Loewenthal
New member
לורביטק (Lorhabitteck) - חלק 2
מאת: תומר לוונטל * סיפור על פי הרפתקה שלי. חלק 1 - פרולוג חלק 2 - *** "שלפו חרבות!", קול חד של כ- 400 חרבות נשמע באוויר הלילה. מאלאדור התרחק מהצבא, כך שכולם יוכלו לראותו, "אנחנו מגיעים לכאן, אחרי שהמשלחת הראשונה שלנו נכשלה," הוא הסב את מבטם לעבר שלל הגופות הלבושות במדים סגולים, לצד מעט גופות במדים כחולים. "רוג'ר, יחד עם משלחתו, קיבל את 'הכבוד' לצאת עם צבאו ראשון," הוא השתדל להשמע כמה שפחות ציני, "אך לצערנו, הוא נכשל..." הצבא התקדם בקצב אחיד, כל אחד ואחד מהחיילים היה מפוחד עד כדי רעידות. דממה הסתררה על המשלחת. מאלאדור עצר את מבטו בהתרגשות על כל גופה בלונדינית, בחיפוש אחר רוג'ר - אך ללא הצלחה. כעבור הליכה של כמחצית השעה, התחיל לטפס הצבא במעלה גבעה גדולה. החיילים בשורות הראשונות יכלו לראות את מאלאדור נעצר בפתאומיות בקצה הגבעה, כשהתקרבו, יכלו גם הם לראות את המראה המפחיד - צבא ענקי, של כ- 10,000 איש, שהשתרך עד האופק. *** מאלאדור דהר במהירות בין אלפי החיילים המטושטשים, הוא ניסה למנות את מספר החיילים שנשארו איתו. "20 במספר." ענה לו קולו של סוסו הטלפתי בתוך ראשו. 2 מתוך 4 שומרי הראש שלו, הוחלפו כבר בחיילים רגילים, ורגלו הימנית עוד דיממה, אחרי הניסיון הכושל לרפא אותה. פרש חסון הסתער עליו, ובתנועה של שניות כבר שוסף, וראשו התגלגל והתערבב בתוך הטישטוש המעומעם שהסתחרר מסביבו של מאלאדור. מאלאדור האיץ את הקצב, ודהר בתוך הגוש הענקי של החיילים שעטף אותו. חייל אחר שהתנפל עליו נדרס תחת סוסו, בזמן ששיסף שני חיילים אחרים במכה. הוא נחתך בכתפו על ידי פרש אחד שעבר שם, ובזמן שניסה להתגבר על הכאב, בעט באחר. השמיים נעשו אפרפרים באור הבוקר שהפציע, ומאלאדור, הרגיש צורך עז להכנס מעבר לכילות בתוך הארמון שלו. כשחזר לעצמו, שם לב שהוא מוקף בחבורת חיילים ופרשים. הוא ושומרי ראשו שספו את מחציתם במכה, ומאלאדור תקע את חרבו שוב, באחד מימינו. הוא דהר קדימה במהירות, בעוד שהוא דורס את כל מי שנקלע לדרכו, ומעיף אותו לשובל המעומעם מסביבו. בעוד הוא שולף את חרבו מלאת הדם מגופה של פרש מלפניו, הוא שם לב שנשאר עם 5 חיילים. "נלחם על הממלכה, גם אם נצטרך למות בשבילה! אם נמות, לפחות נמות גיבורים!" הוא סיים בקריאה ברברית, ושיסף עוד פרש מלפניו. מעבר לשובל החיילים והפרשים שהוטחו ארצה, שוספו ונילחמו מלפניו, התנוסס הדגל הג'רמאני, הכחול. "הוא לא באמת שם..." חשב לעצמו מאלאדור, שנזכר בבחור הבלונדיני שנראה בדיוק כמו רוג'ר, שראה לרגע מהגבעה. הוא היה יכול היה להשבע שראה את רוג'ר, אך הכחיש זאת בתגובה שדימיונו מתעתע בו. "זה לא