לה בומבה / סיפור
הערה: מומלץ לקרוא את הסיפור כאשר השיר מתנגן ברקע. מוסיקה דרום אמריקאית התנגנה במלוא הקצב. רחבת הריקודים הייתה מלאת נשים. רוקדות אל תוך הלילה, כאילו אין מחר, עם הידיים למעלה, שיכורות מהתחושה. אני מנסה לפלס דרכי אליה כשברקע מתנגן השיר "לה בומבה" במלוא הקצב וכל שאני שומעת זה את המילה "סקסי". אני חושבת עליה, סקסית בטירוף, מיד אראה אותה. בדרכי אליה אני רוקדת עם כמה בנות שלפתו את אגני והחלו להוליך אותי לריקוד שרשרת מחשמל. מרחוק ראיתי אותה, אך הייתי שיכורה ממש כמותן, מובלת לתוך הסיטואציה, לופתת אגן של אחרת במחול משוגע בתוך הרחבה שהכילה יותר נשים מרכבת ממוצעת בהודו. הרכבת היחידה שהייתי בה עכשיו הייתה זאת שהייתי לה כקרון וכל שאר הקרונות צופרות "בומבה" "סקסי" ואני נזכרת בה. רוקדת לבדה במרכז הרחבה, מחכה לי, אולי לא, אך החלטתי. אני מתנתקת מהרכבת, מנסה לגשת אל הבר. לפתע מרגישה יד חמה מגששת את אזור חלצי, גוף נצמד לשלי, מסובב אותי בהתאמה לשלו בקצב המוסיקה. האדרנלין זרם בעורקי בקצב מטורף, רציתי להסתובב, אך החלטתי לשתף פעולה עוד כמה רגעים, מתמכרת לתחושה של ידיים חמות, לחות מלטפות את גופי ואיני יודעת למי שייכות ידי הפלא הללו שגורמות לשיר להדהד לא רק בראשי. נשיקה לחה על עורפי והיא נעלמה. הסתובבתי ולא יכולתי לדעת מי מבין כל הנשים שהקיפו אותי, הנוגעות, המתחככות היא זאת ששחררה את כל המעצורים. נזכרתי בה והמשכתי לעבר הבר. בדרך הספקתי להתחכך בעוד כשלושים נשים וידעתי שככה ארצה למות כשיגיע הרגע, להיות חלק מתוך ההמון הנשי והלח הזה במסיבת הנשים שטרם הייתי בה. עכשיו הבנתי למה התכוונה שאמרה לי שאני מפסידה בכל פעם שביטלתי את המסיבות מטעמים שונים. בבר התקשיתי להגיע אל הברמנית וכשהגעתי, הבנתי מדוע. אין ספק שהשיר נכתב עליה. מטר ושבעים של יופי צרוף עם קואורדינציה וחלוקת קשב שלא הייתה מביישת קצינת מבצעים מנוסה. הבטתי בה כמהופנטת, שוכחת את שרציתי. אחרי דקות מעטות התקרבה אלי, הצמידה את פניה לשלי, העבירה לשון על תנוך אוזני ולחשה לי. מהרעש או מהרעד בגוף , לא שמעתי. היא עברה לאוזן השנייה שקיבלה את אותו הטיפול המסור, הפעם התאמצתי לשמוע. היא שאלה "מה בשבילך?" חשבתי, 'אותה עטופה בסרט ישובה בכוס מרטיני', אבל חייכתי ועניתי שפעמיים קורונה. בתנועות מיומנות פתחה עבורי את שני הבקבוקים ושבה לעבודתה המסורה. באותו הרגע הייתי מוכנה להחליף את רצוני הקודם למות במסיבה הזאת, אל זרועותיה. בדרכי אל מרכז הרחבה, נתפסתי שוב על ידי הרכבת המחשמלת. הבירה שקשקה בידי ואגני שוב היה תפוס כחלק משרשרת שקשה היה לעזוב אותה. שמתי לב שהשיר עדיין מתנגן בורסיות שונות, פעם רמיקס, פעם דאנס, ומילות המפתח שאגו "סנסיואל", "בומבה", "סקסי". הצלחתי להשתחרר מהאחיזה וסוף סוף הייתי בדרכי אליה. ממרחק ראיתיה, יפה, תמירה, שיכורה, מתנענעת לצלילי