לוחמות הסמלים-פרק 3
לכל המעריצים שחיכו (יש כאלה בכלל?), הנה פרק 3 של הפיק שלי תהנו! פרק 3- האי באופק שני דיג'ימוני כלב נראו יושבים ומסתכלים על כדור ערפילי שחור. הם הקשיבו לקול הקר שבקע ממנו. "הושמדה?!" הוא אמר בכעס. "כן אדוני. ע"י שלוש דיג'ימוניות אדם." אחד מדיג'ימוני הכלב ענה. "כנראה שנצטרך להיפטר מהשלוש.. אתם כבר יודעים מה לעשות." אמר הקול והכדור נעלם. שני הדיג'ימונים קמו והלכו מעבר להריסות. לילה. שלושת הדיג'ימוניות ישבו ליד עץ יחיד שעמד באמצע מישור ירוק, מסביב למדורה שהבעירו. הן היו עייפות מהדרך ומהקרבות. "איזה יום..." אמרה אמזומון. "צודקת, כל הרגליים שלי כואבות." נוטומון אמרה. "לך תמיד יש תלונות. למה את הולכת ולא עפה?" אמזומון אמרה והסתכלה על הכנפיים של נוטומון. "ככה הרגליים המסכנות שלך לא יתעייפו." הוסיפה בלעג. נוטומון התכוונה להגיב, אבל קורמון עצרה אותה. "תעשו טובה ותפסיקו לריב." היא אמרה בתקיפות. "בסדר, בואו נלך לישון. מחר יש לנו דרך ארוכה." אמזומון אמרה בכניעה. קורמון נשכבה ליד העץ, ונוטומון עפה ונרדמה על ענף נמוך. אמזומון נשכבה סמוך למדורה ונרדמה. אמזומון הייתה הראשונה שהתעוררה בבוקר. היא העירה את את שתי האחרות והן המשיכו בדרכן. "מתי כבר נגיע לאי הרוחות?" נוטומון שאלה. "הוא לא רחוק, נגיע אליו בתוך כמה שעות." אמזומון ענתה. הן הלכו בלי הפרעות (חוץ מכמה תלונות של נוטומון) במשך שעה, עד שנתקלו במשהו כמעט בלתי נראה, שנעלם אחרי שנתקלו בו. "מה זה היה?" שאלה קורמון, משפשפת את ראשה. "אין לי מושג.." אמרה אמזומון. "חיצי כסף!" הן שמעו קול צועק, וראשי חץ כסופים נשלחו לעברן. "קשתות רוח!" תקפה נוטומון והדפה את החיצים. מולן עמדו שני דיג'ימוני כלב בהירים. "למה אתם מתקיפים אותנו?" שאלה קורמון, אך שני הדיג'ימונים לא השיבו, רק תקפו שוב. "חיצי כסף!", שלושת הדיג'ימוניות לא הצליחו להתחמק, ונפגעו. "קרן ירח!" שני הדיג'ימונים התקיפו, אך מסיבה כלשהי, המתקפות שלהם הוחזרו אליהם. שני הדיג'ימונים, שהופתעו, נפגעו והשטתחו על הקרקע. בהבזק ברק הופיעה דיג'ימונית אדם בשמלה כחולה וכובע מכשפים. היא הרימה את ידה ושניהם הורמו מן הקרקע ונעלמו. היא הסתובבה לאחור וראתה את אמזומון עומדת, מופתעת. היא חייכה אליה ואמרה: "אתן הן שלושת הלוחמות, נכון?" "מי?" שאלה נוטומון, שיחד עם קורמון קמה ונעמדה. "עם אני לא טועה, זה אתן. הדיג'ימונים שתקפו אתכן היו דורימונים, שנים ממשרתיו הנאמנים של לוציפרימון." אמרה הדיג'ימונית. "דרך אגב, אני ויזרדוומון, מכשפת המישור." הוסיפה. "אני אמזומון, ואלה הן קורמון ונטומון. אנחנו צריכות להגיע לאי הרוחות, את מכירה אותו?" "עברתי שם פעם. בואו, אני אוביל אתכן אליו." ויזרדוומון אמרה והתחילה ללכת. שלושת האחרות צעדו אחריה. תוך שעה בערך הן הגיעו אל חוף זהוב, שממנו נראה אי ירוק. "זהו אי הרוחות." הסבירה ויזרדוומון. "איך אנחנו אמורות להגיע אליו? הרי אין לנו כנפיים כמו לנוטומון." שאלה קורמון. במרחק ק"מ מכאן יש סירה קטנה, קשורה למפרץ שהיה שייך פעם לכפר. תיקחו אותה ותגיעו אל האי במהירות." ענתה ויזרדוומון. "טוב, אז בואו וניקח אותה." אמרה נוטומון. שלושתן הלכו לאורך החוף, מלווים במבטה של המכשפה, שנעלמה בהבזק של ברק.
