שלומי המתוסבך
New member
לו הייתי מאמין..
היי לכולם!
מזה כמה שנים שאני עוקב אחרי הפורום המעולה הזה, עיתים בתדירות גבוהה ולעיתים פחות. הפורום משמש לי מפלט ואי של שפיות בתוך כל ההוואי היומיומי שלי.
לא יודע מה קרה לי היום ועוד בשעה כזאת מוזרה. ( 4:00 לפנות בוקר אחרי לילה נטול שינה לחלוטין) שהחלטתי לשתף אתכם במחשבות ובהגיגים שלי.
יש את האמירה המפורסמת והאלמותית של קרל מרקס: הדת היא אופיום (או מורפיום, אני לא סגור על זה עדיין...) להמונים.. יש לי ימים שאני פשוט משווע למישהו שיזריק לי קצת מורפיום מהסוג הזה. היום האחרון היה אחד כזה. בערב השתתפתי בחגיגת האירוסים של אחותי ואני רואה שם חבורה של פתיים נבערים, ויסלחו לי בני משפחתי על שאני מכנה אותם כך.. חוגגים ועולצים על אירוסין שהוכתבו ונסגרו עוד לפני שהזוג הספיק להיפגש פגישה לפרוטוקול... זה פשוט לא יאומן איך בשנות ה-2000 הורים מכתיבים לילדיהם את ההחלטה אולי החשובה ביותר של האדם במשך ימי חייו.. אבל האמת היא שעוד יותר לא נתפס זה איך בקלות נערים ונערות בשנות העשרים, מקבלים את זה כמובן מאליו..
ברגעים כאלה ועוד הרבה אחרים אני פשוט מתגעגע לימים בהם הייתי מאמין. בימים ההם הייתי פותר מחשבות כאלו בתשובה הבאנלית ״הכל זה באשרט״. והייתי ממשיך לחגוג עם כולם. אבל מה לעשות שהתפכחתי ופשוט היה בא לי להרוג את ההורים שלי???!!!
אני מתנצל מראש על הניסוח הקולקל פשוט שפכתי את הכל למקלדת ללא סינון ועריכה . הרגשתי צורך לפרוק את זה קצת מהלב ומפאת השעה גם אין לי כח לעבור על זה שוב. אז איתכם הסליחה ושיהיה לנו יום טוב.
היי לכולם!
מזה כמה שנים שאני עוקב אחרי הפורום המעולה הזה, עיתים בתדירות גבוהה ולעיתים פחות. הפורום משמש לי מפלט ואי של שפיות בתוך כל ההוואי היומיומי שלי.
לא יודע מה קרה לי היום ועוד בשעה כזאת מוזרה. ( 4:00 לפנות בוקר אחרי לילה נטול שינה לחלוטין) שהחלטתי לשתף אתכם במחשבות ובהגיגים שלי.
יש את האמירה המפורסמת והאלמותית של קרל מרקס: הדת היא אופיום (או מורפיום, אני לא סגור על זה עדיין...) להמונים.. יש לי ימים שאני פשוט משווע למישהו שיזריק לי קצת מורפיום מהסוג הזה. היום האחרון היה אחד כזה. בערב השתתפתי בחגיגת האירוסים של אחותי ואני רואה שם חבורה של פתיים נבערים, ויסלחו לי בני משפחתי על שאני מכנה אותם כך.. חוגגים ועולצים על אירוסין שהוכתבו ונסגרו עוד לפני שהזוג הספיק להיפגש פגישה לפרוטוקול... זה פשוט לא יאומן איך בשנות ה-2000 הורים מכתיבים לילדיהם את ההחלטה אולי החשובה ביותר של האדם במשך ימי חייו.. אבל האמת היא שעוד יותר לא נתפס זה איך בקלות נערים ונערות בשנות העשרים, מקבלים את זה כמובן מאליו..
ברגעים כאלה ועוד הרבה אחרים אני פשוט מתגעגע לימים בהם הייתי מאמין. בימים ההם הייתי פותר מחשבות כאלו בתשובה הבאנלית ״הכל זה באשרט״. והייתי ממשיך לחגוג עם כולם. אבל מה לעשות שהתפכחתי ופשוט היה בא לי להרוג את ההורים שלי???!!!
אני מתנצל מראש על הניסוח הקולקל פשוט שפכתי את הכל למקלדת ללא סינון ועריכה . הרגשתי צורך לפרוק את זה קצת מהלב ומפאת השעה גם אין לי כח לעבור על זה שוב. אז איתכם הסליחה ושיהיה לנו יום טוב.
