לה פטיט ביסטרו
למרבה הצער קראנו את הביקורות האחרות על מסעדת "לה פטיט ביסטרו" (ברח' אבן גבירול, תל-אביב) רק לאחר שסעדנו בה. באופן לא מפתיע, הביקורת שלנו דומה לביקורות של הסועדים האחרים. בערב ביקורנו מצאנו את המסעדה מלאה למחצה. המלצרית הפנתה אותנו לאחד השולחנות. היה צורך להזיז את השולחן הכבד (שהיה סמוך מדי לשולחן אחר) והופתענו כשהתבקשנו על-ידה לעשות זאת בעצמנו. הוגשו לנו כוסיות יין על חשבון הבית. היין היה מצויין (למרות שהיה מוזר במקצת שהמלצרית התקשתה לומר מהו) ולאור זאת ציפינו להמשך ערב מוצלח. התפריט נראה מצומצם אך מבטיח, עד שהתברר שמתוך שלוש המנות שרצינו להזמין, שתים לא היו בנמצא באותו ערב – כולל "מנת היום" שלדברי המלצרית "נגמרה" (והשעה עוד לא היתה תשע בערב). עברנו מהרצוי למצוי, והזמנו קרפצ'ו בקר למנה ראשונה, וכמנות עיקריות צלעות כבש ומה שהוגדר בתפריט כ"פרגית שלמה". בעודנו משיקים כוסיות הבחנו בעשן סיגריות מתאבך מהשולחן הסמוך. שאלנו את המלצרית אם זהו אזור העישון, והיא ענתה בנון-שלנטיות שכן. הזכרנו לה שלא נשאלנו בדבר העדפות העישון שלנו בעת ההזמנה הטלפונית או כשנכנסנו, וביקשנו לעבור לשולחן אחר. לאחר דין ודברים בין שלשה מלצרים, נמצא לנו שולחן אחר, שאליו הועברנו אחר כבוד עם כוסות היין והקרפצ'ו. הקרפצ'ו היה מלוח וספוג בחומץ יתר על המדה. מלצרית חדשה הופיעה ושאלה אם נרצה תוספת לחם. השבנו בשלילה, אך כעבור כדקה הופיע מלצר שלישי עם לחם ולצידו חמאה, חריסה וזיתים. כשהגיעו המנות העיקריות התברר שה"פרגית השלמה" הינה כחצי פרגית לכל היותר (אלא אם כן מדובר בפרגית גידמת, עם רגל אחת וכנף אחת). היא הייתה סבירה, והפירה שלידה היה טעים. השעועית הירוקה שפוזרה מעליו לא בושלה די זמן. מנת צלעות הטלה הוגשה בלוויית ערימת צ'יפס ספוגים בשמן. יש לציין כי בשום שלב לא נשאלנו אודות התוספות (לאחר מכן ראינו שהתפריט מזכיר גם מספר אפשרויות נוספות). תפריט הקינוחים נוסח במגוון שגיאות משעשעות, כשלא היה ברור אם הכוונה היתה לכתבו באנגלית, בצרפתית, או בעברית. גם כאן, הקינוח שרצינו לא היה, ובמקומו הזמנו pot au chocolat ופרופיטרול. המנות דמו למנות בשם זה המוגשות בצרפת כשם שרחוב אבן-גבירול בתל-אביב דומה לבולבר סן ז'רמן בפריס. ה- pot au chocolat נותר ברובו בצלחת, והפרופיטרול היה כה קשה שגרם לכיפוף הכפית (ללא התערבותו של אורי גלר). מצאנו טעם לפגם גם במסך הטלויזיה הענק ששידר כל העת את ערוץ האופנה. לא ברור לנו עד עתה מדוע מכונה המקום "לה פטיט ביסטרו" (או כפי שנכתב בראש התפריט: "לה פיטית ביסטרו"): המקום אינו ביסטרו, ובודאי שאינו קטן. מה שכן ברור הוא שמספר המבקרים בו קטן בעקבות הערב בלפחות שניים.
