RossieL
Active member
לובלובו/ רן פלג
רות לא יכלה להגיד לי: "אני אוהבת אותך."
*
"בפעם הראשונה שאמרתי: "אני אוהבת אותך", היא סיפרה לי, "זה היה לאבא שלי, שעזב את הבית כשהייתי בת 5, התחתן שוב, הביא ילדים ולא בא לבקר יותר."
הפעם השנייה שאמרתי "אני אוהבת אותך" - הייתה לחבר הראשון שלי.
הייתי בת 15 בערך והוא בן 17 וחצי.
לילה אחד, אחרי מדורת ל"ג בעומר,
הוא השתכר,
שבר לי את הלב
והיד.
"זה באשמתך," הוא הסביר לי, "כל הערב עשית עיניים לחברים שלי ואני לא אהיה חבר של זונה."
*
בצבא אמרתי "אני אוהבת אותך" למפקד שלי, אחרי שהוא חיזר אחרי במשך חודשים, חילק מחמאות, קנה מתנות ופרגן ביציאות הביתה.
"את עושה לי את זה הרבה יותר מאשתי," הוא לחש כששכבנו, אבל אחרי יומיים כבר העביר אותי לבסיס חדש והפסיק לענות לי לטלפונים.
אני זוכרת שערב אחד לא הצלחתי להתאפק, ברחתי מהבסיס, נסעתי אליו הביתה, דפקתי על הדלת ואשתו פתחה.
היא הייתה יפה כל כך, מתוקה, קורנת
והריונית.
אז הסמקתי, אמרתי שזו טעות והלכתי.
*
הפעם האחרונה שאמרתי "אני אוהבת אותך" היתה לגורו אחד, באשראם בצפון הודו.
הוא דיבר על אהבה ושחרור האני הפנימי,
עד שלילה אחד הוא ניסה להכניס לי בכוח את האני הפנימי שלו.
לא רציתי, כי הייתי חולה מהאוכל,
אבל לא היה לו אכפת.
יחסית לאדם מואר הוא הפיל עלי חשכה להרבה מאוד שנים."
*
אני נשוי לרות כבר 15 שנה.
יש לנו שני בנים ובת והיא מעולם לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי.
גם לא להם.
עשיתי הכל כדי לחלץ את המילים הללו ממנה;
הייתי רך ומתחשב,
סבלני, אוהב, תומך-
וכלום לא עזר.
"יש מילים שהן כבר מקולקלות ואי אפשר לתקן אותן," היא אמרה לי אחרי שנתיים יחד, "אבל בשבילך אמציא מילה חדשה. מבטיחה."
*
כבר 14 שנה, כל בוקר, כשאנחנו מתעוררים, רות לוחשת לי: "אותך אני הכי לובלובו בעולם."
כל פעם כשהיא נפרדת מהילדים שלנו בשער הגן, או בית הספר, היא אומרת להם: "אוצרות שלי, אני לובלובו אתכם בטירוף!!!"
"יש מילים שהן כבר מקולקלות," אמרה לי אשתי, "כי הן נאמרו לאנשים לא נכונים
והן זוהמו
ובוזו
ונרמסו
ונוצלו.
לכן המצאתי בשבילך מילה חדשה, כזו שמגיעה היישר מהלב, והיא טובה וטהורה ואף אחד מעולם לא פגע בה, והיא רק שלך, לובלובו יפה ומתוק שלי."
רות לא יכלה להגיד לי: "אני אוהבת אותך."
*
"בפעם הראשונה שאמרתי: "אני אוהבת אותך", היא סיפרה לי, "זה היה לאבא שלי, שעזב את הבית כשהייתי בת 5, התחתן שוב, הביא ילדים ולא בא לבקר יותר."
הפעם השנייה שאמרתי "אני אוהבת אותך" - הייתה לחבר הראשון שלי.
הייתי בת 15 בערך והוא בן 17 וחצי.
לילה אחד, אחרי מדורת ל"ג בעומר,
הוא השתכר,
שבר לי את הלב
והיד.
"זה באשמתך," הוא הסביר לי, "כל הערב עשית עיניים לחברים שלי ואני לא אהיה חבר של זונה."
*
בצבא אמרתי "אני אוהבת אותך" למפקד שלי, אחרי שהוא חיזר אחרי במשך חודשים, חילק מחמאות, קנה מתנות ופרגן ביציאות הביתה.
"את עושה לי את זה הרבה יותר מאשתי," הוא לחש כששכבנו, אבל אחרי יומיים כבר העביר אותי לבסיס חדש והפסיק לענות לי לטלפונים.
אני זוכרת שערב אחד לא הצלחתי להתאפק, ברחתי מהבסיס, נסעתי אליו הביתה, דפקתי על הדלת ואשתו פתחה.
היא הייתה יפה כל כך, מתוקה, קורנת
והריונית.
אז הסמקתי, אמרתי שזו טעות והלכתי.
*
הפעם האחרונה שאמרתי "אני אוהבת אותך" היתה לגורו אחד, באשראם בצפון הודו.
הוא דיבר על אהבה ושחרור האני הפנימי,
עד שלילה אחד הוא ניסה להכניס לי בכוח את האני הפנימי שלו.
לא רציתי, כי הייתי חולה מהאוכל,
אבל לא היה לו אכפת.
יחסית לאדם מואר הוא הפיל עלי חשכה להרבה מאוד שנים."
*
אני נשוי לרות כבר 15 שנה.
יש לנו שני בנים ובת והיא מעולם לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי.
גם לא להם.
עשיתי הכל כדי לחלץ את המילים הללו ממנה;
הייתי רך ומתחשב,
סבלני, אוהב, תומך-
וכלום לא עזר.
"יש מילים שהן כבר מקולקלות ואי אפשר לתקן אותן," היא אמרה לי אחרי שנתיים יחד, "אבל בשבילך אמציא מילה חדשה. מבטיחה."
*
כבר 14 שנה, כל בוקר, כשאנחנו מתעוררים, רות לוחשת לי: "אותך אני הכי לובלובו בעולם."
כל פעם כשהיא נפרדת מהילדים שלנו בשער הגן, או בית הספר, היא אומרת להם: "אוצרות שלי, אני לובלובו אתכם בטירוף!!!"
"יש מילים שהן כבר מקולקלות," אמרה לי אשתי, "כי הן נאמרו לאנשים לא נכונים
והן זוהמו
ובוזו
ונרמסו
ונוצלו.
לכן המצאתי בשבילך מילה חדשה, כזו שמגיעה היישר מהלב, והיא טובה וטהורה ואף אחד מעולם לא פגע בה, והיא רק שלך, לובלובו יפה ומתוק שלי."
