לו רק הייתי
יכולה להקליט את רגשותיי ומחשבותיי ולא רק את מילותיי. יש רגעי שבירה שאיני יכולה לברוח מהם. הם פשוט מגיעים, עם או בלי מילים... וכך אני ממשיכה ויש קול ואין עונה. "מאהבת כלולות נותרה ארץ לא זרועה. ובאבק דרכים, עודך צועדת לקראת הבורא הולכת. בת ציון. כלה. צאי לך מתוך אפילה. לחלות פנייך, בא אורך, בואי בשלום. עודך...עודך... עטרת בעלך..." ומתנגנת המנגינה ואיתה מתנגנות המחשבות. עד מתי ובעיקר ועד כמה. עד כמה זה סימבולי שדווקא עכשיו יותר מכל זה מה שבחרנו היום להקליט. ובאותה שניה גם חושבת "המכאוב הגדול המדכא את הנפש ביגון נורא ואיום. המכאוב המצוי, בדורנו, בלב כל מי שחושב מעט מחשבה והוגה מעט דעה.. מכאוב זה אין לתאר ולספר.." {הרב אברהם יצחק הכהן קוק} כן, חוזרת למועקה הפרטית שלי. ואפילו הצעקה שרוצה קצת לצאת, מוצאת את מקומה תחת מסך הדמעות. והדמעות שקטות, מעט חנוקות, כי יש כאן עוד שנמצאות איתי. מסתבר שגם לעצמי, אני עוד חסומה.
יכולה להקליט את רגשותיי ומחשבותיי ולא רק את מילותיי. יש רגעי שבירה שאיני יכולה לברוח מהם. הם פשוט מגיעים, עם או בלי מילים... וכך אני ממשיכה ויש קול ואין עונה. "מאהבת כלולות נותרה ארץ לא זרועה. ובאבק דרכים, עודך צועדת לקראת הבורא הולכת. בת ציון. כלה. צאי לך מתוך אפילה. לחלות פנייך, בא אורך, בואי בשלום. עודך...עודך... עטרת בעלך..." ומתנגנת המנגינה ואיתה מתנגנות המחשבות. עד מתי ובעיקר ועד כמה. עד כמה זה סימבולי שדווקא עכשיו יותר מכל זה מה שבחרנו היום להקליט. ובאותה שניה גם חושבת "המכאוב הגדול המדכא את הנפש ביגון נורא ואיום. המכאוב המצוי, בדורנו, בלב כל מי שחושב מעט מחשבה והוגה מעט דעה.. מכאוב זה אין לתאר ולספר.." {הרב אברהם יצחק הכהן קוק} כן, חוזרת למועקה הפרטית שלי. ואפילו הצעקה שרוצה קצת לצאת, מוצאת את מקומה תחת מסך הדמעות. והדמעות שקטות, מעט חנוקות, כי יש כאן עוד שנמצאות איתי. מסתבר שגם לעצמי, אני עוד חסומה.