לונדון בקטנה
היינו ארבעה, שניים גדולים ושניים קטנים ודעתנים.
במהלך היום בדקנו את כל הכריכים המשולשים שמצאנו בדרך (האם וגבינה ועוד קצת האם וגבינה, פרושוטו ומוצרלה מעושנת, סלט ביצים), פרט א-מנז'ה, M&S, וקפה נרו (המועדף עלי). נדגמו גם ערכות סושי טרי ונחמד (של פרט א-מנז'ה ושל וואסאבי לא מקורי אבל נעים וטעים, של סלפרידג' מצוין ממש). בגזרת הסלטים יש לבריטים לאן להתקדם, יותר מדי תוספות ופחות מדי ירקות חיים מרעננים. סביר ותו לא.
נתקלנו בקארי סביר, בפיש&צ'יפס סתמיים, בנקניקיות שמנות בלחמניות, ובאינספור סוגי ממתקים שנטעמו כל אחד ואחד.
בבקרים אכלנו אצל גייל מאפים מצוינים (סקונס עם קרם פרש וריבת דובדבנים, דנישים שמנמנים עם צימוקים ושוקולד), או בpaul, שהיה קרוב למלון שלנו - גם שם שומרים על רמה מצוינת של טריות ושל חומרי גלם (בריושים, פרעצלים, קרואסון שקדים מצוין ממש). וכמובן קפה טוב.
בערבים השקענו קצת יותר. ניסינו לבחור מקומות שכולם ימצאו בהם את עצמם.
פולפו בסוהו - אין לי מושג מי המליצה לי עליהם, אבל היא היתה מוצלחת ממש - קוקטיילים קלילים (שפריץ אפרול וקמפארי סודה קונים אותי בכל רגע), יין לבן ו'כל מיני קטנים' על-יד. ילד אחד אכל קרוקטים של תפ"א ומוצרלה וארנציני טעים, השני לינגוויני עם וונגולי שנשאב עד תום, הגדולים חלקו פריטו מיסטו טרי עם סרדינונים פצפונים, שרימפונים וקלמארי וסלט ארנבת (ירוקים, עגבניות שרי בשר ארנבת, צלפים ו.. נדמה לי שזהו). הילדים אכלו גלידה איטלקית קלילה ומצוינת (אני כלכך מעדיפה את האיטלקיות על הצרפתיות), הגדולים טירמיסו לא מתוק מדי וגרפה. לא יודעת לומר כמה עלה, לא זול במיוחד (בטח עם כמות השתיה), אבל גם לא היסטרי. וייב טוב, קהל מעורב של מקומיים ותיירים, לא מחייב ולא מעונב. יצאנו טיפסי אל ערב שהשמש שוקעת בו בעשר בקרוב.
בורגרס & לובסטרס - יקר (22 פאונד לסועד), אבל שווה. אולם אכילה גדול והומה, בר מעולה שבמעולים, ורק שלושה פריטים בתפריט - המבורגר שמן ומלא כלטוב (גבינה ובייקון, חמוצים ובצל), מהפנטזיות ההמבורגריות, חצי לובסטר שלוק ואחרכך על הגריל, ולובסטר רול כריך אימתני שבתוכו חתיכות לובסטר ורוטב מיונזי כלשהו (הבריטים מתים על מיונז, אנשים תמוהים). אכלנו אחד מכל סוג והתפוצצנו הרבה לפני הסוף (מבוגר אחד שאב לקרבו את כל מה שהאחרים לא אכלו). לא מעודן או מתוחכם, אבל ביחד עם בירה, היתה יופי-טופי של ארוחה.
יאוואצ'ה - הסינית המודרנית היפה והטעימה. זאת ששלחה אותי לשם אמרה שלא אעז לצאת בלי לטעום את שוקולד היוזו שלהם ואת הצלעות המעושנות.
