"להתפייט עם העצב.."
כמעט חצי שנה אחרי ההופעה הראשונה שלי, אביתר חוזר שוב להופעה במקום כהי יפה בעולם - פאב הפטריה בקיבוץ דן. הכל היה מושלם.. המקום שהיה מסודר כ"כ יפה.. עם הנרות על השולחנות הקטנים, נתנו אווירה רומנטית וקסומה שיש רק בפטריה, שישבנו בשורה הראשונה - ממש במרחק נגיעה מהבמה, וכמובן - אביתר, ועליו לא צריך להרבות במילים. אז אחרי שהזמנו בירה קרה וטובה והספקנו להתמכר לציפיות ולקסם שבמקום, הם עלו, אמיר לקחת את האקוסטית ואביתר התיישב על הקלידים ומלמל "ערב טוב" ביישני, והתחיל לשיר את "אבא". זה שיר מדהים, אני חייב לומר. הטקסט אמנם פשוט יחסית, אבל הפשטות שבו זה מה שהופך אותו לכ"כ יפה וכ"כ אמיתי ואנושי.. והאמת הזאת של אביתר, אפיינה את כל ההופעה אחד הדברים שאנחנו הכי אוהבים באביתר, או לפחות אני - זה שהוא הכי אמיתי שיש, וכזה הוא נשאר, ואני מקווה שגם ישאר לעד. אז נכון, הוא כבר לא כועס כמו באלבום הראשון, ושכשביקשו ממנו את תיאטרון רוסי הוא אמר שיש זמן שבו צריך להתבגר, עדיין - ההתבגרות הזו לא לקחה ממנו את האמת שלו, ועדיין - המוסיקה והטקסטים שלו בועטים לא פחות, או אפילו יותר. החוויה הייתה עצמתית, אמיר צורף, שאביתר הציג אותו כ"בחיר לבו" - היה מתואם בצורה מושלמת עם אביתר, ועם שני כלים, שהם כל פעם החליפו אותם <פעם קלידים וחשמלית, פעם קלידים ובאס, אקוסטית וחשמלית, וכו'..> הצליחו ליצור עומק של להקה שלמה, כאילו כל שאר הכלים מיותרים ולא חסרים - או כמו שמיודענו אמר: "מה שחסר לא באמת חסר חבל אפילו למצמץ!" היה קשה להתעלם מההנאה שלהם על הבמה, החיוכים הרבים והגדולים שלהם, כשהם שומעים את מחיאות הכפיים הסוערות ואנחות ה"ואוו" שנשמעו פה ושם מהקהל. ואביתר, כמו אביתר - נשאר צנוע, ולא מפסיק לשבח את חברו "אמיר צורף, אין מה לעשות.." ולפני "ואיך שלא", שוב הוא אומר שזה השיר הכי יפה שקיים ונותן ביצוע מושלם וכ"כ יפה, כל הקהל שר איתו, והוא היה מרוצה עד השמיים, ולעיתים נתן לנו הקהל לשיר לבד, או שהוא שר ועשה עם הידיים תנועות של מנצח, ואז היה רק הבאס של אמיר, שהיה נורא מרוצה מהעניין, וזה היה כ"כ יפה - רק באס והקול של אביתר, ביצוע מושלם שהצטרף לביצועים המושלמים לכל השירים שהיו בהופעה. כל הרגשות שבעולם עברו בי בהופעה.. וזה עוד אחד מהדברים הקסומים באביתר, כל מילה שלו מעבירה משהו.. שום דבר לא סתם, שום דבר לא מיותר.. ואני מוקסם כל פעם מחדש מהגאונות שלו, איך אפשר לכתוב ככה? פשוט לא יאמן.. וזה שהוא יכול לעשות פשוט מה שהוא רוצה עם הקול שלו, והוא יודע איך לשיר הכי נכון, כדי להעביר כל מילה שלו בצורה הכי נכונה והכי חודרת שיש, לא משנה אם זה שמחה, כעס, חמלה, עצב או כל רגש אחר.. וכמובן הנגינה שלו ושל אמיר שמשלימה את הכל לחוויה מוסיקלית נדירה, ובכלל.. היה נראה כאילו הרוח של אביתר עוטפת את כל המקום וכל אחד ואחד.. כולם התחברו אליו בצורה מושלמת, וזה רק אביתר יכול לעשות. הוא גם דיבר קצת, למרות שלעומת הפעם הקודמת שהייתי, הוא לא הרבה במילים, היה כיף לשמוע