השיר שהפיק בי חיים חדשים. התקרבתי אליה מאחור, מתאימה תנועותיי לשלה, היא רצתה להסתובב, אך לא הנחתי לה. בעודה צמודה בגבה לחזה שלי, נתתי לה ללגום מהקורונה, לוחשת באוזנה "בשבילך. אל תסתובבי, תפנטזי, תיהני". השיר המשיך בקצב מטורף, הרגשתי במחול שדים. ידי ליטפה את בטנה השטוחה שחשפה גופיית הבטן שלבשה, ידי השנייה בידה כלפי מעלה, בקצב המוסיקה. היא הייתה לחה מזיעה, חמה מהריקוד, שיכורה מהכל, קיוויתי. פתאום הרגשתי מישהי מאחורי, הייתי באמצע. היו אלו ידיים שונות מהקודמות, עדינות יותר, הססניות יותר, אך מענגות לא פחות, היינו כגוף אחד, מחוברות, נעות בקצב אחיד. היא ניסתה לומר לי משהו, אך לא הצלחתי לשמוע, קירבתי אוזני לשפתיה. "ענת, ענת, מה קרה, נרדמת?" קפצתי בבהלה, לא מבינה למה אני נמצאת בסלון שלה, על הספה והשיר... מתעוררת לאט מחלום מתוק, מתוק מדי. מתפקחת לאט, חווה האנג אובר דמיוני, אך מציאותי לא פחות מהשכרות בה הייתי, רק לפני כמה רגעים. "ענת, הכל בסדר? יש לך מבט משונה." "מה קרה?" "רצית לשמוע את השיר "לה בומבה", זה שרונית צרבה לי אחרי מסיבת הנשים האחרונה. אבל הוא נתקע לי במערכת. את לא שומעת? אי אפשר להפסיק אותו הוא מתנגן שוב ושוב בלי הפסקה. הלכתי להתקשר לרונית, חשבתי שאולי תדע מה לעשות. כנראה שנרדמת." "כנראה" גמגמתי. "את אוהבת קורונה?" נזכרתי. "מה?" "אבל יש לך חולצות בטן, נכון?" "ענת, את מתחילה להדאיג אותי". "לא, אהה"
הערה: מומלץ לקרוא את הסיפור כאשר השיר מתנגן ברקע. מוסיקה דרום אמריקאית התנגנה במלוא הקצב. רחבת הריקודים הייתה מלאת נשים. רוקדות אל תוך הלילה, כאילו אין מחר, עם הידיים למעלה, שיכורות מהתחושה. אני מנסה לפלס דרכי אליה כשברקע מתנגן השיר "לה בומבה" במלוא הקצב וכל שאני שומעת זה את המילה "סקסי". אני חושבת עליה, סקסית בטירוף, מיד אראה אותה. בדרכי אליה אני רוקדת עם כמה בנות שלפתו את אגני והחלו להוליך אותי לריקוד שרשרת מחשמל. מרחוק ראיתי אותה, אך הייתי שיכורה ממש כמותן, מובלת לתוך הסיטואציה, לופתת אגן של אחרת במחול משוגע בתוך הרחבה שהכילה יותר נשים מרכבת ממוצעת בהודו. הרכבת היחידה שהייתי בה עכשיו הייתה זאת שהייתי לה כקרון וכל שאר הקרונות צופרות "בומבה" "סקסי" ואני נזכרת בה. רוקדת לבדה במרכז הרחבה, מחכה לי, אולי לא, אך החלטתי. אני מתנתקת מהרכבת, מנסה לגשת אל הבר. לפתע מרגישה יד חמה מגששת את אזור חלצי, גוף נצמד לשלי, מסובב אותי בהתאמה לשלו בקצב המוסיקה. האדרנלין זרם בעורקי בקצב מטורף, רציתי להסתובב, אך החלטתי לשתף פעולה עוד כמה רגעים, מתמכרת לתחושה של ידיים חמות, לחות מלטפות את גופי ואיני יודעת למי שייכות ידי הפלא הללו שגורמות לשיר להדהד לא רק בראשי. נשיקה לחה על עורפי והיא נעלמה. הסתובבתי ולא יכולתי לדעת מי מבין כל הנשים שהקיפו אותי, הנוגעות, המתחככות היא זאת ששחררה את כל המעצורים. נזכרתי בה