, משתיהן יצאה השנאה הגדולה לעם קטן, מפוזר ומפורד בין כל העמים (אוסטריה וגרמניה). זה, שאנו יוצאי ארצות האיסלאם, ניצלנו מהשואה הנוראה, זה היה רק נס בלבד. ראו ראו, איך "האיסלאם" מוביל בהכחשת השואה בימינו. האיסלאם של איראן, אינו שונה במהותו מהאיסלאם במדינות ערב האחרות, ואפילו בין רוב רובם של "מוסלימי" ארץ ישראל. נוח לנו לא לראות את האמת, כפי שהיה בימותיה האפלים של השואה. עלינו לראות את השואה, כאילו "היינו" שם, על אף שאנו ילידי "ארצות" האיסלאם. לזכור, כי אם יש הצדקה לקיומה של מדינת ישראל, הרי "השואה" היא אחת הסיבות העיקריות. לזכור ולא לשכוח.
בוקר ושבוע טובים! במקרה או שלא במקרה, אני מציינים את "יום השואה" הנוראה בימות העומר. ימים אשר במשך הדורות, קיבלו מעין ימי "אבל". (לידיעה, לא היו כאלה במקורן). אם נלך לפי דעת חז"ל: "מתאבלים מפסח לשבועות, בגלל מיתתם של תלמידי רבי עקיבא(ה)". האגדה מספרת: כי נהרגו כל יום אלף מתלמידיו, לכן מתאבלים. לפי דיעה זו, עלינו להתאבל על "ששת המליונים" אשר נרצחו בשואה, שבע שנים רצופות. (תחשבו ותגידו לי, מה התוצאה. בכל מקרה תהיה כפולה ומכופלת מ-49 ימי העומר). חובה עלינו להעביר מדור לדור, את מאורעות השואה הנוראה, במיוחד לדור "הצעיר". היות, ואנו נוהגים מפסח לשבועות, לקרוא מתוך מסכת "פרקי אבות" מדי שבת בשבתו, אביא ממנה שלושה מאמרים קצרים, עם הבנתי הדלה בהקשר של "השואה". 1. פרק א' משנה 10: "שמעיה אומר: ".....ואל תתודע לרשות". (שמעיה היה בן זוגו של אבטליון, בתקופת הזוגות בימי בית שני...איזה שם "אבטליון" שם מדהים, מורכב שלושה שמות). 2. פרק ג' משנה 2: "רבי חנינה(א) סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות (רשות) שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". 3. פרק ב', משנה 3: רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר:...."הוו זהירין ברשות (שלטונות), שאין מקרבים לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראים כאוהבים בשעת הנאתן, ואין עומדים לו בשעת דחקו". שלושה מאמרים שונים של שלושה אישים, מתקופות שונות, באותו ענין. ברור לחלוטין, כי כל חכם וחכם, אמר מה שאמר מתוך נסיונו האישי, ובהבדל המשטר (רשות, מלכות) אשר שררו בזמנו. יתר על כן, כנראה כי שלושת החכמים, היו במגע עם המשטר בצורה זו או אחרת, נכוו או התבסמו מהמשטר. שמעיה, אשר חי בשיא "ממלכת" החשמונאים, שנטו לטובת הצדוקים, מזהיר: אל תתודע לרשות. תסתתר כמה שאתה יכול, כי היה נגד. רבי חנינה סגן הכהנים, אשר חי בסוף ימי "בית שני" אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות....וגו'. כי בימים ההם, הכהנים במקדש מונו לפי טובת אינטרס הרשות (תרצו, ממשלה..), בהתיעצות עם הרומאים אשר שלטו בארץ, להלכה ולמעשה. מן הסתם חנינה סגן הכהנים, מונה מטעם הרשות. (סגן הכהנים, מושג ערטילאי ביהדות...יש סגן כהן גדול, אין סגן הכהנים. כנראה סגן שמונה מטעם הרשות להשגיח על עבודות בית המקדש). ואילו רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, חי כ-220 שנה לערך, אחרי חרבן בית שני, אומר: הוו זהירין ברשות....וגו'. (על פי המקורות, נראה לי כי רבן גמליאל, מתח ביקורת על אביו, שהיה גדול נציג הרשות הרומאית בימיו. ולא ציווה לו בצוואתו ולא כלום) מכאן אני עובר לשואה הנוראה. הדברים אשר הבאתי מתוך המשנה, מתאימים לכל "מיעוט" בכל משטר ומשטר, בכל מדינה מדינה. יותר מזה, אוסיף ואומר כי הולמים לכל דת ודת. השואה הנוראה הוכיחה, כי אינו משנה איך היהודים ינהגו בכל מדינה ומדינה, תמיד הם היו הקרבנות. אף אם לא נתוודע ונחיה בצניעות, אף אם נתפלל לשלומה של הרשות ואף אם נהיה זהירים, תמיד נהיה זרים. זרים וחשודים ניחא, אך מחרחרי חתירה נגד אותה מדינה בה חיינו? ודאי שלא. הרי זו אחת מהסיבות השקריות לפריצתה של "השואה הנוראה". זו היא מהותה של האנטישמיות, שנאה לשמה. אין ולא היה לכל העמים בהם חיינו בגולה, סיבה אחת מוצדקת לשנוא אותנו. אפילו לא במדינות האיסלאם. ההיפך, שם היתה השנאה גדולה יותר, ושורשית יותר מתוך "האיסלאם" המטיף במהותו, כי "הזרים" הם נתינים בלבד, ואינם אזרחי שווה זכויות, אלא "אזרחי חסות" בלבד. ההשמדה התחילה גם שם, ולא הספיקה, במדינות האיסלאם. הרקע האזרחי של המוסלימים, היה מוכן. תמיד ותמיד, בכל משבר ממשלתי אשר היה באותן מדינות, הן במערב והן במזרח, התנפלו על היהודים. אופוזיצה כממשלה, היינו שק חבטות לכל מאן דבעי. שליש מעמינו הושמד בגלל קפריזה של "מנהיג" בתמיכת עמו. כאשר הנאצים השתלטו על כמה וכמה מדינות, התברר כי לא רק השולטים היו אנטישמיים, אלא בני אותם ארצות עצמן. (בני העם הצרפתי אשר נכנעו לנאציזם במהרה, ובני העם הפולני, היו בין הראשונים אשר סייעו בהשמדת היהודים. להוציא המחתרות כמובן, כי בכל כלל יש יוצא מהכלל) דווקא משתי מדינות אשר היו ותמכו בליברליות ובתרבות בימים ההם, משתיהן יצאה השנאה הגדולה לעם קטן, מפוזר ומפורד בין כל העמים (אוסטריה וגרמניה). זה, שאנו יוצאי ארצות האיסלאם, ניצלנו מהשואה הנוראה, זה היה רק נס בלבד. ראו ראו, איך "האיסלאם" מוביל בהכחשת השואה בימינו. האיסלאם של איראן, אינו שונה במהותו מהאיסלאם במדינות ערב האחרות, ואפילו בין רוב רובם של "מוסלימי" ארץ ישראל. נוח לנו לא לראות את האמת, כפי שהיה בימותיה האפלים של השואה. עלינו לראות את השואה, כאילו "היינו" שם, על אף שאנו ילידי "ארצות" האיסלאם. לזכור, כי אם יש הצדקה לקיומה של מדינת ישראל, הרי "השואה" היא אחת הסיבות העיקריות. לזכור ולא לשכוח.