אותו. איך שהוא מדבר לקהל בגובה העיניים, ואיך כולם מחייכים על כל דבר שהוא אומר, אפילו אם זה רק מלמול לא מובן.. "את הפזמון של השיר הזה כתב דוד המלך, והיו לנו קצת וכוחים והכל.. אבל בסוף הכל הסתדר", הוא אמר לפני "לילה כיום יאיר", כולם צחקו והוא התחיל לשיר את השיר היפייפה הזה, שבפעם הקודמת ששמעתי אותו, לא ממש אהבתי משום מה.. אבל הוקסמתי מהביצוע הזה והתחלתי לאהוב את השיר. גם "כפים" זה שיר מאוד יפה <שאתם אולי מכירים אותו יותר כ"עבד", אבל בפלייליסט רשום כפיים> לפניו הוא אמר: "פתחתי טלוויזיה.. ערוץ 24.. וראיתי שם.. את עצמי", וכולם חייכו - חלק כי לא הבינו וחלק מהאדישות שבה הוא אמר את זה.. לפני "אבות ובנים", הוא גם אמר דבר מאוד יפה: "עכשיו.. זו התקופה שלפני תשעה באב, ולי יש הזדמנות להתפייט עם העצב", והוא בהחלט התפייט איתו, וזה היה כ"כ יפה ומרגש. כשהוא אמר ש"את שקט" הולך להיות השיר האחרון, היה "הוווו.." מבואס כזה מכמה בקהל, אז הוא הרגיע ואמר שזה רק בכאילו אחרון.. ובשנייה כולם חזרו לצחוק ולחייך.. במיוחד אחרי הביצוע הפשוט מדהים שהם נתנו לשיר, שהדבר הכי בולט בו בגרסת האלבום זה התופים הכ"כ יפים שם, ושוב.. זה היה נראה כאילו הם לא חסרים. אחריכך אמיר ירד מהבמה, וביקשנו ממנו את "עטור מצחך", הוא אמר שהוא צריך את יונתן איתו, אז ניסו לשכנע אותו עם תחנונים <"בבקשה, בבקשה">, והוא אמר שהוא היה מאוד מאוד רוצה.. וגם זמזם את הלחן של השיר.. ואמר: " הנה נו.. זה גם דומה" והתחיל את כלום לא עצוב
, היה לשיר ביצוע כ"כ כ"כ מצחיק.. ובשורה של "הכל שקט.. הלילה" , הוא הוסיף באמצע "הכל שקט.. הכל עבר לסדרות.. הלילה", בשיא הטבעיות וזה היה כ"כ מצחיק וציני כמו השיר. בסוף אמיר חזר והם סיימו עם שיר בוקר, שלפניו אביתר אמר "את השיר הזה כתב.. לא אנחנו לא יודעים מי כתב.. אבל זה שיר שאבא שלי שר לי, ואני שר לבן שלי, זה שיר שמביא את הבוקר, משהו כזה..", שוב כולם צחקו מהאדישות והמלמולים הביישנים שלו, ונתן לשיר ביצוע יפייפה עם העליות הגבוהות שלו והשילוב הכ"כ יפה שלו עם אבא שלו בהקלטה, וככה נסגרה לה הופעה וחוויה מושלמת, שתראו כמה כתבתי עליה, והייתי יכול להמשיך עוד ועוד, כי יש כ"כ הרבה מה להגיד על השעה וקצת שבה הם היו על הבמה, אז אני אסכם בזה שלמרות שהפלייסליסט היה מאוד דומה לפעם שעברה, וזה אותו מקום, עדיין הייתה חוויה כ"כ אחרת, ומי שלא היה עדיין - פשוט לכו - אתם תצאו מוקסמים, זאת הבטחה. הייתי מביא לכם תמונה של הפלייליסט, ועוד תמונות שצילמתי מההופעה, ואפילו הקלטה ל"אבא", אם רק לא הייתי שוכח את הקבל שמעביר מהפלאפון למחשב ברמת גן, אז.. בינתיים תסתפקו בפלייליסט ככה, איך שהוא היה כתוב: אבא היונה טיפה של אור תתחנני אלי כפיים מיתר כלבים יש לי סיכוי מעיין לילה כיום אבות אין לי ברירה ואיך שלא פקק מתנות את שקט כלום לא עצוב משיב הרוח <לא בוצע
> שיר בוקר סחטיין עליכם אם הגעתם לפה אחרי שקראתם הכל <מעניין אם יהיה כזה שבאמת יקרא הכל> ובכל מקרה, שיהיה לכם יום/ערב טוב!
