STANLEY CLIMBFALL
New member
לותרטור 26- כללים.
לפעמים אני כותב שאני לא בהכרח אוהב את הדברים שכתבתי, הפעם אני מאוד אוהב. יש פה כמה דברים מחוברים שלכאורה לא קשורים, ולכאורה קצת. מה זה חשוב. אני אוהב אותם. הראשון זה 'שיר השואה שלי'(נו כל 1 חייב. סתם, הוא מכל הלב) האחרים הם 2 שהם מונולגיים כאלה ו-1 שהוא סתם. לותרטור 26- כללים. -שקשוקים- שקשוקים שקשוקים שקשוקי רכבת שקשוקי אדם האם הוא איתנו או איתם צפצופים צפצופים צפצופים בחזה או בשעת מחזה האם הוא אמיתי או מתחזה מדליקים מדליקים מדליקים מדורות מדליקים נערות האם מים עוד זורמים בנהרות חזירים חזירים חזירי רכבת חזירי אדם האם עוד יש אנשים בעולם הבלים זורמים בנהרות מים חיים נשפכים בביבים האם אתה איתי האם ----------------------------- -אשיר למלך- הוא קיים לזאת אוכל להסכים אך את דרכיו לעד לא אבין אומרים שדרכיו דרכי נועם ונתיבותיו שלום אני מסופק מסופקת עמליה בת השבע אשר חיה בתהום מסופק הנער הסומלי שאך קבר את אמו הוא קיים או שהלך לאיבוד או שתיכף ישוב אולי הלך לו בדרכו לנתיב השלום אך זה היה חסום או אז גמר אומר לילך בנתיב המלחמה נתיב החורבן דרכי השנאה קנאת סופרים תרבה חוכמה אך לא אקנא בו שהרי אין בעבור מה בעודי מהלך אני רואה אותו זוחל בעודי נופל איני רואה אותו כלל לא נעים לא המראה הרי עולם יפה הוא העולם הזה וברדיו בוקע שיר או שמא מראשי תסתכל על סומליה תסתכל על עמליה תסתכל על הפמליה של ראש הממשלה הוא קיים לזאת אוכל להסכים מה רוצה הוא לא אבין דומה הוא בעיניי למלך עייף שנותן לנער החצר לכייף המלך מלא אהבה וחמלה הנער אכזר כה חבל שלא זכה דורנו למעט מהטובה זכינו להודות על הרעה קורא אני על הניסים והנפלאות נפעם מהתשועות והגבורות סופרים טובים היו הקדמונים עם דמיון רב ומוח קודח חוששני שכתביהם נכתבו תחת השפעת הסמים ואם אלה דברי אמת דברי מים חיים היום התמלא הבאר בהסתר פנים לפנים הוא קיים הוא צועק מכל מקום ממני וממך מהשקיעה והזריחה מהפרח בגן מהגשם על הים הוא קיים הוא קיים הוא קיים ואני כמכחול ביד הצייר הצייר הוא האל מחכה שיורה לי מה לצייר הוא אינו מאכזב או אז חושב שאותי הוא אוהב האם אני משיב אהבה? לא אדע האם אני ראוי לציוריו? לא אדע אדע שאשיר לו אשיר לה אשיר למלך והוא ישן אשיר לנער החצר והנער אכזר הוא יעיר את המלך משנתו ולא אדע אם לשיר לו או לא ---------------------------------- -כתיבה- פעם נתקפתי חרדה. בעודי מגלה שהעיסוק בו בחרתי לעסוק, הכתיבה, הוא עסק מורשה, מוכר, כבר שנים רבות. גדולים ממני עסקו בזה. היש לי מקום? פרננדו פסואה, לאה גולדברג, אלבר קאמי, וג'ייסון וויד כבר כתבו טוב ממני על רגשותיי, על מחשבותיי, על אהבותיי, על תשוקותיי, על ארצי, על העולם, על הטבע, על כל דבר. או אז חשבתי על החיים עצמם שבחרו בי להיות עוד פסיק קטנטן ולא נראה בהיסטוריה, חשבתי על שכניי, חשבתי על הבחורה שמסתכלת באחותה ויודעת שאחותה יפה ממנה, טובה ממנה, ומוכשרת ממנה, בכל. או כמעט בכל. בדברים החשובים. יודעת היא, שלעולם היא לא תהיה כמו אחותה, ואין ספק שזה כן מציק לה. אך זה לא גורם לה להתאבד(נכון, יש כאלה שמתאבדים, ואולי מגיעה להם מילה טובה על מרידתם, ועל