הזמנו לילד הפחות הרפתקן - נודלס עם בקר ונבטים
מבחר דים-סם מאודים (ארבעה סוגים), מושלמים בצורתם ובטעמם (המצטיין היה אחד חצילי ספייסי נהדר), שהילד שטוען שהוא לא אוכל כלום התנפל עליהם
צלעות מעושנות ביסמין - עדין, מתקתק ויסמיני וטעים נורא-נורא, הילדים טענו שזה ארטיק בשר ולא השאירו לי כמעט.
ורבע ברווז פריך עם פנקייקים (מפלטות קטנטנות מור לייק איט) וגזירי בצל ירוק ומלפפון. נהדר.
מרטינים קידמו את הארוחה והרבה סודה תוך כדי
לקינוח הוזמנו מקרונים (המבורגרים) - פטל, תות, טונקה, שוקולד-בוטנים וקרמל מלוח (השוקולד יוזו נשכח בתהומות האלכוהול והבטן המתפוצצת), הקרמל המלוח היה מנצח ממש.
שילמנו בסביבות 100 פאונד, שהיו שווים לחלוטין.
בערב נוסף ישבנו שוב אצל גייל לנשנושים ויין, היו שם ברוסקטה של סרדינים טריים מעושנים עם פלפלים קלויים ועגבניות, ניוקי בחמאה ופרמז'ן ותערובת אגוזים קלויה במייפל ומלח.
באופן כללי, בכל פעם שאני בלונדון, האוכל משתבח (ולמען האמת הוא תמיד היה כזה, השאלה היא איפה), כיום אפשר למצא גם בשכונתיות אוכל סביר++
הבריטים נורא משתדלים על חומרי גלם טובים וטריים, ועל שימוש נכון בהם, לפי הניסיון העכשווי, הולך להם יופי.
הכי-הכי כיף - לקנות דובדבנים שמנים ומתוקים, פטל מושלם ותותים קטנטנים ומדהימים בזיל הזול ולשכב להשתזף בקנזינגטון גרדנס כמו המקומיים
היינו ארבעה, שניים גדולים ושניים קטנים ודעתנים.
במהלך היום בדקנו את כל הכריכים המשולשים שמצאנו בדרך (האם וגבינה ועוד קצת האם וגבינה, פרושוטו ומוצרלה מעושנת, סלט ביצים), פרט א-מנז'ה, M&S, וקפה נרו (המועדף עלי). נדגמו גם ערכות סושי טרי ונחמד (של פרט א-מנז'ה ושל וואסאבי לא מקורי אבל נעים וטעים, של סלפרידג' מצוין ממש). בגזרת הסלטים יש לבריטים לאן להתקדם, יותר מדי תוספות ופחות מדי ירקות חיים מרעננים. סביר ותו לא.
נתקלנו בקארי סביר, בפיש&צ'יפס סתמיים, בנקניקיות שמנות בלחמניות, ובאינספור סוגי ממתקים שנטעמו כל אחד ואחד.
בבקרים אכלנו אצל גייל מאפים מצוינים (סקונס עם קרם פרש וריבת דובדבנים, דנישים שמנמנים עם צימוקים ושוקולד), או בpaul, שהיה קרוב למלון שלנו - גם שם שומרים על רמה מצוינת של טריות ושל חומרי גלם (בריושים, פרעצלים, קרואסון שקדים מצוין ממש). וכמובן קפה טוב.
בערבים השקענו קצת יותר. ניסינו לבחור מקומות שכולם ימצאו בהם את עצמם.