יתכן שהוא שם... מחזיק בדגל... לא!". הוא דהר במהירות לכיוון הדגל המבריק, כשהוא מטיח ארצה עוד כמה נושאי חנית, ומחלק לשניים עוד פרש אחד. חרב חדה טסה במרחק כמה סנטימטרים מראשו, כשנפלה לפתע על הקרקע, מוחזקת בידו הקטועה של בעלה. הפאלדין העייף, הבחין בדגל שהתנוסס בדיוק מאחורי כמה חיילים. הוא נדחף ביניהם ורמס אותם, ומצא להפתעתו את הדגל תקוע באדמה. לאחר שנערף ראשו של עוד חייל מצבאו, מצא את עצמו עם 2 חיילים ושומר ראש אחד. העולם המטושטש של החיילים שעבר מסביבו כל כך מהר, הפך כעת למסך שחור ומפחיד, ואותם הרגשות הגיעו גם מסוסו. טורים ארוכים ואין סופיים של חיילים ג'רמאנים הלכו משני צידם, מקיפים אותם, וקולעים אותם בתוך חלקת האדמה הקטנה שבה רבצו. "איינץ צביי דריי! איינץ צביי דריי!" נשמעו צעקותיהם הרמות של הג'רמאנים לפי קצב ההליכה, וסגרו עליהם. לפתע הבחין מאלאדור בחולשה של הטורים הללו, הג'רמאנים הלכו בצורה מושלמת ואחידה, ברווחים שווים של 10 סנטימטרים - מספיק כדי לפתוח פרצה ולהכנס ביניהם על ידי תנופה רבה. הוא סימן ל- 3 החיילים הנותרים לדהור במהירות אחריו, והתחיל להאיץ את סוסו. פעימות ליבו עלו בקצב עצום, ועגלי זיעה החלו לנזול במורד מצחו. הוא החל לדהור במהירות עצומה לעבר כיוון מסויים. הוא כבר לא היה בטוח לאן דוהר, כי כל התמונה הטשטשה עוד יותר, וערבוביה של צבעים גדשה את עיניו. הוא המשיך להאיץ את סוסו, ככל שיכל באיזור הקטן שבו יכל לקחת תנופה. צעקות מופתעות מעבר הג'רמאנים נשמעו כאילו נמצאים כרגע במרחק קילומטרים, והקול היחיד שהיה קרוב לאוזניו, היה הרוח שגרמה להכל להראות הרבה יותר שקט ואיטי. הוא כבר הגיע למהירות עצומה כשעור פניו החל להמתח אחורה, וכמה חיילים בעלי מבטים מופתעים, צצו בדיוק מולו. הוא האיץ עוד יותר, והכין את עצמו למה שעומד לקרות בשניות הקרובות... כעבור כמחצית השנייה יכל לראות מאלאדור, כבר את החיילים הבאים, כשכאב ניגוח עצום חדר בגופו ובסוסו. מאלאדור יכל לחוש את הסבל שסוסו מרגיש כעת, והכאב רק התגבר, רעידות גסות וחזקות גדשו אותם והם יכלו להרגיש את הנגיחות מפוצצות את גופם מבפנים. הם דרסו והלמו את החיילים אחד אחד, כשהם מנסים להתעלם מהכאב, ולבסוף, וכשהפילו את החייל האחרון, ראו את היער נגלה לעיניהם. מאלאדור האיץ את סוסו במהירות עצומה, והסתובב לרגע להביט לאחור, הוא ראה את 3 החיילים מפלסים את דרכם בין גופות החיילים שכבר פונו מראש, ומצמצמים את הפער אליהם. מאלאדור סרק את כל האזור ומבטו עבר על הדגל הג'רמאני הכחול, שהיה תקוע באדמה, ועל החלק הקרוע בקצה המסגרת הכחולה של הדגל שהיה חסר. הוא סובב במהירות את ראשו חזרה, והאיץ את הקצב עוד יותר, כשנכנסו לבסוף לתוך היער הסבוך. ***