ראייתם חדת העין של המציאות, של ההיסטוריה, של החיים) והיא ממשיכה את חייה, על אף שהיא לא שלמה ולא טוב לה עם כיעורה או עם חוסר כישרונה, או עם מה שיש, או אין, לה. ובכן, אני, שטוב לי עד שכרון חושים, כשיצירה שלי נוגעת לליבי או לליבו של אחר, וטוב לי פשוט לכתוב, אפסיק כי איני טוב מספיק?! ומה אעשה במקום הכתיבה? אלך לאוניברסיטה?! מקום בו אהפוך להיות האחות המכוערת? אך בניגוד אליה, ניכרתי בראייה חדת עין, מה שקרוי בקרב אנשים מסוימים- 'אופי בעייתי'. ולמען הסר ספק- ליבי יוצא אל כל האחיות המכוערות. כמוכם כמוני. לפעמים. (כמו כולם) 'הכל הבל הבלים'. ובכל זאת- טוב לי לכתוב מאלפי זהב וכסף. ---------------------------------- -בכלל- אני רוצה חום שיהיה לי טוב היום לא מחר שיהיה טוב כבר לא עוד כמה שנים שנפנים את מה שאנחנו יודעים שיש מקום אחר ואני רוצה כרטיסי טיסה להכין תיק למסע להתרגש להכיר את היופי לבקש לחזור אל השירים להרדים אנשים שכבר ישנים ואני רוצה שלעולם לא נדע שלעולם לא נבין כי מה שיש לנו פה לעולם לא מספיק לשתות ואז לדעת, להבין להרגיש סיפוק אני מסופק אם אני מאמין לזה בכלל כל מה שאמרתי אני רוצה להחזיר ולפעמים כל מה שאני רוצה זה להתנהג כמו חזיר ואז לבקש סליחה להתרצות אני בעצם בן אדם טוב מגיע לי עונש קל אין לי עבר בפשע בכלל כל מה שאמרתי אני רוצה להחזיר כל מה שאמרתי וכל מה שלא אם זה בגללך או בגללו בגללנו זה אנחנו אשמים אנחנו יותר מדי טיפשים בעיקר אני אני מאמין לזה בעיקר בזמנים אחרים לא עכשיו לא אף פעם אולי כל מה שאמרתי כדאי להחזיר ואולי לא --------------------------------
לפעמים אני כותב שאני לא בהכרח אוהב את הדברים שכתבתי, הפעם אני מאוד אוהב. יש פה כמה דברים מחוברים שלכאורה לא קשורים, ולכאורה קצת. מה זה חשוב. אני אוהב אותם. הראשון זה 'שיר השואה שלי'(נו כל 1 חייב. סתם, הוא מכל הלב) האחרים הם 2 שהם מונולגיים כאלה ו-1 שהוא סתם. לותרטור 26- כללים. -שקשוקים- שקשוקים שקשוקים שקשוקי רכבת שקשוקי אדם האם הוא איתנו או איתם צפצופים צפצופים צפצופים בחזה או בשעת מחזה האם הוא אמיתי או מתחזה מדליקים מדליקים מדליקים מדורות מדליקים נערות האם מים עוד זורמים בנהרות חזירים חזירים חזירי רכבת חזירי אדם האם עוד יש אנשים בעולם הבלים זורמים בנהרות מים חיים נשפכים בביבים האם אתה איתי האם ----------------------------- -אשיר למלך- הוא קיים לזאת אוכל להסכים אך את דרכיו לעד לא אבין אומרים שדרכיו דרכי נועם ונתיבותיו שלום אני מסופק מסופקת עמליה בת השבע אשר חיה בתהום מסופק הנער הסומלי שאך קבר את אמו הוא קיים או שהלך לאיבוד או שתיכף ישוב אולי הלך לו בדרכו לנתיב השלום אך זה היה חסום או אז גמר אומר לילך בנתיב המלחמה נתיב החורבן דרכי השנאה קנאת סופרים תרבה חוכמה אך לא אקנא בו שהרי אין בעבור מה בעודי מהלך אני רואה אותו זוחל בעודי נופל איני רואה אותו כלל לא נעים לא המראה הרי עולם יפה הוא העולם הזה וברדיו בוקע שיר או שמא מראשי תסתכל על סומליה תסתכל על עמליה תסתכל על הפמליה של ראש הממשלה הוא קיים לזאת אוכל להסכים מה רוצה הוא לא אבין דומה הוא בעיניי למלך עייף שנותן לנער החצר לכייף המלך מלא אהבה וחמלה הנער אכזר