הקסם שבפשטות
New member
להתראות
אז... אולי... לא יודעת למה אני כותבת אולי כי אני צריכה לשחרר את כל המילים שבוערות בי ואני יודעת שאסור לך לגעת בהן עורך רגיש למגען... זו היתה השיחה האחרונה שלנו הפעם האחרונה שעוררתי בך דמעות עכשיו אני צריכה לשטוף אותן מעלי לשחרר את כל המילים שלעולם לא ייצאו מפי... אני באמת לא כועסת יותר ממבינה לא יכולה לבקש ממך לחיות איתי כשאינך יודעת איך לחיות עם עצמך נשמתי. ידעתי. לא שיקרת לי אישה יקרה. לא יכולת. אני רגישה מספיק בכדי לגעת באמת ונגעתי. ראיתי. ראיתי את האישה היפה שאת. זו שעומדת לבד מאחורי אותן חומות איתנות אלו שלא ידעת שחייך בנו למענך האישה שמעולם לא ראית את זיו פניה... ראיתי. ולחשתי לך שאני מקווה שיום אחד... כשתשבי עם חברים, בת זוג, עם עצמך... יפתחו עינייך ותרגישי את כל מילותיי שתביטי במראה ותראי גם את... ונשמתי. וידעתי. ידעתי שברגע שבחרת להסתובב וללכת אני עזבתי ושיחררתי הפסקתי להתאמץ עלינו. כי תמיד האמנתי בנו למען שתינו האמנתי בך גם למענך כעסת עלי כשלא הסכמתי לחלום על העתיד להאמין בטוב מבוסס על אויר... עכשיו זו אני שאוספת את שברי החלומות שהשארת מאחורייך... מחייכת חיוך עצוב של למידה ועדיין אף דמעה לא הרטיבה את המקלדת האותיות מתנגנות לקצב פעימות הלב... הדמעות כבר לא מחבקות אותי בכל לילה החיוך שלך לא פוקח את עיניי אני נושמת אותך החוצה... מבקשת מידיי לעזוב ולשחרר אותך לתת לך להיות. אני מבינה שביקשתי ממך לרוץ כשאת לא ידעת ללכת אני יודעת שהרעדתי את חומותייך יותר מדי אני בטוחה שתעמדי יציבה על זוג רגלייך יודעת שאת לא צריכה את ידי שתעזור... ונשמתי עמדתי מול המראה ערומה כביום היוולדי וידעתי פרשתי את ידיי לצדדים וחיבקתי חזק לחשתי תודה
אז... אולי... לא יודעת למה אני כותבת אולי כי אני צריכה לשחרר את כל המילים שבוערות בי ואני יודעת שאסור לך לגעת בהן עורך רגיש למגען... זו היתה השיחה האחרונה שלנו הפעם האחרונה שעוררתי בך דמעות עכשיו אני צריכה לשטוף אותן מעלי לשחרר את כל המילים שלעולם לא ייצאו מפי... אני באמת לא כועסת יותר ממבינה לא יכולה לבקש ממך לחיות איתי כשאינך יודעת איך לחיות עם עצמך נשמתי. ידעתי. לא שיקרת לי אישה יקרה. לא יכולת. אני רגישה מספיק בכדי לגעת באמת ונגעתי. ראיתי. ראיתי את האישה היפה שאת. זו שעומדת לבד מאחורי אותן חומות איתנות אלו שלא ידעת שחייך בנו למענך האישה שמעולם לא ראית את זיו פניה... ראיתי. ולחשתי לך שאני מקווה שיום אחד... כשתשבי עם חברים, בת זוג, עם עצמך... יפתחו עינייך ותרגישי את כל מילותיי שתביטי במראה ותראי גם את... ונשמתי. וידעתי. ידעתי שברגע שבחרת להסתובב וללכת אני עזבתי ושיחררתי הפסקתי להתאמץ עלינו. כי תמיד האמנתי בנו למען שתינו האמנתי בך גם למענך כעסת עלי כשלא הסכמתי לחלום על העתיד להאמין בטוב מבוסס על אויר... עכשיו זו אני שאוספת את שברי החלומות שהשארת מאחורייך... מחייכת חיוך עצוב של למידה ועדיין אף דמעה לא הרטיבה את המקלדת האותיות מתנגנות לקצב פעימות הלב... הדמעות כבר לא מחבקות אותי בכל לילה החיוך שלך לא פוקח את עיניי אני נושמת אותך החוצה... מבקשת מידיי לעזוב ולשחרר אותך לתת לך להיות. אני מבינה שביקשתי ממך לרוץ כשאת לא ידעת ללכת אני יודעת שהרעדתי את חומותייך יותר מדי אני בטוחה שתעמדי יציבה על זוג רגלייך יודעת שאת לא צריכה את ידי שתעזור... ונשמתי עמדתי מול המראה ערומה כביום היוולדי וידעתי פרשתי את ידיי לצדדים וחיבקתי חזק לחשתי תודה