מאת: תומר לוונטל * סיפור על פי הרפתקה שלי. חלק 1 - פרולוג חלק 2 - *** "שלפו חרבות!", קול חד של כ- 400 חרבות נשמע באוויר הלילה. מאלאדור התרחק מהצבא, כך שכולם יוכלו לראותו, "אנחנו מגיעים לכאן, אחרי שהמשלחת הראשונה שלנו נכשלה," הוא הסב את מבטם לעבר שלל הגופות הלבושות במדים סגולים, לצד מעט גופות במדים כחולים. "רוג'ר, יחד עם משלחתו, קיבל את 'הכבוד' לצאת עם צבאו ראשון," הוא השתדל להשמע כמה שפחות ציני, "אך לצערנו, הוא נכשל..." הצבא התקדם בקצב אחיד, כל אחד ואחד מהחיילים היה מפוחד עד כדי רעידות. דממה הסתררה על המשלחת. מאלאדור עצר את מבטו בהתרגשות על כל גופה בלונדינית, בחיפוש אחר רוג'ר - אך ללא הצלחה. כעבור הליכה של כמחצית השעה, התחיל לטפס הצבא במעלה גבעה גדולה. החיילים בשורות הראשונות יכלו לראות את מאלאדור נעצר בפתאומיות בקצה הגבעה, כשהתקרבו, יכלו גם הם לראות את המראה המפחיד - צבא ענקי, של כ- 10,000 איש, שהשתרך עד האופק. *** מאלאדור דהר במהירות בין אלפי החיילים המטושטשים, הוא ניסה למנות את מספר החיילים שנשארו איתו. "20 במספר." ענה לו קולו של סוסו הטלפתי בתוך ראשו. 2 מתוך 4 שומרי הראש שלו, הוחלפו כבר בחיילים רגילים, ורגלו הימנית עוד דיממה, אחרי הניסיון הכושל לרפא אותה. פרש חסון הסתער עליו, ובתנועה של שניות כבר שוסף, וראשו התגלגל והתערבב בתוך הטישטוש המעומעם שהסתחרר מסביבו של מאלאדור. מאלאדור האיץ את הקצב, ודהר בתוך הגוש הענקי של החיילים שעטף אותו. חייל אחר שהתנפל עליו נדרס תחת סוסו, בזמן ששיסף שני חיילים אחרים במכה. הוא נחתך בכתפו על ידי פרש אחד שעבר שם, ובזמן שניסה להתגבר על הכאב, בעט באחר. השמיים נעשו אפרפרים באור הבוקר שהפציע, ומאלאדור, הרגיש צורך עז להכנס מעבר לכילות בתוך הארמון שלו. כשחזר לעצמו, שם לב שהוא מוקף בחבורת חיילים ופרשים. הוא ושומרי ראשו שספו את מחציתם במכה, ומאלאדור תקע את חרבו שוב, באחד מימינו. הוא דהר קדימה במהירות, בעוד שהוא דורס את כל מי שנקלע לדרכו, ומעיף אותו לשובל המעומעם מסביבו. בעוד הוא שולף את חרבו מלאת הדם מגופה של פרש מלפניו, הוא שם לב שנשאר עם 5 חיילים. "נלחם על הממלכה, גם אם נצטרך למות בשבילה! אם נמות, לפחות נמות גיבורים!" הוא סיים בקריאה ברברית, ושיסף עוד פרש מלפניו. מעבר לשובל החיילים והפרשים שהוטחו ארצה, שוספו ונילחמו מלפניו, התנוסס הדגל הג'רמאני, הכחול. "הוא לא באמת שם..." חשב לעצמו מאלאדור, שנזכר בבחור הבלונדיני שנראה בדיוק כמו רוג'ר, שראה לרגע מהגבעה. הוא היה יכול היה להשבע שראה את רוג'ר, אך הכחיש זאת בתגובה שדימיונו מתעתע בו. "זה לא יתכן שהוא שם... מחזיק