כמעט חצי שנה אחרי ההופעה הראשונה שלי, אביתר חוזר שוב להופעה במקום כהי יפה בעולם - פאב הפטריה בקיבוץ דן. הכל היה מושלם.. המקום שהיה מסודר כ"כ יפה.. עם הנרות על השולחנות הקטנים, נתנו אווירה רומנטית וקסומה שיש רק בפטריה, שישבנו בשורה הראשונה - ממש במרחק נגיעה מהבמה, וכמובן - אביתר, ועליו לא צריך להרבות במילים. אז אחרי שהזמנו בירה קרה וטובה והספקנו להתמכר לציפיות ולקסם שבמקום, הם עלו, אמיר לקחת את האקוסטית ואביתר התיישב על הקלידים ומלמל "ערב טוב" ביישני, והתחיל לשיר את "אבא". זה שיר מדהים, אני חייב לומר. הטקסט אמנם פשוט יחסית, אבל הפשטות שבו זה מה שהופך אותו לכ"כ יפה וכ"כ אמיתי ואנושי.. והאמת הזאת של אביתר, אפיינה את כל ההופעה אחד הדברים שאנחנו הכי אוהבים באביתר, או לפחות אני - זה שהוא הכי אמיתי שיש, וכזה הוא נשאר, ואני מקווה שגם ישאר לעד. אז נכון, הוא כבר לא כועס כמו באלבום הראשון, ושכשביקשו ממנו את תיאטרון רוסי הוא אמר שיש זמן שבו צריך להתבגר, עדיין - ההתבגרות הזו לא לקחה ממנו את האמת שלו, ועדיין - המוסיקה והטקסטים שלו בועטים לא פחות, או אפילו יותר. החוויה הייתה עצמתית, אמיר צורף, שאביתר הציג אותו כ"בחיר לבו" - היה מתואם בצורה מושלמת עם אביתר, ועם שני כלים, שהם כל פעם החליפו אותם <פעם קלידים וחשמלית, פעם קלידים ובאס, אקוסטית וחשמלית, וכו'..> הצליחו ליצור עומק של להקה שלמה, כאילו כל שאר הכלים מיותרים ולא חסרים - או כמו שמיודענו אמר: "מה שחסר לא באמת חסר חבל אפילו למצמץ!" היה קשה להתעלם מההנאה שלהם על הבמה, החיוכים הרבים והגדולים שלהם, כשהם שומעים את מחיאות הכפיים הסוערות ואנחות ה"ואוו" שנשמעו פה ושם מהקהל. ואביתר, כמו אביתר - נשאר צנוע, ולא מפסיק לשבח את חברו "אמיר צורף, אין מה לעשות.." ולפני "ואיך שלא", שוב הוא אומר שזה השיר הכי יפה שקיים ונותן ביצוע מושלם וכ"כ יפה, כל הקהל שר איתו, והוא היה מרוצה עד השמיים, ולעיתים נתן לנו הקהל לשיר לבד, או שהוא שר ועשה עם הידיים תנועות של מנצח, ואז היה רק הבאס של אמיר, שהיה נורא מרוצה מהעניין, וזה היה כ"כ יפה - רק באס והקול של אביתר, ביצוע מושלם שהצטרף לביצועים המושלמים לכל השירים שהיו בהופעה. כל הרגשות שבעולם עברו בי בהופעה.. וזה עוד אחד מהדברים הקסומים באביתר, כל מילה שלו מעבירה משהו.. שום דבר לא