פולפו בסוהו - אין לי מושג מי המליצה לי עליהם, אבל היא היתה מוצלחת ממש - קוקטיילים קלילים (שפריץ אפרול וקמפארי סודה קונים אותי בכל רגע), יין לבן ו'כל מיני קטנים' על-יד. ילד אחד אכל קרוקטים של תפ"א ומוצרלה וארנציני טעים, השני לינגוויני עם וונגולי שנשאב עד תום, הגדולים חלקו פריטו מיסטו טרי עם סרדינונים פצפונים, שרימפונים וקלמארי וסלט ארנבת (ירוקים, עגבניות שרי בשר ארנבת, צלפים ו.. נדמה לי שזהו). הילדים אכלו גלידה איטלקית קלילה ומצוינת (אני כלכך מעדיפה את האיטלקיות על הצרפתיות), הגדולים טירמיסו לא מתוק מדי וגרפה. לא יודעת לומר כמה עלה, לא זול במיוחד (בטח עם כמות השתיה), אבל גם לא היסטרי. וייב טוב, קהל מעורב של מקומיים ותיירים, לא מחייב ולא מעונב. יצאנו טיפסי אל ערב שהשמש שוקעת בו בעשר בקרוב.
בורגרס & לובסטרס - יקר (22 פאונד לסועד), אבל שווה. אולם אכילה גדול והומה, בר מעולה שבמעולים, ורק שלושה פריטים בתפריט - המבורגר שמן ומלא כלטוב (גבינה ובייקון, חמוצים ובצל), מהפנטזיות ההמבורגריות, חצי לובסטר שלוק ואחרכך על הגריל, ולובסטר רול כריך אימתני שבתוכו חתיכות לובסטר ורוטב מיונזי כלשהו (הבריטים מתים על מיונז, אנשים תמוהים). אכלנו אחד מכל סוג והתפוצצנו הרבה לפני הסוף (מבוגר אחד שאב לקרבו את כל מה שהאחרים לא אכלו). לא מעודן או מתוחכם, אבל ביחד עם בירה, היתה יופי-טופי של ארוחה.
יאוואצ'ה - הסינית המודרנית היפה והטעימה. זאת ששלחה אותי לשם אמרה שלא אעז לצאת בלי לטעום את שוקולד היוזו שלהם ואת הצלעות המעושנות.
הזמנו לילד הפחות הרפתקן - נודלס עם בקר ונבטים
מבחר דים-סם מאודים (ארבעה סוגים), מושלמים בצורתם ובטעמם (המצטיין היה אחד חצילי ספייסי נהדר), שהילד שטוען שהוא לא אוכל כלום התנפל עליהם
צלעות מעושנות ביסמין - עדין, מתקתק ויסמיני וטעים נורא-נורא, הילדים טענו שזה ארטיק בשר ולא השאירו לי כמעט.
ורבע ברווז פריך עם פנקייקים (מפלטות קטנטנות מור לייק איט) וגזירי בצל ירוק ומלפפון. נהדר.
מרטינים קידמו את הארוחה והרבה סודה תוך כדי
לקינוח הוזמנו מקרונים (המבורגרים) - פטל, תות, טונקה, שוקולד-בוטנים וקרמל מלוח (השוקולד יוזו נשכח בתהומות האלכוהול והבטן המתפוצצת), הקרמל המלוח היה מנצח ממש.
שילמנו בסביבות 100 פאונד, שהיו שווים לחלוטין.
בערב נוסף ישבנו שוב אצל גייל לנשנושים ויין, היו שם ברוסקטה של סרדינים טריים מעושנים עם פלפלים קלויים ועגבניות, ניוקי בחמאה ופרמז'ן ותערובת אגוזים קלויה במייפל ומלח.
באופן כללי, בכל פעם שאני בלונדון, האוכל משתבח (ולמען האמת הוא תמיד היה כזה, השאלה היא איפה), כיום אפשר למצא גם בשכונתיות אוכל סביר++
הבריטים נורא משתדלים על חומרי גלם טובים וטריים, ועל שימוש נכון בהם, לפי הניסיון העכשווי, הולך להם יופי.
הכי-הכי כיף - לקנות דובדבנים שמנים ומתוקים, פטל מושלם ותותים קטנטנים ומדהימים בזיל הזול ולשכב להשתזף בקנזינגטון גרדנס כמו המקומיים