לכל המעריצים שחיכו (יש כאלה בכלל?), הנה פרק 3 של הפיק שלי תהנו! פרק 3- האי באופק שני דיג'ימוני כלב נראו יושבים ומסתכלים על כדור ערפילי שחור. הם הקשיבו לקול הקר שבקע ממנו. "הושמדה?!" הוא אמר בכעס. "כן אדוני. ע"י שלוש דיג'ימוניות אדם." אחד מדיג'ימוני הכלב ענה. "כנראה שנצטרך להיפטר מהשלוש.. אתם כבר יודעים מה לעשות." אמר הקול והכדור נעלם. שני הדיג'ימונים קמו והלכו מעבר להריסות. לילה. שלושת הדיג'ימוניות ישבו ליד עץ יחיד שעמד באמצע מישור ירוק, מסביב למדורה שהבעירו. הן היו עייפות מהדרך ומהקרבות. "איזה יום..." אמרה אמזומון. "צודקת, כל הרגליים שלי כואבות." נוטומון אמרה. "לך תמיד יש תלונות. למה את הולכת ולא עפה?" אמזומון אמרה והסתכלה על הכנפיים של נוטומון. "ככה הרגליים המסכנות שלך לא יתעייפו." הוסיפה בלעג. נוטומון התכוונה להגיב, אבל קורמון עצרה אותה. "תעשו טובה ותפסיקו לריב." היא אמרה בתקיפות. "בסדר, בואו נלך לישון. מחר יש לנו דרך ארוכה." אמזומון אמרה בכניעה. קורמון נשכבה ליד העץ, ונוטומון עפה ונרדמה על ענף נמוך. אמזומון נשכבה סמוך למדורה ונרדמה. אמזומון הייתה הראשונה שהתעוררה בבוקר. היא העירה את את שתי האחרות והן המשיכו בדרכן. "מתי כבר נגיע לאי הרוחות?" נוטומון שאלה. "הוא לא רחוק, נגיע אליו בתוך כמה שעות." אמזומון ענתה. הן הלכו בלי הפרעות (חוץ מכמה תלונות של נוטומון) במשך שעה, עד שנתקלו במשהו כמעט בלתי נראה, שנעלם אחרי שנתקלו בו. "מה זה היה?" שאלה קורמון, משפשפת את ראשה. "אין לי מושג.." אמרה אמזומון. "חיצי כסף!" הן שמעו קול צועק, וראשי חץ כסופים נשלחו לעברן. "קשתות רוח!" תקפה נוטומון והדפה את החיצים. מולן עמדו שני דיג'ימוני כלב בהירים. "למה אתם מתקיפים אותנו?" שאלה קורמון, אך שני הדיג'ימונים לא השיבו, רק תקפו שוב. "חיצי כסף!", שלושת הדיג'ימוניות לא הצליחו להתחמק, ונפגעו. "קרן ירח!" שני הדיג'ימונים התקיפו, אך מסיבה כלשהי, המתקפות שלהם הוחזרו אליהם. שני הדיג'ימונים, שהופתעו, נפגעו והשטתחו על הקרקע. בהבזק ברק הופיעה דיג'ימונית אדם בשמלה כחולה וכובע מכשפים. היא הרימה את ידה ושניהם הורמו מן הקרקע ונעלמו. היא הסתובבה לאחור וראתה את אמזומון עומדת, מופתעת. היא חייכה אליה ואמרה: "אתן הן שלושת הלוחמות, נכון?" "מי?" שאלה נוטומון, שיחד עם קורמון קמה ונעמדה. "עם אני לא טועה, זה אתן. הדיג'ימונים שתקפו אתכן היו דורימונים, שנים ממשרתיו הנאמנים של לוציפרימון." אמרה הדיג'ימונית. "דרך אגב, אני ויזרדוומון, מכשפת המישור." הוסיפה. "אני אמזומון, ואלה הן קורמון ונטומון. אנחנו צריכות להגיע לאי הרוחות, את מכירה אותו?" "עברתי שם פעם. בואו, אני אוביל אתכן אליו." ויזרדוומון אמרה והתחילה ללכת. שלושת האחרות צעדו אחריה. תוך שעה בערך הן הגיעו אל חוף זהוב, שממנו נראה אי ירוק. "זהו אי הרוחות." הסבירה ויזרדוומון. "איך אנחנו אמורות להגיע אליו? הרי אין לנו כנפיים כמו לנוטומון." שאלה קורמון. במרחק ק"מ מכאן יש סירה קטנה, קשורה למפרץ שהיה שייך פעם לכפר. תיקחו אותה ותגיעו אל האי במהירות." ענתה ויזרדוומון. "טוב, אז בואו וניקח אותה." אמרה נוטומון. שלושתן הלכו לאורך החוף, מלווים במבטה של המכשפה, שנעלמה בהבזק של ברק.