סתם, שום דבר לא מיותר.. ואני מוקסם כל פעם מחדש מהגאונות שלו, איך אפשר לכתוב ככה? פשוט לא יאמן.. וזה שהוא יכול לעשות פשוט מה שהוא רוצה עם הקול שלו, והוא יודע איך לשיר הכי נכון, כדי להעביר כל מילה שלו בצורה הכי נכונה והכי חודרת שיש, לא משנה אם זה שמחה, כעס, חמלה, עצב או כל רגש אחר.. וכמובן הנגינה שלו ושל אמיר שמשלימה את הכל לחוויה מוסיקלית נדירה, ובכלל.. היה נראה כאילו הרוח של אביתר עוטפת את כל המקום וכל אחד ואחד.. כולם התחברו אליו בצורה מושלמת, וזה רק אביתר יכול לעשות. הוא גם דיבר קצת, למרות שלעומת הפעם הקודמת שהייתי, הוא לא הרבה במילים, היה כיף לשמוע אותו. איך שהוא מדבר לקהל בגובה העיניים, ואיך כולם מחייכים על כל דבר שהוא אומר, אפילו אם זה רק מלמול לא מובן.. "את הפזמון של השיר הזה כתב דוד המלך, והיו לנו קצת וכוחים והכל.. אבל בסוף הכל הסתדר", הוא אמר לפני "לילה כיום יאיר", כולם צחקו והוא התחיל לשיר את השיר היפייפה הזה, שבפעם הקודמת ששמעתי אותו, לא ממש אהבתי משום מה.. אבל הוקסמתי מהביצוע הזה והתחלתי לאהוב את השיר. גם "כפים" זה שיר מאוד יפה <שאתם אולי מכירים אותו יותר כ"עבד", אבל בפלייליסט רשום כפיים> לפניו הוא אמר: "פתחתי טלוויזיה.. ערוץ 24.. וראיתי שם.. את עצמי", וכולם חייכו - חלק כי לא הבינו וחלק מהאדישות שבה הוא אמר את זה.. לפני "אבות ובנים", הוא גם אמר דבר מאוד יפה: "עכשיו.. זו התקופה שלפני תשעה באב, ולי יש הזדמנות להתפייט עם העצב", והוא בהחלט התפייט איתו, וזה היה כ"כ יפה ומרגש. כשהוא אמר ש"את שקט" הולך להיות השיר האחרון, היה "הוווו.." מבואס כזה מכמה בקהל, אז הוא הרגיע ואמר שזה רק בכאילו אחרון.. ובשנייה כולם חזרו לצחוק ולחייך.. במיוחד אחרי הביצוע הפשוט מדהים שהם נתנו לשיר, שהדבר הכי בולט בו בגרסת האלבום זה התופים הכ"כ יפים שם, ושוב.. זה היה נראה כאילו הם לא חסרים. אחריכך אמיר ירד מהבמה, וביקשנו ממנו את "עטור מצחך", הוא אמר שהוא צריך את יונתן איתו, אז ניסו לשכנע אותו עם תחנונים <"בבקשה, בבקשה">, והוא אמר שהוא היה מאוד מאוד רוצה.. וגם זמזם את הלחן של השיר.. ואמר: " הנה נו.. זה גם דומה" והתחיל את כלום לא עצוב
> שיר בוקר סחטיין עליכם אם הגעתם לפה אחרי שקראתם הכל <מעניין אם יהיה כזה שבאמת יקרא הכל> ובכל מקרה, שיהיה לכם יום/ערב טוב! 