והמשכתי לעבר הבר. בדרך הספקתי להתחכך בעוד כשלושים נשים וידעתי שככה ארצה למות כשיגיע הרגע, להיות חלק מתוך ההמון הנשי והלח הזה במסיבת הנשים שטרם הייתי בה. עכשיו הבנתי למה התכוונה שאמרה לי שאני מפסידה בכל פעם שביטלתי את המסיבות מטעמים שונים. בבר התקשיתי להגיע אל הברמנית וכשהגעתי, הבנתי מדוע. אין ספק שהשיר נכתב עליה. מטר ושבעים של יופי צרוף עם קואורדינציה וחלוקת קשב שלא הייתה מביישת קצינת מבצעים מנוסה. הבטתי בה כמהופנטת, שוכחת את שרציתי. אחרי דקות מעטות התקרבה אלי, הצמידה את פניה לשלי, העבירה לשון על תנוך אוזני ולחשה לי. מהרעש או מהרעד בגוף , לא שמעתי. היא עברה לאוזן השנייה שקיבלה את אותו הטיפול המסור, הפעם התאמצתי לשמוע. היא שאלה "מה בשבילך?" חשבתי, 'אותה עטופה בסרט ישובה בכוס מרטיני', אבל חייכתי ועניתי שפעמיים קורונה. בתנועות מיומנות פתחה עבורי את שני הבקבוקים ושבה לעבודתה המסורה. באותו הרגע הייתי מוכנה להחליף את רצוני הקודם למות במסיבה הזאת, אל זרועותיה. בדרכי אל מרכז הרחבה, נתפסתי שוב על ידי הרכבת המחשמלת. הבירה שקשקה בידי ואגני שוב היה תפוס כחלק משרשרת שקשה היה לעזוב אותה. שמתי לב שהשיר עדיין מתנגן בורסיות שונות, פעם רמיקס, פעם דאנס, ומילות המפתח שאגו "סנסיואל", "בומבה", "סקסי". הצלחתי להשתחרר מהאחיזה וסוף סוף הייתי בדרכי אליה. ממרחק ראיתיה, יפה, תמירה, שיכורה, מתנענעת לצלילי השיר שהפיק בי חיים חדשים. התקרבתי אליה מאחור, מתאימה תנועותיי לשלה, היא רצתה להסתובב, אך לא הנחתי לה. בעודה צמודה בגבה לחזה שלי, נתתי לה ללגום מהקורונה, לוחשת באוזנה "בשבילך. אל תסתובבי, תפנטזי, תיהני". השיר המשיך בקצב מטורף, הרגשתי במחול שדים. ידי ליטפה את בטנה השטוחה שחשפה גופיית הבטן שלבשה, ידי השנייה בידה כלפי מעלה, בקצב המוסיקה. היא הייתה לחה מזיעה, חמה מהריקוד, שיכורה מהכל, קיוויתי. פתאום הרגשתי מישהי מאחורי, הייתי באמצע. היו אלו ידיים שונות מהקודמות, עדינות יותר, הססניות יותר, אך מענגות לא פחות, היינו כגוף אחד, מחוברות, נעות בקצב אחיד. היא ניסתה לומר לי משהו, אך לא הצלחתי לשמוע, קירבתי אוזני לשפתיה. "ענת, ענת, מה קרה, נרדמת?" קפצתי בבהלה, לא מבינה למה אני נמצאת בסלון שלה, על הספה והשיר... מתעוררת לאט מחלום מתוק, מתוק מדי. מתפקחת לאט, חווה האנג אובר דמיוני, אך מציאותי לא פחות מהשכרות בה הייתי, רק לפני כמה רגעים. "ענת, הכל בסדר? יש לך מבט משונה." "מה קרה?" "רצית לשמוע את השיר "לה בומבה", זה שרונית צרבה לי אחרי מסיבת הנשים האחרונה. אבל הוא נתקע לי במערכת. את לא שומעת? אי אפשר להפסיק אותו הוא מתנגן שוב ושוב בלי הפסקה. הלכתי להתקשר לרונית, חשבתי שאולי תדע מה לעשות. כנראה שנרדמת." "כנראה" גמגמתי. "את אוהבת קורונה?" נזכרתי. "מה?" "אבל יש לך חולצות בטן, נכון?" "ענת, את מתחילה להדאיג אותי". "לא, אהה"