בדגל... לא!". הוא דהר במהירות לכיוון הדגל המבריק, כשהוא מטיח ארצה עוד כמה נושאי חנית, ומחלק לשניים עוד פרש אחד. חרב חדה טסה במרחק כמה סנטימטרים מראשו, כשנפלה לפתע על הקרקע, מוחזקת בידו הקטועה של בעלה. הפאלדין העייף, הבחין בדגל שהתנוסס בדיוק מאחורי כמה חיילים. הוא נדחף ביניהם ורמס אותם, ומצא להפתעתו את הדגל תקוע באדמה. לאחר שנערף ראשו של עוד חייל מצבאו, מצא את עצמו עם 2 חיילים ושומר ראש אחד. העולם המטושטש של החיילים שעבר מסביבו כל כך מהר, הפך כעת למסך שחור ומפחיד, ואותם הרגשות הגיעו גם מסוסו. טורים ארוכים ואין סופיים של חיילים ג'רמאנים הלכו משני צידם, מקיפים אותם, וקולעים אותם בתוך חלקת האדמה הקטנה שבה רבצו. "איינץ צביי דריי! איינץ צביי דריי!" נשמעו צעקותיהם הרמות של הג'רמאנים לפי קצב ההליכה, וסגרו עליהם. לפתע הבחין מאלאדור בחולשה של הטורים הללו, הג'רמאנים הלכו בצורה מושלמת ואחידה, ברווחים שווים של 10 סנטימטרים - מספיק כדי לפתוח פרצה ולהכנס ביניהם על ידי תנופה רבה. הוא סימן ל- 3 החיילים הנותרים לדהור במהירות אחריו, והתחיל להאיץ את סוסו. פעימות ליבו עלו בקצב עצום, ועגלי זיעה החלו לנזול במורד מצחו. הוא החל לדהור במהירות עצומה לעבר כיוון מסויים. הוא כבר לא היה בטוח לאן דוהר, כי כל התמונה הטשטשה עוד יותר, וערבוביה של צבעים גדשה את עיניו. הוא המשיך להאיץ את סוסו, ככל שיכל באיזור הקטן שבו יכל לקחת תנופה. צעקות מופתעות מעבר הג'רמאנים נשמעו כאילו נמצאים כרגע במרחק קילומטרים, והקול היחיד שהיה קרוב לאוזניו, היה הרוח שגרמה להכל להראות הרבה יותר שקט ואיטי. הוא כבר הגיע למהירות עצומה כשעור פניו החל להמתח אחורה, וכמה חיילים בעלי מבטים מופתעים, צצו בדיוק מולו. הוא האיץ עוד יותר, והכין את עצמו למה שעומד לקרות בשניות הקרובות... כעבור כמחצית השנייה יכל לראות מאלאדור, כבר את החיילים הבאים, כשכאב ניגוח עצום חדר בגופו ובסוסו. מאלאדור יכל לחוש את הסבל שסוסו מרגיש כעת, והכאב רק התגבר, רעידות גסות וחזקות גדשו אותם והם יכלו להרגיש את הנגיחות מפוצצות את גופם מבפנים. הם דרסו והלמו את החיילים אחד אחד, כשהם מנסים להתעלם מהכאב, ולבסוף, וכשהפילו את החייל האחרון, ראו את היער נגלה לעיניהם. מאלאדור האיץ את סוסו במהירות עצומה, והסתובב לרגע להביט לאחור, הוא ראה את 3 החיילים מפלסים את דרכם בין גופות החיילים שכבר פונו מראש, ומצמצמים את הפער אליהם. מאלאדור סרק את כל האזור ומבטו עבר על הדגל הג'רמאני הכחול, שהיה תקוע באדמה, ועל החלק הקרוע בקצה המסגרת הכחולה של הדגל שהיה חסר. הוא סובב במהירות את ראשו חזרה, והאיץ את הקצב עוד יותר, כשנכנסו לבסוף לתוך היער הסבוך. ***