Loewenthal
New member
לורביטק (Lorhabitteck) - חלק 3
מאת: תומר לוונטל * סיפור על פי הרפתקה שלי חלק 1 - פרולוג חלק 2 - הקרב חלק 3 - *** דמו הוא כדמם של אחרים לוהט כלבה במעמקים יעוף במרחבי המישורים יחפש אחר איש מפוצלים כי איש דרקון הוא, כאיש אחד אינו משוח, אך עשוי ללא חת כאל מושחת הוא, כאל נווד בדרכו הרעה, יכאב לעד *** "אהובי, רק אותך... ואתה יודע את זה...", "כן אני יודע," אמר אובליוס בזילזול, כשהוא מוציא מפתח עשוי עופרת מעורבת מכיסו. "לאן אנחנו הולכים אהובי?", "הפתעה, את תראי...", "מה באמת?! אני כל כך אוהבת הפתעות!", קול צחקני וגבוהה ריצד על עור התוף הרגיש של אובליוס. הם פסעו במהירות לאורך מסדרון ביתו האפל, צבוע צבע אפרסק קודר, ומוטבע בעשרות פנטגרמים שונים, לצד תמונות מבחילות כמו העתק עץ של ציור יום הדין. בקצה המסדרון, פתח אובליוס דלת עץ אלון ונכנס פנימה יחד עם הבחורה. "זאת ההפתעה?!" פתחה הבחורה, כשהיא סורקת את החדר הקודר, עשוי אבנים אפורות, שבמרכזו ניצב כלוב גדול. בקצה הכלוב, ניצבה קופסת עץ גדולה, מחוברת בחוט עבה למנגנון מכני כלשהו. "כן." אמר הקוסם כשהוא לופת אותה, וסוחב אותה לכיוון דלת הכלוב. הוא תחב את המפתח לחריץ המתאים ופתח את הדלת. הבחורה נזרקה לתוך הכלוב כשהיא משתנקת וצורחת, והדלת ננעלה אחריה. "אם כן, גבירתי הנאווה, לפי המידע שיש לי, את אמורה להיות בעתיד אחת מתומכיו של מי שהולך לסכן את קיומי, וקיומם של רבים כמוני.", "אנ... אני... לא יודעת על מה אתה מדבר... שחרר אותי!", "איך אפשר לדעת, משהו שעוד לא קרה..." חייך אובליוס, כשהוא מתקדם לעבר קצה החדר. הוא הוריד ידית גדולה, שהייתה מחוברת לאותו מנגנון ברעש חריקה חזק, וקולות של גלגלי שיניים וחלקי מתכת נעים נשמעו ברחבי החדר. מכסה קופסת העץ שניצבה בקצה הכלוב התרומם, וממנו יצאו מאות חרפושיות מצריות, שהתחילו למלא את חלל הכלוב. "את הולכת לחוות חוויה לא נעימה... החרפושיות יטפסו עלייך, ויעטפו אותך כמו מומיה, הן ימצצו לך את הדם עד שתתחילי להרגיש חלשה, יכרסמו את שכבת העור החיצונית שלך ויתחילו לחפור פנימה. את תרגישי איך את נאכלת מבפנים, ואיך מאות חרפושיות זוחלות בתוכך. את תמותי לאט, בכאב ובייסורים.", הבחורה צרחה. אובליוס פסע לעבר הדלת, יצא, ונעל אותה אחריו. ***
מאת: תומר לוונטל * סיפור על פי הרפתקה שלי חלק 1 - פרולוג חלק 2 - הקרב חלק 3 - *** דמו הוא כדמם של אחרים לוהט כלבה במעמקים יעוף במרחבי המישורים יחפש אחר איש מפוצלים כי איש דרקון הוא, כאיש אחד אינו משוח, אך עשוי ללא חת כאל מושחת הוא, כאל נווד בדרכו הרעה, יכאב לעד *** "אהובי, רק אותך... ואתה יודע את זה...", "כן אני יודע," אמר אובליוס בזילזול, כשהוא מוציא מפתח עשוי עופרת מעורבת מכיסו. "לאן אנחנו הולכים אהובי?", "הפתעה, את תראי...", "מה באמת?! אני כל כך אוהבת הפתעות!", קול צחקני וגבוהה ריצד על עור התוף הרגיש של אובליוס. הם פסעו במהירות לאורך מסדרון ביתו האפל, צבוע צבע אפרסק קודר, ומוטבע בעשרות פנטגרמים שונים, לצד תמונות מבחילות כמו העתק עץ של ציור יום הדין. בקצה המסדרון, פתח אובליוס דלת עץ אלון ונכנס פנימה יחד עם הבחורה. "זאת ההפתעה?!" פתחה הבחורה, כשהיא סורקת את החדר הקודר, עשוי אבנים אפורות, שבמרכזו ניצב כלוב גדול. בקצה הכלוב, ניצבה קופסת עץ גדולה, מחוברת בחוט עבה למנגנון מכני כלשהו. "כן." אמר הקוסם כשהוא לופת אותה, וסוחב אותה לכיוון דלת הכלוב. הוא תחב את המפתח לחריץ המתאים ופתח את הדלת. הבחורה נזרקה לתוך הכלוב כשהיא משתנקת וצורחת, והדלת ננעלה אחריה. "אם כן, גבירתי הנאווה, לפי המידע שיש לי, את אמורה להיות בעתיד אחת מתומכיו של מי שהולך לסכן את קיומי, וקיומם של רבים כמוני.", "אנ... אני... לא יודעת על מה אתה מדבר... שחרר אותי!", "איך אפשר לדעת, משהו שעוד לא קרה..." חייך אובליוס, כשהוא מתקדם לעבר קצה החדר. הוא הוריד ידית גדולה, שהייתה מחוברת לאותו מנגנון ברעש חריקה חזק, וקולות של גלגלי שיניים וחלקי מתכת נעים נשמעו ברחבי החדר. מכסה קופסת העץ שניצבה בקצה הכלוב התרומם, וממנו יצאו מאות חרפושיות מצריות, שהתחילו למלא את חלל הכלוב. "את הולכת לחוות חוויה לא נעימה... החרפושיות יטפסו עלייך, ויעטפו אותך כמו מומיה, הן ימצצו לך את הדם עד שתתחילי להרגיש חלשה, יכרסמו את שכבת העור החיצונית שלך ויתחילו לחפור פנימה. את תרגישי איך את נאכלת מבפנים, ואיך מאות חרפושיות זוחלות בתוכך. את תמותי לאט, בכאב ובייסורים.", הבחורה צרחה. אובליוס פסע לעבר הדלת, יצא, ונעל אותה אחריו. ***