כה חבל שלא זכה דורנו למעט מהטובה זכינו להודות על הרעה קורא אני על הניסים והנפלאות נפעם מהתשועות והגבורות סופרים טובים היו הקדמונים עם דמיון רב ומוח קודח חוששני שכתביהם נכתבו תחת השפעת הסמים ואם אלה דברי אמת דברי מים חיים היום התמלא הבאר בהסתר פנים לפנים הוא קיים הוא צועק מכל מקום ממני וממך מהשקיעה והזריחה מהפרח בגן מהגשם על הים הוא קיים הוא קיים הוא קיים ואני כמכחול ביד הצייר הצייר הוא האל מחכה שיורה לי מה לצייר הוא אינו מאכזב או אז חושב שאותי הוא אוהב האם אני משיב אהבה? לא אדע האם אני ראוי לציוריו? לא אדע אדע שאשיר לו אשיר לה אשיר למלך והוא ישן אשיר לנער החצר והנער אכזר הוא יעיר את המלך משנתו ולא אדע אם לשיר לו או לא ---------------------------------- -כתיבה- פעם נתקפתי חרדה. בעודי מגלה שהעיסוק בו בחרתי לעסוק, הכתיבה, הוא עסק מורשה, מוכר, כבר שנים רבות. גדולים ממני עסקו בזה. היש לי מקום? פרננדו פסואה, לאה גולדברג, אלבר קאמי, וג'ייסון וויד כבר כתבו טוב ממני על רגשותיי, על מחשבותיי, על אהבותיי, על תשוקותיי, על ארצי, על העולם, על הטבע, על כל דבר. או אז חשבתי על החיים עצמם שבחרו בי להיות עוד פסיק קטנטן ולא נראה בהיסטוריה, חשבתי על שכניי, חשבתי על הבחורה שמסתכלת באחותה ויודעת שאחותה יפה ממנה, טובה ממנה, ומוכשרת ממנה, בכל. או כמעט בכל. בדברים החשובים. יודעת היא, שלעולם היא לא תהיה כמו אחותה, ואין ספק שזה כן מציק לה. אך זה לא גורם לה להתאבד(נכון, יש כאלה שמתאבדים, ואולי מגיעה להם מילה טובה על מרידתם, ועל ראייתם חדת העין של המציאות, של ההיסטוריה, של החיים) והיא ממשיכה את חייה, על אף שהיא לא שלמה ולא טוב לה עם כיעורה או עם חוסר כישרונה, או עם מה שיש, או אין, לה. ובכן, אני, שטוב לי עד שכרון חושים, כשיצירה שלי נוגעת לליבי או לליבו של אחר, וטוב לי פשוט לכתוב, אפסיק כי איני טוב מספיק?! ומה אעשה במקום הכתיבה? אלך לאוניברסיטה?! מקום בו אהפוך להיות האחות המכוערת? אך בניגוד אליה, ניכרתי בראייה חדת עין, מה שקרוי בקרב אנשים מסוימים- 'אופי בעייתי'. ולמען הסר ספק- ליבי יוצא אל כל האחיות המכוערות. כמוכם כמוני. לפעמים. (כמו כולם) 'הכל הבל הבלים'. ובכל זאת- טוב לי לכתוב מאלפי זהב וכסף. ---------------------------------- -בכלל- אני רוצה חום שיהיה לי טוב היום לא מחר שיהיה טוב כבר לא עוד כמה שנים שנפנים את מה שאנחנו יודעים שיש מקום אחר ואני רוצה כרטיסי טיסה להכין תיק למסע להתרגש להכיר את היופי לבקש לחזור אל השירים להרדים אנשים שכבר ישנים ואני רוצה שלעולם לא נדע שלעולם לא נבין כי מה שיש לנו פה לעולם לא מספיק לשתות ואז לדעת, להבין להרגיש סיפוק אני מסופק אם אני מאמין לזה בכלל כל מה שאמרתי אני רוצה להחזיר ולפעמים כל מה שאני רוצה זה להתנהג כמו חזיר ואז לבקש סליחה להתרצות אני בעצם בן אדם טוב מגיע לי עונש קל אין לי עבר בפשע בכלל כל מה שאמרתי אני רוצה להחזיר כל מה שאמרתי וכל מה שלא אם זה בגללך או בגללו בגללנו זה אנחנו אשמים אנחנו יותר מדי טיפשים בעיקר אני אני מאמין לזה בעיקר בזמנים אחרים לא עכשיו לא אף פעם אולי כל מה שאמרתי כדאי להחזיר ואולי לא --------------------------------