למרבה הצער קראנו את הביקורות האחרות על מסעדת "לה פטיט ביסטרו" (ברח' אבן גבירול, תל-אביב) רק לאחר שסעדנו בה. באופן לא מפתיע, הביקורת שלנו דומה לביקורות של הסועדים האחרים. בערב ביקורנו מצאנו את המסעדה מלאה למחצה. המלצרית הפנתה אותנו לאחד השולחנות. היה צורך להזיז את השולחן הכבד (שהיה סמוך מדי לשולחן אחר) והופתענו כשהתבקשנו על-ידה לעשות זאת בעצמנו. הוגשו לנו כוסיות יין על חשבון הבית. היין היה מצויין (למרות שהיה מוזר במקצת שהמלצרית התקשתה לומר מהו) ולאור זאת ציפינו להמשך ערב מוצלח. התפריט נראה מצומצם אך מבטיח, עד שהתברר שמתוך שלוש המנות שרצינו להזמין, שתים לא היו בנמצא באותו ערב – כולל "מנת היום" שלדברי המלצרית "נגמרה" (והשעה עוד לא היתה תשע בערב). עברנו מהרצוי למצוי, והזמנו קרפצ'ו בקר למנה ראשונה, וכמנות עיקריות צלעות כבש ומה שהוגדר בתפריט כ"פרגית שלמה". בעודנו משיקים כוסיות הבחנו בעשן סיגריות מתאבך מהשולחן הסמוך. שאלנו את המלצרית אם זהו אזור העישון, והיא ענתה בנון-שלנטיות שכן. הזכרנו לה שלא נשאלנו בדבר העדפות העישון שלנו בעת ההזמנה הטלפונית או כשנכנסנו, וביקשנו לעבור לשולחן אחר. לאחר דין ודברים בין שלשה מלצרים, נמצא לנו שולחן אחר, שאליו הועברנו אחר כבוד עם כוסות היין והקרפצ'ו. הקרפצ'ו היה מלוח וספוג בחומץ יתר על המדה. מלצרית חדשה הופיעה ושאלה אם נרצה תוספת לחם. השבנו בשלילה, אך כעבור כדקה הופיע מלצר שלישי עם לחם ולצידו חמאה, חריסה וזיתים. כשהגיעו המנות העיקריות התברר שה"פרגית השלמה" הינה כחצי פרגית לכל היותר (אלא אם כן מדובר בפרגית גידמת, עם רגל אחת וכנף אחת). היא הייתה סבירה, והפירה שלידה היה טעים. השעועית הירוקה שפוזרה מעליו לא בושלה די זמן. מנת צלעות הטלה הוגשה בלוויית ערימת צ'יפס ספוגים בשמן. יש לציין כי בשום שלב לא נשאלנו אודות התוספות (לאחר מכן ראינו שהתפריט מזכיר גם מספר אפשרויות נוספות). תפריט הקינוחים נוסח במגוון שגיאות משעשעות, כשלא היה ברור אם הכוונה היתה לכתבו באנגלית, בצרפתית, או בעברית. גם כאן, הקינוח שרצינו לא היה, ובמקומו הזמנו pot au chocolat ופרופיטרול. המנות דמו למנות בשם זה המוגשות בצרפת כשם שרחוב אבן-גבירול בתל-אביב דומה לבולבר סן ז'רמן בפריס. ה- pot au chocolat נותר ברובו בצלחת, והפרופיטרול היה כה קשה שגרם לכיפוף הכפית (ללא התערבותו של אורי גלר). מצאנו טעם לפגם גם במסך הטלויזיה הענק ששידר כל העת את ערוץ האופנה. לא ברור לנו עד עתה מדוע מכונה המקום "לה פטיט ביסטרו" (או כפי שנכתב בראש התפריט: "לה פיטית ביסטרו"): המקום אינו ביסטרו, ובודאי שאינו קטן. מה שכן ברור הוא שמספר המבקרים בו קטן בעקבות הערב בלפחות שניים.
